מיוחדים | עוגיו.נט

ששש… שטרודל!

קודם כל ולפני הכל – התרגשות! השבוע פורסמה לראשונה כתבה שלי בYnet בתקווה שזו תהיה אחת מיני רבות. הרעיון לכתבה התבשל לו מהרגע הראשון שקלטתי שכבר יש נקטרינות בשוק, וכך נולדה לה עוגת נקטרינות עם פיסטוקים, במיוחד לקיץ שבא עלינו לטובה. אתם מוזמנים להיכנס לכתבה בYnet, לקרוא ולהגיב שם וגם פה. אני עדיין נרגשת מהמעמד כולו :-)

ובחזרה לענייננו!

לפני כשלושה שבועות ביקרתי בתערוכת "מבשלים", במהלכה התקיימו כמה סדנאות בישול ואפייה עם שפים וקונדיטורים מוערכים בישראל. אחת מהסדנאות אליהן נרשמתי הייתה סדנת שטרודל עם הקונדיטור מיכה גינטר. למי שלא מכיר, מדובר באחד מהקונדיטורים הותיקים ביותר בארץ, שכיום מתפקד כקונדיטור הראשי של רשת מלונות דן, וגם מעביר קורסים וסדנאות. אבל עזבו אתכם מעובדות טריוויה פשוטות – בשורה התחתונה מדובר באחד הקונדיטורים המוכשרים והמדויקים ביותר בארץ, ומעבר לזה באדם נחמד ומורה מצוין.

בצק שטרודל הוא אחד הבצקים שכבר רציתי להכין חודשים רבים. מאז שענבל פרסמה את הפוסט שלה על אתגר השטרודל של ה Daring Bakers היא גרמה לי לרצות להכין שטרודל יותר ויותר, ובכל פעם שיצא לי לדבר איתה אמרתי לה את זה, וכבר הייתי מוכנה להכין. איכשהו משהו תמיד עצר בעדי, ובעודי חושבת על זה תפסתי רגליים קרות והלכתי על משהו קצת יותר מוכר. סדנת השטרודל הזאת באה לי בדיוק במקום, ללא ספק.

לסדנא הגעתי עם מעט חששות. בצק שטרודל הוא בצק מיוחד; לא מרדדים אותו בשום צורה, אלא פשוט מותחים אותו עם הידיים, בדומה לבצק פילו (אך לא בדיוק באותה צורה). ובכל זאת, יש משהו קצת מאיים בלמתוח בצק עם הידיים בלבד, ולקוות שהוא לא יקרע. הסדנא החלה בהדגמה של גינטר את הכנת הבצק ומתיחתו לפני המילוי, הגלגול והאפייה. מיותר לציין שכשהוא עשה זאת העניין נראה קל ביותר. אז אני אשת הבשורה שלכם – זה באמת לא קשה כפי שנדמה!

בעודי מנסה את העניין לבדי בסדנא, הגעתי למסקנה שעם תנועות ידיים נכונות הבצק (שנח שעתיים לפני שבכלל נוגעים בו, כדי שהוא יהיה גמיש ונוח לעבודה) פשוט "נכנע" לידיים ונמתח ללא כל קושי. הסוד הוא לתת לבצק את זמן המנוחה שלו, על מנת שהגלוטן "ירגע" קצת, ולאחר מכן יהיה קל מאוד לעבוד איתו. לאחר שמתחתי את הבצק לעובי הרצוי, הנחתי אותו על סדין מקומח, מילאתי במלית תפוחים וקינמון ריחנית ונהדרת, וגילגלתי לשטרודל לתפארת מדינת ישראל (ואולי אפילו אוסטריה).

בסופו של דבר טעמתי מהשטרודל שהכין גינטר, וללא ספק מדובר באחד המאכלים הטעימים ביותר שאכלתי בזמן האחרון. אין מה להשוות בכלל לשטרודל שמכינים מבצק פילו או עלים. הבצק של השטרודל עדין יותר מבצק עלים, והרבה יותר טעים מבצק פילו, שתמיד נשבר ולא כל כך נוח לעבודה. ללא ספק שווה את העבודה, שבסך הכל היא די קלה. יצאתי מהסדנא כולי בעננים – הכנתי שטרודל לבד – הישג גדול במונחים שלי, במיוחד לאור העובדה שכל כך חששתי מכך.

