את אמורה מיו אני מכירה כבר כמה שנים, ויצא לי להיות במסעדה לא מעט פעמים, בהרכבים שונים. אחד הדברים המשותפים לכל הפעמים האלה הוא ההנאה מהשירות, מהאווירה וכמובן מהאוכל. עוד לא קרה ש"נפלתי" על שירות לא טוב או בעיות כאלה ואחרות כשהייתי שם, מה שמצביע על עקביות ויציבות ראויה לציון של המסעדה, שזה דבר שאינו מובן מאליו בכלל בעולם המסעדנות הישראלי.

הפעם הגענו החצי ואני, כאשר אני בעיצומה של תקופת מבחנים ארוכה במיוחד, והסיבה הייתה בעיקר קצת לנקות את הראש ולהתפנק. הזמנו מקומות בבוקר יום שישי לשעה שמונה בערב, ולאחר כמה בירורים נמצא לנו מקום על הבר. כאשר הגענו למסעדה הבעלים קיבל את פנינו ושאל אם נעדיף לשבת על הבר או בשולחן, ובחרנו לשבת בשולחן זוגי.

מלצרית חייכנית ואדיבה נגשה לשולחן והגישה לנו תפריטים. היא מיד שמה לב שהשולחן שלנו מעט מתנדנד, ותוך רגע באה וסידרה זאת על ידי הנחת מפית תחת רגל השולחן. החלטנו ללכת על הפשוט, המוכר ואהוב מהתפריט, ובחרנו במנות שאנו כבר מכירים. Comfort food או לא?

למנות ראשונות חלקנו מנת אנטיפסטי קטנה, שהייתה לא קטנה כל כך, וכללה טריזים של בטטה אפויה, שעועית ירוקה מוקפצת בשמן זית, פטריות שלמות, ארטישוק, פלפלים קלויים, עגבניות שרי וקוביות גבינת פטה. מנה נדיבה מאוד, שמכילה ירקות רבים במגוון צורות הכנה. פעם הגבינה הייתה ריקוטה, ולטעמי הייתה מוצלחת יותר, אני משערת שהחלפתה של הריקוטה בגבינת פטה נועדה להתאים את המנה יותר לחיך הישראלי. בכל מקרה מנה מוצלחת מאוד. עוד הזמנו פוקצ'ת שמן זית, רוזמרין ושום שהגיעה לוהטת מתנור האבן שבמקום, מלאת טעמים, פריכה ועסיסית.

למנה עיקרית הזמנו 2 מנות פסטה שונות; הראשונה מביניהן, שגם הייתה קלילה יחסית, היא ציה אנליסה – ספגטי בשמן זית, מעט שום, קוביות בטטה, גבינת פטה, זיתים, פטרוזיליה ורוקט, שהייתה מצוינת, עם שילוב טעמים מוצלח מאוד. המנה השנייה הייתה קרבונרה – ספגטי בשמנת, חזה אווז, חלמון ביצה טרי ופרמזן, שהייתה כבדה מאוד כיאה לז'אנר הפסטות בשמנת. עם זאת ידעתי למה לצפות כשהזמנתי את המנה, ונהניתי ממנה מאוד. החצי שנשאר ממנה נארז ונלקח הביתה.

למרות שהיינו די מפוצצים, זה ידוע שלקינוחים יש קיבה נפרדת. החלטנו לקחת לקינוח אלף עלים, שהוא למעשה אינטרפרטציה של המקום על קינוח המילפיי המפורסם. הקינוח מוגש בצורה מעט רשלנית, אך הטעם המעודן מפצה על הכל; שכבות דקיקות של בצק עלים קריספי מקורמל קלות, קרם פטיסייר חלק ושקדים קלויים. כמה פשוט – ככה טעים.

החשבון הסופי יצא 219 שח' בתוספת של בקבוק סן פלגרינו גדול ושני מקיאטו ארוך. לא מאוד יקר ביחס לתמורה, ובהחלט יצאנו שבעים ומאושרים. השירות במקום היה נפלא לכל אורך השהות שלנו: המלצרים כולם מסתובבים במסעדה, ומשרתים את כל השולחנות. פינוי השולחן נעשה תמיד בזמן המתאים ולאחר שבדקו כמובן אם סיימנו, הדברים קרו כמעט מבלי שנאלצנו לבקש דבר. פשוט תענוג. ללא ספק נשוב פעמים רבות.

עוד מתוקים:

• קו’צינה תמר – זה נהדר!
• לונדון: חלק א’
• פנק אותה!
• חלום ירוק
• אל תקרא לי סופלה