מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד רציתי להגיע לניו זילנד, למקום הקסום הזה, והתמונות והסיפורים מחברים ששמעתי על הארץ המדהימה הזאת רק נטו בי עוד ועוד את הרצון הזה, עד שלפני כמה שנים זה התממש בטיול ששינה את חיי. כמעט באופן ספונטני, ולאחר כניסה לרשימת המתנה של כרטיסי טיסה, מצאתי את עצמי בסופו של דבר עולה על מטוס לבנגקוק, משם על מטוס נוסף לאוקלנד, ניו זילנד, ומשם (כן, כן) טיסה נוספת לאי הדרומי, לעיר קרייסצ'רץ', שם החל הטיול שלנו. את הטיסות (24 שעות טיסה בסך הכל. כן, זה המון, אבל כל כך שווה את זה) אמנם עברתי לבד, אך בקרייסצ'רץ' כבר פגשתי את נמרוד וחבר נוסף, והתחלנו לטייל.

כשטסים מעל ניו זילנד אפשר לראות המון המון שטחים ירוקים עם נקודות לבנות, הלא הן הכבשים שיש שם בלי סוף. באמת, בכל מקום שנמצאים, ובמיוחד באי הדרומי (והמדהים) אפשר להזיז את הראש ימינה ושמאלה ולמצוא עדר של כבשים יפהפיות. בניו זילנד הפסקתי לאכול בשר כבש (לא שאכלתי כל כך לפני), בגלל שהכבשים כל כך נכנסו לי ללב. אז מבחינתי העניין די מוקצה, למרות שכבר קרה ש"מעדתי" פה ושם עם איזה קבב שלא בדיוק ידעתי מה מסתתר בו. לכבשים סליחתי הכנה.

במהלך הטיול שלנו כמובן שטיילנו בלי סוף, עשינו קצת טרקים ובעיקר שטפנו את העיניים בנופים הנפלאים. מבחינה קולינרית ניו זילנד היא מקום נהדר, יש שם פירות ים ודגים מצוינים, כמובן בשר נהדר והמון מוצרים מקומיים וטובים מאוד. מבחינת מתוקים לא התרשמתי עמוקות מיותר מדי מקומות, למעט מקום אחד בעיר קאיקורה, שם אכלנו קינוח תפוחים מדהים שהיה עשוי בצק פילו, תפוחים מבושלים בחמאה וקינמון, קראמבל אגוזים וגם רוטב וניל. נשמע עמוס, אבל השילוב היה כה מוצלח, שהקינוח הזה הוכתר כטוב ביותר בטיול. עברו מאז כבר לא מעט שנים, ואני משערת שהטעם שלי השתנה מעט, ואני לא יודעת איך אגיב לקינוח דומה היום. בזמנו זה היה מושלם.

מעבר לזה כמובן שגם היינו אינספור פעמים בסופרים מקומיים (PAK'nSAVE היה האהוב עלינו ביותר), שם רכשנו ממיטב התוצרת הניו זילנדית (והזולה), ואחד מהדברים שהיו לנו דרך קבע באוטו היה עוגיות ANZAC . שואלים מה זה? או! שאלה מצוינת. מעבר לשם המיוחד, שהוא למעשה ראשי תיבות (Australia New Zealand Army Corps), העוגיות האלה יוצרו לראשונה במהלך מלחמת העולם הראשונה במיוחד לחיילי אוסטרליה וניו זילנד, מאחר והן עמידות מאוד בתנאי שטח. העוגיות משלבות בתוכן שיבולת שועל, קוקוס וסוכר חום, וכמה שזה נשמע פשוט וסתמי, הן פשוט מעולות.

עוד כשהיינו בטיול ידעתי שיום יבוא ואכין את העוגיות האלה, והנה השבוע היום הזה הגיע. שיטוט קצר באינטרנט הביא אותי לכמה מתכונים שנראו דומים מאוד, ובסוף החלטתי ללכת על מתכון אוסטרלי אותנטי. כל כך קל להכין את העוגיות האלה שזו באמת בדיחה. מערבבים את החומרים היבשים יחד, מרתיחים את החמאה ושאר ה"רטובים", מערבבים את הכל יחד וזהו. מכינים עוגיות ולתנור. כל כך פשוט, וכל כך טעים. עם הקפה, עם החלב או סתם לארוחת בוקר. שווה לנסות.