באותו סוף שבוע השטרודל כבר היה עוגת השבת שלנו, ועשיתי "שידור חוזר" בבית, עם מלית קצת שונה של תפוחים ודובדבנים. גם בבית, עם ההקפדה על זמני המנוחה והכנת המלית יום מראש (כדי שהפרי יפריש את המיץ וכך השטרודל ישאר פריך ולא סמרטוטי לאחר האפייה) – מדובר במאפה שדי קל להכין. את הבצק מכינים במספר דקות של לישה (אפשר בעזרת הידיים וכמובן גם במיקסר – מה שנוח לכם). משמנים את הבצק במעט שמן או חמאה מומסת ונותנים לו לנוח כשעתיים לפני שנוגעים בו.

את המלית מכינים יום מראש, ואין צורך אפילו לבשל אותה. מניחים בקערה את קוביות התפוחים (או הפירות האחרים) ביחד עם סוכר, מיץ לימון וקצת תבלינים, ושומרים לילה במקרר. לפני שממלאים את השטרודל סוחטים חזק את הפירות מהמיץ שהפרישו וממלאים בשורה הדוקה.  לאחר הגלגול מורחים את השטרודל בחמאה מומסת (עניין שיחזור על עצמו עוד פעמיים – שלוש תוך כדי אפייה), ואופים. הריח כבר יטריף לכם את כל החושים, תאמינו לי.

שטרודל תפוחים ודובדבנים חמוצים
2 שטרודלים בינוניים באורך של תבנית תנור רגילה

לבצק (על פי המתכון של מיכה גינטר):
250 גר' קמח לבן
25 מ"ל שמן
רבע כפית מלח
125 מ"ל מים

למלית תפוחים ודובדבנים:
1.2 קילו תפוחי עץ מסוג גראני סמית'
450 גר' דובדבנים חמוצים מסוננים מהנוזלים
150 גר' צימוקים לבנים
300 גר' סוכר לבן
מיץ מחצי לימון
גרידת לימון מלימון שלם
חצי כפית קינמון
קורט מלח

50-70 גר' חמאה מומסת להברשה
100 גר' פירורי עוגיות או פירורי לחם מטוגנים במעט חמאה
אבקת סוכר לפיזור בהגשה

ההכנה

ערב קודם מתחילים בהכנת המלית:
קולפים את תפוחי העץ ומנקים מהליבות. חותכים לקוביות בגודל של 2*2 סמ', ומניחים בקערה. מוסיפים אל תוך הקערה את הדובדבנים המסוננים והצימוקים ומערבבים קלות.
מוסיפים את הסוכר, מיץ הלימון, גרידת הלימון, הקינמון והמלח ומערבבים עד שהתערובת אחידה והפירות כולם מצופים בשכבה אחידה ודי דקה של סוכר.
מכסים את הקערה ומניחים במקרר לכמה שעות ועדיף לילה שלם.

הכנת הבצק:
בקערה גדולה מניחים את הקמח, השמן, המלח והמים ולשים כ5-6 דק', עד שמתקבל בצק גמיש ונעים לעבודה. במידה והבצק נראה יבש אפשר להוסיף מעט מים בהדרגה, עד שהוא מקבל מרקם גמיש. מחלקים את הבצק לשני חלקים שווים ומכדררים לכדורים. מברישים במעט חמאה מומסת ומניחים בצד למשך כשעתיים בטמפ' החדר.

הרכבת השטרודל:
מחממים תנור ל 190 מעלות.
על בד מקומח היטב מתחילים לשטח את הבצק עם הידיים. לאחר מכן עוברים למתוח אותו באוויר, תוך כדי שמירה על צורה יחסית עגולה. ברגע שהבצק מתחיל להיות שקוף זה העובי הנכון, ומעבירים אותו בחזרה על הבד.
מפזרים על הבצק את פירורי העוגיות בשכבה אחידה. סוחטים את הפירות מהנוזלים ומניחים בשורה אחידה והדוקה בחלק התחתון של הבצק. מגלגלים לשטרודל (נעזרים בבד, בדומה להכנת סושי עם מחצלת).
את השטרודל המוכן מעבירים לתבנית עם נייר אפייה משומן קלות, ומורחים בחמאה מומסת.
מכניסים לאפייה כ35-40 דק', במהלכה מברישים את השטרודל עוד פעמיים – שלוש בחמאה מומסת (זה כמובן מסביר למה השטרודל כל כך טעים). השטרודל המוכן צריך להיות שחום ופריך, ובעל ריח מטריף של תפוחים, חמאה ובצק.

מצננים מעט את השטרודל לפני שפורסים אותו בעזרת סכין משוננת בתנועות ניסור ולפרוסות אלכסוניות. מאבקים עם אבקת סוכר ומגישים עם כדור גלידת וניל אמיתית ליד. האם יש משהו טוב יותר מריחות וטעמים שכאלה לפתוח איתם את סוף השבוע?

הערות, הארות ותוספות

  • אפשר להמיר את התפוחים בכל פרי קשה אחר שאוהבים. אגסים ישתלבו פה נהדר.
  • חשוב לא לותר על מריחת החמאה תוך כדי האפייה (פשוט מוציאים את התבנית מהתנור לרגע, מורחים חמאה מומסת ומחזירים לאפייה). זה אולי קצת מנג'ס, אבל הריח פשוט אלוהי.
  • אם השטרודל אינו מיועד לאכילה ביום אפייתו (נראה אתכם מתאפקים!) – שומרים אותו עד יום מחוץ למקרר מכוסה היטב. לא במקרר, אחרת הוא יהפוך להיות סמרטוטי ויתפוס לחות.
  • חשוב להניח לבצק לנוח שעתיים לפני שמתחילים למתוח אותו, לא תאמינו כמה קלה הפעולה (הלכאורה מסובכת) הזאת הופכת להיות.
  • חשוב לסחוט את המלית היטב, אחרת הנוזלים שיופרשו במהלך האפייה ירטיבו את הבצק, והוא לא יהיה פריך וקראנצ'י.

בתאבון וסוף שבוע טעים!

ולסיום תודה אישית (וענקית) – שתי התמונות האחרונות (של השטרודל שהכנתי בבית) צולמו על ידי רותם פרץ מהאתר קולינריה. תודה לרותם!


"בואי נקנה רק תותים…"

פעם לא אהבתי תותים. משהו במרקם ובטעם לגמרי לא התאים לי, ופשוט לא הייתי מסוגלת לאכול את הפרי הזה. פירות יער דווקא אהבתי, ועד היום אני חובבת מושבעת של פטל, אוכמניות ודובדבנים. לא רק שהפירות האלה כל כך יפים, משהו בעסיסיות שלהם וכמובן בטעם החמצמץ והמיוחד, הופך אותם לאהובים עלי מאוד.

היום אני ותותים כבר חברים ממש טובים (כפי שניתן לראות), אני לא כל כך יכולה להסביר מה הוביל לאהבה הפתאומית (יחסית) הזאת, אבל זה פרי פשוט נהדר. כל החורף אני מוצאת את עצמי במרדף אחר התותים המושלמים, חושבת מה להכין איתם הפעם. השבוע קצת "התפרעתי", ובגלל שהתותים כבר כל כך זולים, החלטתי לקנות כמות די גדולה ולהכין קונפיטורת תותים ביתית. בקרוב כבר לא ישארו תותים, אבל הקונפיטורה תשאיר זיכרון מתוק מהם, עד החורף הבא.