עוגיות ANZAC
על פי מתכון מהאתר Aussieslang, עם מעט שינויים והתאמות שלי.
20-24 עוגיות, תלוי בגודל

כוס קמח לבן
כוס קוואקר (שיבולת שועל שבורה)
כוס קוקוס
כוס סוכר חום כהה
120 גר' חמאה
2 כפות סירופ תירס
כפית סודה לשתייה
2 כפות מים רותחים
2 כפות חלב

אופן ההכנה

מחממים תנור ל170 מעלות.
בקערה בינונית מערבבים יחד קמח, קוואקר, קוקוס וסוכר חום. בינתיים ממיסים את החמאה ביחד עם סירופ התירס. מערבבים בכלי קטן את הסודה לשתייה עם המים הרותחים ומוסיפים לתערובת החמאה המומסת.
מוזגים את תערובת הנוזלים על תערובת היבשים ומערבבים היטב. מוסיפים את החלב וממשיכים לעבד עד שמתקבל בצק שניתן לעצב לעוגיות.
מעצבים את הבצק לעיגולים שטוחים, ומניחים בתבנית תנור עם נייר אפייה. אופים את העוגיות 15-20 דק', עד שהן יציבות.  מצננים על רשת (חשוב!)

הערות, הארות ותוספות

• את העוגיות רצוי לשמור בכלי אטום לחלוטין, אחרת הן תופסות לחות במהירות ומאבדות מהפריכות שלהן. בחום הזה מומלץ אפילו לעטוף את הכלי מבחוץ עם נילון נצמד.
• אפשר להמיר את סירופ התירס בדבש, ואז יתקבל טעם מעט דבשי עדין.
• חשוב להשתמש בשיבולת שועל שבורה (זאת שנמכרת בסופר ומיועדת להכנת דייסה), ולא בשלמה, מאחר וכך המרקם של העוגיות טוב יותר.
• הסוכר צריך להיות חום כהה ולא דמררה.
• בעוגיות אין ביצים, כך זה אמור להיות וזה מה שמקנה להן את הפריכות בסופו של דבר.

ואי אפשר בלי עוד טעימה קטנה מהמקום הקסום הזה…

ולסיום, אני חייבת להשוויץ קצת בבן הזוג המהמם שלי, שכתב השבוע ביקורת מוסיקה לטיים אאוט לראשונה, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה שלו פה, בעמוד 126

שבוע נעים!

ברומא החלטתי לבקר ממש במקרה. ספר שקראתי לפני כמה חודשים גרם לי לרצות להגיע לעיר הזאת, שכולם מתאהבים בה. התיאורים של העיר בספר, בין אם של הסמטאות הצרות, הרחובות הסואנים או האוכל הנפלא, גרמו לי להחליט שלא משנה מה יקרה, לרומא אני עוד אגיע, וזה יקרה בקרוב. ואכן כך היה; בהחלטה של רגע אחרון וארגון המזוודה בחופזה, מצאנו את עצמנו בדרך לנתב"ג, וכמה שעות לאחר מכן כבר מריחים – כמעט נוגעים בעיר הזאת.

רומא זו עיר שקל מאוד להתאהב בה, ולא בכדי – הליכה קצרה באוויר הקריר של ערבי הסתיו הנעימים, רשרוש כוסות הקפה מזכוכית בכל פינה, ריח הפיצה הטרייה – טרייה שיצאה אך הרגע מתנור האבן, וכמובן הגלידות האלמותיות, הקרמיות – חלקות, כל אלה דברים קטנים, שמתחברים לעונג אחד גדול, והנאה אינסופית.

אוכלים טוב ברומא, וגם לא כל כך יקר כמו שאומרים, במיוחד אם מחליטים. למעט פעם אחת, שהיינו במסעדה ושילמנו לא מעט על ארוחה די קטנה (וגם לא מאוד מוצלחת לצערי), ברוב המסעדות – ברים החשבון הסתכם תמיד בסביבות 30-40 אירו, שזה בהחלט סביר, גם ביחס לכמויות. מעבר לזה שכל כך כיף להסתובב גם בשווקי האוכל והמעדניות ששזורות בכל פינה, ולבנות ארוחת צהריים שווה של גבינות, נקניקים, ירקות, לחם שווה ויין.