מעיין הגיעה אלי השבוע לביקור, וכיאה לאדם התזזיתי וחסר המנוחה שאני, החלטתי שאני חייבת להעמיד סיר של קונפיטורת תותים על האש. שתתבשל, מה יש? קונפיטורה זה עסק שדורש קצת השגחה וסבלנות. מניחים את הפרי והסוכר בתוך הסיר ומבשלים על אש נמוכה זמן יחסית ארוך, עד שמתקבלת קונפיטורה מתוקה, סמיכה ונהדרת. אם רוצים קונפיטורה ממש סמיכה, מבשלים יותר (וע"י כך נאלצים לוותר קצת על הצבע, שהופך כהה יותר ויותר עם זמן הבישול). אני אוהבת את הקונפיטורה שלי באמצע – לא סמיכה מדי, אבל גם לא דלילה מאוד.

קונפיטורת תותים
5 צנצנות בינוניות

1.000 קילו תותים טריים שטופים ומנוקים מהעוקץ
300 גר' דובדבנים ללא גלעין
950 גר' סוכר לבן
כף מחית וניל איכותית
2 מקלות קינמון שבורים
ליבה משני תפוחי עץ
מיץ מלימון שלם

ההכנה

בסיר כבד (עדיף ברזל) בעל תחתית עבה מניחים תותים, דובדבנים, סוכר, וניל ומקלות קינמון. מערבבים יחד ומשהים בצד כשעה – שעתיים (אפשר ועדיף לילה שלם), עד שהפירות מתחילים להגיר מעט נוזלים.
מתחילים לבשל את הקונפיטורה על אש נמוכה, וברגע שהסוכר נמס לחלוטין (עניין של חצי שעה לערך) מוסיפים את ליבות התפוח ואת מיץ הלימון. ממשיכים לבשל את הקונפיטורה כשעה תוך ערבוב מדי מספר דקות וקיפוי הקצף הלבנבן שנוצר מעל הקונפיטורה.

איך יודעים שהריבה מוכנה?
שאלה מצוינת! במקפיא מניחים צלוחית קטנה ריקה ונותנים לה לקפוא לגמרי (אפשר להכניס את הצלחת אפילו בתחילת הבישול, לא קורה לה כלום). ברגע שנראה לכם שהריבה מוכנה (אין טעם לבדוק לפני בישול של שעה+), לוקחים כף מהריבה ומניחים על הצלחת הקפואה. ממתינים כמה שניות, ואז מעבירים אצבע. "השביל" שנוצר צריך להישאר כמו שהוא ולא להיסגר. אם השביל נסגר ממשיכים לבשל את הריבה זמן נוסף.

מעבירים את הריבה המוכנה לצנצנות מעוקרות (לא לשכוח להוציא ממנה את ליבות התפוח ומקלות הקינמון!), ומניחים את הצנצנות "על הראש" (ליצירת ואקום) עד שמתקררת לחלוטין.

במקרה נשאר לי קצת קרם לימון מהטארטלטים שהכנתי, אז השילוב של קרם הלימון החמצמץ עם הריבה המוכנה מוצלח מאוד (ובעיקר יפה).


הערות, הארות ותוספות

  • אפשר להמיר את התותים בכל פרי יער אחר שאוהבים. אפשר לשלב בין פירות. שילוב של תות, פטל ודובדבן ילך מצוין ויניב קונפיטורה מצוינת.
  • אפשר להוסיף מעט פקטין לקונפיטורה, מה שיתרום להסמכתה. לדעתי ליבות התפוח ומיץ הלימון עושים את העבודה בצורה טובה, ולא חשתי צורך להוסיף פקטין. בכל מקרה אם מחליטים להוסיף: עושים זאת לקראת סוף הבישול (בחצי השעה האחרונה), ומערבבים את הפקטין עם מעט סוכר לפני ההוספה (אחרת יהיה גוש של פקטין בקונפיטורה – לא טוב). מרגע הוספת הפקטין – מערבבים לעיתים תכופות יותר.
  • אם לא אוהבים חתיכות גדולות של תות בקונפיטורה אפשר לחתוך אותם לחתיכות קטנות. אני אוהבת שיש במה לנגוס, זה כיף וטעים.
  • אם הצנצנות עוקרו כראוי הריבה נשמרת כמה חודשים במקום מוצל וקריר. אם אתם לא בטוחים – שימו במקרר.
  • דברים טעימים שילכו עם הקונפיטורה (חוץ מסתם למרוח אותה על פרוסה של חלה טרייה):
  1. למרוח אותה על רולדה עם קצפת (הרבה יותר שווה מסתם ריבה).
  2. להגיש עם קרם לימון או קרם פטיסייר.
  3. פרנץ' טוסט עם קונפיטורת תותים ומעט קרם פרש = אלוהי.
  4. יוגורט + גרנולה + קונפיטורה (במקום דבש).