אז הנה כמה תמונות לטעימה קטנה מרומא, אהובתי החדשה והתורנית. אנחנו הלכנו את כל העיר הזאת ברגל, ולא השתמשנו במטרו בכלל (בעיקר כי הרכבת התחתית שם היא לא הדבר היעיל ביותר שפגשנו). אם יש לכם כוח, אני ממליצה מאוד לוותר על המטרו ולתת לעצמכם לחוות את העיר הזאת דרך הרגליים: המראות שרואים בכל מקום, בכל פינה, הסמטאות שמגלים בהפתעה, כל אלה שווים את הרגליים הכואבות מעט בסוף היום.

המלצות על רומא יש בכל רחבי האינטרנט, אך עם זאת, אין כמו המלצות "חיות" מהשטח לעניות דעתי. הודות לפורום ביקורת מסעדות בתפוז, קראתי ביקורות של הרבה אנשים שביקרו בעיר הזאת, וגיליתי המון מקומות מופלאים של ממש, שחבל מאוד לפספס. מעבר לזה, גם גילינו מקומות נהדרים גם בכוחות עצמנו, על ידי ניסוי וטעייה (וברומא די קשה לפספס אם עוקבים אחרי מספר כללים פשוטים: תור וריח טוב בכניסה, מלצרים חייכנים ולא כאלה שמאיצים בך להיכנס פנימה, וכמובן להתרחק ממלכודות תיירים, שגם אותן יש בשפע).

אל תפספסו!

• הפיצה הטובה ביותר ברומא (ואולי בעולם, לא הייתי בשאר איטליה), היא הפיצה של המשופם Da Baffeto. אתם לא מבינים כמה טעם יכול להיות לפיצה. הפיצה שם היא מהסוג הדקיק – קריספי, עם גבינת מוצרלה משובחת ותוספות נהדרות. אנחנו טעמנו שתי פיצות:  פיצה עם עגבניות שרי לחצי (שהייתה מצוינת), ופיצה עם בצל ופטריות לי (חובה). הבעלים והעובדים מאוד חינניים וחייכנים (וכפי ששמנו לב – כולם משופמים), "מתקתקים" את ההזמנות (בעיקר כי התור בחוץ מאיים במיוחד, אבל מהר מאוד נכנסים), והאווירה במקום מאוד משפחתית, עוד לא החלטתי אם במובן הטוב או הרע. הפיצה שווה את התור הזה, ואתם חייבים אותה לעצמכם אם אתם באיזור.

Via del Governo Vecchio 114 פתוחה בשעות הערב בלבד.

• תשכחו כל מה שחשבתם על גלידה, אפילו אם ביקרתם אתמול בוניליה (שלעולם יהיה שמור לה מקום בליבי, והגלידה שם אכן מצוינת). את הגלידה הטובה ביותר בעולם (אם יכול להיות טוב יותר מזה, אני פשוט לא אבין איך) תמצאו בגלידריית San Crispino. אלוהים, איזו גלידה מושלמת. עברנו בגלידרייה הזאת בערך 4 פעמים בשבוע האחרון, והצטערנו שלא יותר. הגלידה שם כל כך טרייה ומשובחת, שבא לי לייבא אותה לארץ. אין שם גביעי גלידה, אלא רק כוסות, מה שמשאיר את ההנאה מהגלידה בלבד (וטוב שכך, לא צריך גביע במקרה הזה). אסור אסור אסור לפספס את הגלידה הזאת! טעמים מומלצים במיוחד: פיסטוק (אלוהי, מושלם, מדהים), מרנג ושוקולד, מרנג ואגוזי לוז, יוגורט וסורבה לימון. כל הטעמים מדויקים מאוד ופשוט מושלמים.

Via della Panetteria 42 קרובה מאוד לפונטנה די טרווי.

• קפה טוב ברומא יש ממש בכל פינה. בכל מקום עם איטלקים על הבר ורשרושי כוסות, תמצאו קפה נפלא. אבל גולת הכותרת בעיני היא La Tazza d'Oro שמגישים רק קפה (אפשר לקנות שם גם מאפים, אבל עדיך להתרכז בקפה המשובח). הקפה טעים מאוד, ארומתי ומחליק בגרון. כמובן ששותים על הבר בזריזות, התנועה במקום מהירה ומאוד "איטלקית". מעבר לקפה המשובח – אל תפספסו את הגרניטה קון פנה המשובחת: 2.50 אירו של הנאה: קצפת טרייה ללא ממותקת עם גרניטה קפה (ברד), ושילוב שעושה נעים וטעים.

Via dei Orfani 84 – חצי דקה הליכה מהפנתיאון.

• ארוחה נהדרת במחיר טוב, תוכלו לאכול באיזור Trastevere המקסים (והקצת פחות מתוייר, איזה כיף) בAlle Fratte di Trastevere. מסעדה ידידותית מאין כמוה. נעים מאוד לשבת בחוץ, עם נוף לסמטאות הצרות של האיזור. האנטיפסטי בהתחלה היה מעולה, עם מבחר רחב של נקניקים וירקות צלויים ואפויים, ללא ספק אחת ממנות הפתיחה הטובות. החצי דגם פסטה קרבונרה, שהייתה מעולה. אני לקחתי ריזוטו פטריות, שהיה נהדר (וכבד מאוד, אבל התאים למזג האוויר הסגרירי של אותו ערב). לקינוח דגמנו טירמיסו שהיה לא רע וכמובן קפה טעים. במקום יש אווירה טובה מאוד, שירות חייכני וסבלני, והוא גם אינו יקר מאוד.

Vis delle Fratte di Trastevere 49-50

• קנולי זה אחד הקינוחים האיטלקיים הטעימים ביותר, ותוכלו לדגום אחד מעולה כזה בLa Cannoleria Siciliana, מקום שגילינו לגמרי במקרה בדרך למלון בגשם עז במיוחד. רטובים לגמרי נכנסנו ודגמנו קנולי פיסטוק וקנולי ריקוטה, שניהם מצוינים.

Via di Monte Brianzo 66-67

זהו באמת קומץ קטן של מקומות מומלצים מאוד. מעבר לזה היינו בעוד הרבה מקומות טובים אחרים. הסתובבו קצת בעיר, תחושו את האווירה, ועם קצת סבלנות ואורך רוח תמצאו מקומות שווים גם, לא חסרים שם, תאמינו לי.

ובנימה זו אאחל לכולם, גם אם מעט באיחור, שנה טובה ומתוקה, עם הרבה אושר, אהבה ובריאות. תיהנו מהדברים הקטנים שבחיים: מריח של גשם ראשון והתחלות חדשות, מאווירת חג שקטה, מרשרושי כוסות זכוכית, מטירמיסו מפנק של מסקרפונה וקפה… הדברים הקטנים הם אלה שזוכרים לתמיד, וזיכרונות נעימים כדאי לצבור בכמויות.

ועוד משהו קטן – תעשו לעצמכם טובה וצאו לחופש: אם לא עכשיו אז מתי?

שנה מתוקה ומלאת טעם!

זהו, נגמר. ואפילו די מהר…

חזרנו מברצלונה לפני כמה שעות, לאחר טיסה של ארבע שעות שנדמה היה כי היא נמשכת נצח – אולי בגלל שהיו בה בעיקר נון סטופ צרחות ובכי של תינוקות, כנראה ובעיקר בגלל שהיה פשוט חם! פשוט רותח במטוס. העיקר שהגענו חזרה.

אין ספק שברצלונה היא עיר של בילויים, אוכל ושופינג ללא הפסקה, מה שהפך אותה לחביבה עלינו מהר מאוד. תוסיפו לזה חתולה מהממת במלון, הרבה אוכל טעים, מקומות יפים ואפילו מזל אחד גדול מאוד (ותודה לגיבור הפרטי שלי), ותקבלו טיול מקסים ומלא חוויות.