מהפכה צרפתית בליל-הסדר

פטיסרי צרפתי אמיתי הוא אחד החלומות הכי גדולים שלי, אם לא הגדול מכולם. יש משהו מאוד מרגש בפטיסרי הצרפתי: האסתטיקה האינסופית, ההקפדה והירידה לפרטים, ופשוט כל ההוויה שהיא הבוטיק הקטן-קטן אבל מדהים הזה. אני כל כך אוהבת להיכנס לפטיסרי, בכל מקום בעולם, ולהרגיש כמו ילדה קטנה בחנות של ממתקים (לא רחוק מהאמת). לעיתים קרובות, מרוב שהדברים מסודרים בדיוק והקפדה עד לרמת הפירור, הקינוחים נראים כמו יצירות אמנות או תכשיטים קטנים. זה בדיוק מה שאני אוהבת. היופי הבלתי נגמר הזה, שמכה בך בכל פעם מחדש ובכל מיני מרקמים, זוויות וטעמים.

בארץ לצערי הרב עוד לא נתקלתי בבוטיקים של פטיסרי באותה רמת גימור כמו בפריז או אפילו בברצלונה, שם רמת ההקפדה היא באמת מטורפת ומדהימה בעיני. אם אי פעם יהיה לי מקום משלי, היו בטוחים שהוא יראה בדיוק כך. לא מצאתי בארץ מקום שמכין מקרונים דרך קבע ומסדר אותם לפי צבעים וטעמים באינסוף וריאציות וטעמים. זה מרגש אותי ומיד גורם לי להרגיש "בבית". אני מאוד אוהבת להקפיד על הצורה הסופית של המוצר, ולנסות להביא אותו לרמה גבוהה מאוד של דיוק וכמובן טעם.

האסתטיקה הזאת שזועקת מבעד לחלונות הראווה בבוטיק פטיסרי הצרפתי היא הסיבה לכך שהתחלתי לעסוק בתחום מלכתחילה. בעיני ההתעסקות הזאת היא תרפיה מנחמת, וההנאה מכך גדולה בהרבה מהאכילה בסוף. אחד השלבים האהובים עלי הוא בכלל השלב המקדים, בו אני מתכננת על הנייר כיצד יראה הקינוח אותו אני רוצה להכין, וחושבת על שילובי הטעמים. אני מודה שאני מאוד old fashioned בשילובי הטעמים שלי, ואני מאוד אוהבת את הטעמים הקלאסיים, אבל חדשנות בהגשה ורמת גימור סופית הם הדברים שלגמרי עושים את הקינוח.

אז הנה "התכשיט" התורן שלי, שהוא, כיאה לתקופת החג בה אנו שרויים, כשר לפסח ואינו מכיל גלוטן. הוא הוכן במיוחד לליל הסדר וכיכב לצידו של המלבי חלב קוקוס. מדובר אמנם בקינוח שוקולדי, אבל עם טוויסט של קפה ובננה, שהופכים את התענוג לגדול עוד יותר. לא עוד מוס שוקולד פשוט (שכבודו במקומו מונח) – אלא משחק של טעמים, מרקמים וצבעים. מכינים אותו ברינג מסגרת מרובע, ובונים את השכבות בתוך המסגרת. לאחר שהכל מוכן וקר, פשוט חותכים למלבנים ישרים. ניתן להגיש אותו קפוא או חצי קפוא בימים החמים ישר מהמקפיא, אבל אני מעדיפה אותו קרמי ורך, כשהוא מופשר במקרר.

קינוח שכבות של שוקולד, אספרסו ובננה
10 מלבנים בגודל של 4X10 (מכינים ברינג מרובע של 20X20)

שכבת דקואז קקאו עם פקאן
50 גר' אגוזי פקאן טבעיים קלופים
10 גר' אבקת סוכר (כף גדושה)
10 גר' קקאו כהה משובח
2 חלבונים מביצים גדולות בטמפ' החדר
קורט מלח
50 גר' סוכר
פולי קקאו גרוסים לפיזור

גנאש אספרסו מוקצף
150 גר' שוקולד לבן
350 מ"ל שמנת מתוקה
10 מ"ל אספרסו
חצי כפית נס קפה מגורען
חצי כפית תמצית וניל

טראפל שוקולד מריר וברנדי
150 מ"ל שמנת מתוקה
כף סירופ תירס או גלוקוזה
קורט מלח
200 גר' שוקולד מריר 60% מוצקי קקאו
10 גר' חמאה רכה
15 מ"ל ברנדי

לבננות המקורמלות
3 בננות חתוכות לפרוסות אלכסוניות
מיץ מחצי לימון
מעט סוכר לקירמול

ההכנה

דקואז קקאו עם פקאן
מחממים תנור ל160 מעלות.
במעבד מזון עם להב פלדה מניחים אגוזי פקאן, אבקת סוכר וקקאו וטוחנים עד שמתקבלת תערובת אחידה ומעט גרגרית. הפקאן לא צריך להיות טחון לחלוטין, אלא להישאר בחתיכות טחונות דק, אבל לא לגמרי אבקה.
בקערת מיקסר עם וו הקצפה מקציפים את החלבונים והמלח עד שמתקבל קצף לבנבן. מוסיפים בהדרגה את הסוכר ומקציפים כ4-5 דקות עד שהקצף יציב.
מקפלים אל תוך הקצף את תערובת הפקאן, עד שהתערובת אחידה.
על תבנית מרופדת בנייר אפייה מסמנים 2 ריבועים בגודל של 20X20. מזלפים את התערובת בצורת הריבועים, ומפזרים מעט פולי קקאו גרוסים.
אופים כ 20-25 דק' עד שהדקואז מזהיב ומתייצב. מצננים לחלוטין לפני שנוגעים בו.

גנאש אספרסו מוקצף
קוצצים את השוקולד הלבן בצורה גסה, ומניחים בקערה בינונית.
בסיר עם תחתית עבה מביאים לסף רתיחה את השמנת, האספרסו, הנס קפה ותמצית הוניל. את התערובת החמה מוזגים מעל השוקולד הלבן. ממתינים כדקה וטורפים יחד עד שמתקבלת תערובת אחידה והשוקולד נמס במלואו.
מצננים את התערובת במקרר למשך כ4-5 שעות, עד שהיא קרה לחלוטין. בזמן שהתערובת מתקררת מכינים את הטראפל ומתחילים לבנות את המנה.
לפני שמתחילים להקציף את התערובת מעבירים אותו למקפיא למשך כעשרים דקות, שתהיה קרה לחלוטין בעת ההקצפה.
מקציפים את הגנאש עד שמתקבל קרם אחיד ומבריק. שומרים במקרר עד השימוש.

טראפל שוקולד מריר וברנדי
בסיר קטן מביאים לרתיחה את השמנת, סירופ התירס והמלח. מוזגים מעל השוקולד המריר. ממתינים כדקה עד שטורפים לגנאש חלק. מוסיפים את החמאה והברנדי וממשיכים לטרוף עד שמתקבלת תערובת אחידה ומבריקה מאוד.

בננות מקורמלות
מסדרים את הפרוסות האלכסוניות בצורת מניפה ישרה. אמורות להתקבל כ10-12 מניפות שכאלה  (תלוי בעובי הפריסה). מטפטפים מעט מיץ לימון על מניפות הבננה ומקפיאים לחלוטין לפני השימוש (כשעה הקפאה).