אבל זה בלוג מתוקים! ככה שלא אלאה אתכם במקומות היפים שיש בברצלונה, בשביל זה יש מספיק מדריכי טיולים (אנחנו היינו מרוצים מהמדריך של "העולם", ושמעתי שגם עכבר עולם מצוין). כפי שכבר הספקתם להכיר אותי, אני אוהבת לאכול, ובעיקר מתוקים. אז בדיוק בשביל זה יצרתי סקירה קצרה של כמה מהמקומות המוצלחים ביותר שיצא לנו לבקר בהם בברצלונה, והרי הם לפניכם:

· Bubo – למרות השם המשעשע, מצאתי את אחד המקומות עם הקרואסון הטוב ביותר בברצלונה (זה מה שהצלחתי להבין מחצי אנגלית-ספרדית-קטלנית שדיברו איתי), עם המקרונים היפים ביותר שראיתי עד כה (אבל עוד לא ביקרתי בפריז), ועם קינוחים מדהימים ביופיים (וגם טעימים, תהיו בטוחים שבדקנו!). נראה לי שהתמונות אומרות הרבה יותר ממני, וכל מה שאגיד על המקרונים היפהפיים האלה יתגמד בהשוואה למראה שלהם ובמיוחד לצבעוניות המדהימה. כמה שהמקום הזה אלגנטי, נקי ומקצועי, בדיוק בטעם שלי! כדאי רק לשים לב שיש גם קונדיטוריה וגם בית קפה, קרובים מאוד זה לזה, ככה שלא תפספסו.

(שימו לב שהיה לי קשה להפסיק לצלם שם, יש לי כל כך הרבה תמונות מהמקום הזה, אבל פשוט אי אפשר להפסיק להתפעל מהיופי הזה!)

· Sagardi – אם בא לכם קצת לנשנש כמה pintxos ("מתאבנים"), זה לגמרי המקום! התחלופה מהירה מאוד, ויש המון המון אפשרויות לנשנושי באגט קטנים וטעימים. הסנגריה הייתה מעולה גם היא, והמלצרים – ברמנים אדיבים ומקצועיים מאוד.

· Cerveseria catalana – בצהריים, כשמתחשק לאכול קצת טאפאס באווירה נעימה, עם המון אנשי עסקים מסביב, זה המקום המתאים. תזמינו לכם כמה טאפאסים מהמבחר העצום שנמצא מולכם, ותוך דקות יונחו לפניכם צלחות קטנות מלאות בכל-טוב, שעושות שמח בבטן. המלצרים נחמדים לאללה (אנחנו ישבנו על הבר).

· Sugar – לדרינק או שניים בסוף היום המפרך (הרבה הליכות יש בברצלונה!), נורא נחמד לשבת ב sugar. המקום מעוצב בורוד זוהר, בלי הרבה מקומות ישיבה, אבל עם הרבה אווירה נהדרת של פאב שכונתי וקסם מיוחד, שאין בברים היותר מתויירים. נסו את הטקילה סנרייז, לי היא הייתה ממש טעימה.

· La bella Napoli – מסעדה איטלקית מצוינת, שהבנו שהפיצות בה מצוינות, למרות שאנחנו דגמנו בעיקר פסטה ולזניה, שהיו מוצלחים מאוד. הקינוח היה מצוין- מעין עוגת ריקוטה ואגסים על בסיס בצק תבלינים, שמאוד הזכיר לי את הבצק של לינזר טורט. חוץ מזה, עצם העובדה שברגע שהמסעדה נפתחה מיד נכנסו המון אנשים ומילאו אותה אומרת משהו, לא?

· שוק לה – בוקריה – אתם לא הייתם בברצלונה אם לא ביקרתם בשוק הצבעוני המקסים הזה. קנו לכם מאפה טרי, פירות, ירקות, גבינות ושבו בפארק לפיקניק קיצי ונחמד. כמה פשוט ככה כיף!

אלה באמת ההיי – לייטס הקולינריים של הטיול. לא איזה משהו גרנדיוזי (לא, לא יצא לי לשבת באל בולי, לשם צריך להזמין מקומות איזה שנה מראש, ואנחנו עדיין לא מיליונרים ), אבל מקומות נחמדים שתמיד טוב לדעת שהם קיימים.

והנה תמונה קטנה מהר טיבידבו, ההר הגבוה ביותר בברצלונה, משם מקבלים תצפית מדהימה על העיר.

ולאלה מכם שמתבאסים שהפעם אין מתכון, מבטיחה שהפעם הבאה קרובה מתמיד.

המשך שבוע מקסים!