הרכבת המנה
מיישרים את שכבות הדקואז לגודל של 20X20 (הן מתנפחות מעט במהלך האפייה). מניחים שכבת דקואז אחת בתחתית הרינג. מעל התחתית מוזגים את תערובת הטראפל ומיישרים בעזרת פלטה. מעל שכבת הטראפל מניחים שכבה נוספת של דקואז. מצננים כרבע שעה במקפיא. מעל שכבת הדקואז העליונה מיישרים את גנאש האספרסו המוקצף בעזרת פלטה. מקפיאים לחלוטין לפני שנוגעים בקינוח (עדיף למשך לילה).
לאחר שהקינוח קפוא לחלוטין פורסים בעזרת סכין גדולה וחדה למלבנים בגודל של 10X4. מתקבלות סה"כ 10 מנות נדיבות. אני קישטתי במעט שוקולד מומס מלמעלה.
מקרמלים את מניפות הבננה: מעל כל מניפה בוזקים מעט סוכר ושורפים בעזרת ברנר עד שהסוכר מתקרמל והבננה חמימה. מניחים בזהירות באמצעות פלטה על כל אחד מהקינוחים ומגישים מיד.

הערות, הארות ותוספות

  • ניתן להכין את כל המנה למעט קירמול הבננות מראש. את הקירמול מומלץ לעשות ממש לפני ההגשה, כך מתקבל משחק חם-קר ומרקמים שונים.
  • אם לא אוהבים את השילוב עם הבננות אפשר לותר ולהגיש את הקינוח כמו שהוא.
  • אם אין לכם ברנר אפשר לקרמל את הבננות גם בתנור על מצב של גריל בחום הגבוה ביותר כ2-3 דקות, אבל זה לא יוצא לגמרי אותו הדבר.
  • אם לא אוהבים ברנדי בטראפל אפשר להמיר אותו בכל ליקר אחר שאוהבים: רום, פרנג'ליקו, ליקר שוקולד וכו' וכו'. האפשרויות אינסופיות.
  • כמו שכבר אמרתי – אפשר להגיש קפוא או חצי קפוא (סמי-פרדו), אבל בעיני הקינוח במיטבו כשהוא מופשר לחלוטין מהמקרר – קרמי ונהדר.

חג (שני) שמח!


יום מקרון שמח!

ביום שבת האחרון התקיים יום המקרון העולמי. כן כן, מסתבר שקיים יום שכזה, שכל כולו שיר הלל לספק-עוגייה-ספק-ממתק היפהפה הזה – מקרונים, אהבת חיי. אמנם גיליתי את היום הזה באיחור קל, אבל זו לא אשמתי. שבוע וחצי עמוסים עברו על כוחותיי, ואפשר לומר שאני עדיין בשלבי התאוששות. ואם להיות יותר ספציפים: ארבעה ימים בביה"ח איכילוב ללא ספק מעמידים דברים בפרופורציות. יופי של מתנה סידר לי החצי ליום ההולדת, ואם חשבתי שאין איזון בעולם (יום ההולדת עבר בשמחה וכיף גדול), אז כמובן שהתבדיתי. לא חשוב – העיקר שזה מאחורינו.

בחזרה ליום המקרון! את כל המילים היפות למקרונים כבר כתבתי אי שם בפוסטים נוספים כאן בעוגיו.נט, אבל איכשהו תמיד לפני פסח אני מוצאת את עצמי מכינה קצת מקרונים, "שלא יחסר", וגם כי תמיד אני נתקעת עם כמות בלתי הגיונית של חלבונים. אז גם השנה הכנתי מקרונים. הם אמנם לא יצאו מושלמים לשביעות רצוני (והיו קרובים מאוד להיות מושלכים כלאחר יד אל פח הזבל), אבל החצי הטיל וטו על כך. אז הכנתי מילוי קוקוס ממש פשוט ומילאתי אותם, רק בשביל שהוא יהיה שמח.

הפעם לא אכביר יותר מדי במילים, רק אפנה אתכם (שוב), אם אתם עוד לא מכירים, לטרילוגיית המקרונים הגדולה שעשיתי כאן כבר לפני שנה, שם תוכלו לקרוא את כל הטיפים שיעזרו למקרונים שלכם להיות תפוחים, יפהפיים ועם "שמלה" חגיגית מסביבם. וגם אם לא יוצא לכם (כמו שהפעם לא לגמרי יצא לי), זה ממש לא נורא. עם כל הצער שב"כשלון" (וזה לא באמת כישלון, צאו מזה!), העוגייה עצמה כל כך טעימה שהיא מפצה על זה, לא?

מקרון קקאו עם מילוי גנאש קוקוס
30-35 עוגיות כפולות

100 גר' אבקת סוכר
65 גר' שקדים טחונים
50 גר' חלבון
20 גר' סוכר
כפית קקאו משובח
מעט קקאו לזרייה על המקרונים לפני האפייה

למלית גנאש קוקוס
50 מ"ל שמנת מתוקה
100 גר' שוקולד לבן
2 כפות קוקוס טחון
חצי כפית תמצית קוקוס

ההכנה

טוחנים יחד במעבד מזון אבקת סוכר ושקדים טחונים לאבקה דקה מאוד. מנפים את האבקה דרך מסננת דקה.
מקציפים חלבון וסוכר לקצף יציב, מוסיפים את הקקאו, מקפלים פנימה את תערובת השקדים ואבקת הסוכר המנופה. מזלפים על גבי נייר אפייה או סילפט את העוגיות במרווחים, ובוזקים מעל כל עוגיה מעט אבקת קקאו מנופה.
מחממים תנור ל150 מעלות, ומשאירים את התבניות עם המקרונים המזולפים בחוץ למשך כחצי שעה על מנת שיקבלו קרום.
אופים כ10-12 דק' (לי לוקח 10 דק' בדיוק, אבל זה תלוי כמובן בגודל הזילוף).
מניחים לקירור ורק אז משחררים את העוגיות.

גנאש קוקוס
בסיר קטן מביאים לסף רתיחה את השמנת המתוקה, ומוסיפים פנימה בבת אחת השוקולד הלבן. ממתינים כדקה, ולאחר מכן טורפים לגנאש אחיד ומבריק. מקפלים פנימה את הקוקוס ותמצית הקוקוס, ומצננים במקרר למשך כשעה, עד שהתערובת יציבה וניתנת לזילוף.

הרכבת המקרונים
מסדרים את המקרונים בזוגות, ומזלפים את הגנאש. סוגרים לסנדוויץ' ומניחים במקרר. המקרונים טובים יותר לאכילה לאחר יום-יומיים במקרר, על מנת שיספגו קצת לחות. ביום הראשון הם עדיין מעט קשים, אבל זה באמת עניין של טעם.

הערות, הארות ותוספות

  • אם לא אוהבים קוקוס, אפשר לותר עליו ולמלא רק בגנאש שוקולד לבן. בעיני הוא מוסיף טקסטורה וטעם נפלאים.
  • אם אין לכם תמצית קוקוס בבית, אפשר לותר עליה או להמיר בתמצית וניל.
  • ניתן לשמור את המקרונים במקפיא למשך כחודש, אבל נראה אתכם לא מסיימים אותם קודם…
  • המקרונים, כמובן, כשרים לפסח, ויהוו מתנה קטנה וטעימה לכל מי שתרצו. בשנה שעברה נתתי כמה מקרונים עטופים בנייר צלופן עם סרט, וזו הייתה מתנה טעימה וחמודה.

אם כבר פסח, אתם בודאי תוהים מה להכין לקינוח לארוחת ליל הסדר הכבדה והמייגעת. אז הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לצלוח את החג:

-          פבלובה עם קצפת תפוז – וניל טרייה, מרשמלו וקולי תותים

-          קרם ברולה אמיתי

-          טראפלס פרלין ואגוזי מקדמיה

-          עוגת מוס שוקולד מריר עם הפתעת מרנג (פשוט מחליפים את העוגיות בתחתית בעוגיות יין)

-          פודינג שוקולד עם שקדים ופקאנים מסוכרים וקוביות תות

-          עוגיות אגוזי לוז ממולאות בגנאש שוקולד ופרנג'ליקו

-          טראפלס קפה, אגוזי לוז ופרנג'ליקו

חג שמח! :-)