חברים יקרים,

בשבועות הקרובים תתקיים תחרות מתכונים מהבלוג. כל שעליכם לעשות הוא להכין אחד מעשרת המתכונים המופיעים ברשימה המצורפת, לצלם אותו בצורה הכי מגרה שיש, ולהעלות לעמוד הפייסבוק של עוגיו.נט.

בתאריך 20.2.2011 בשעה 20:00 בערב תיסגר התחרות, וצוות שופטים מכובד יבחר את המנה היפה והמושקעת ביותר שהכנתם מבין המתכונים השונים. הפרס לזוכה יהיה סדנת אפייה אישית איתי (בביתי הקט שבאזור תל אביב). הסדנא תכלול שלושה מתכוני שוקולד שונים שטרם פורסמו בבלוג, ותיארך כארבע שעות (ותצולם לבלוג!)

צוות השופטים המכובד כולל את מעיין נדיר, טבחית וקונדיטורית מקצועית, כותבת הבלוג "קולינרי ועוד" ומנהלת פורום ביקורת מסעדות באתר "תפוז"; ענבל קליין, לשעבר עורכת מדור האוכל במגזין טיים-אאוט תל-אביב, וכיום עוסקת בפרוייקטים קולינריים ברשת. וכמובן אנוכי.

החל מהיום ועד 20.2.2011 אתם מוזמנים להעלות כאן את כל התמונות שלכם. אין הגבלה על מתכון אחד לאדם, וכל אחד יכול להעלות כמה תמונות של כמה מתכונים שהוא רוצה. בתאריך 24.2.2011 יוחלט על הזוכה, והודעה תתפרסם על כך כאן ובבלוג.

רשימת המתכונים:

• רולדה נוסטלגית של קצפת וריבת תות
• עוגיות שוקולד צ'יפס מעולות
• עוגת גזר ואגוזי מלך
• עוגת שוקולד וטראפלס
• עוגת גבינה עם תותים מזוגגים
• קיש בטטות, טימין ופרמזן
• טירמיסו אישי
• טארטלט לימון ומרנג איטלקי
• בריוש קינמון וסוכר חום
• מקרון קפה ושוקולד מריר

כמה כללים לשמירה על הסדר הטוב:

1. התאריך האחרון להכנסת תמונות לתחרות הוא 20.2.2011 בשעה 20:00 בערב. תמונות שיעלו לאחר מכן לא ישתתפו בתחרות.
2. ההכרזה על הזוכה תהיה בתאריך 24.2.2011 בעמוד הפייסבוק ובבלוג. הזוכה יקבל/תקבל הודעה אישית בפייסבוק על זכייתו/ה. במידה ולא תהיה תגובה להודעת הזכייה תוך 48 שעות, הפרס יועבר למקום השני.
3. התמונות חייבות להיות שלכם ולא באדיבות גוגל. זכויות יוצרים זה חשוב, ויש להקפיד על כך.
4. אפשר ורצוי להגיב לתמונות של חברים שלכם, אם כי לייקים לא יחשבו במסגרת שיקולי השופטים.
5. הפרס יהיה סדנת אפייה אישית אצלי בבית, שתיערך במהלך חודש מרץ או אפריל, בתיאום מראש עם הזוכה. היא ככל הנראה תתקיים באחד מימי השישי בשעות הבוקר.
6. הסדנא תצולם ותעלה לבלוג במועד מאוחר יותר, ביחד עם תמונת הזוכה.
7. אין הגבלה על כמות התמונות שכל אחד יכול להעלות. אם הכנתם שלושה מתכונים, הרגישו חופשי להעלות שלוש תמונות וכן הלאה.

בכל שאלה או הבהרה נוספת אתם מוזמנים להשאיר תגובה או לשלוח מייל.

קדימה לאפות!

_____________________________________________

וגם משהו מתוק לסיום:

גם לכם נשארו בלי סוף פירות יבשים מכל סלסלות השי של ט"ו בשבט? למה שלא תציצו במתכון שלי למנדיאנט שהתפרסם השבוע אצל הכלות האורבניות? יוצא טעים ובדקות ספורות של עבודה.

שבוע נפלא!

זה ידוע שאסונות טבע הם אלה הנוטלים חיי אדם בקלות הגמורה ביותר, אבל זה מדהים ומפתיע בכל פעם מחדש. מספיק לקרוא על רעידות אדמה, שטפונות עזים, סופות הוריקן ורבים אחרים ברחבי העולם, כדי להבין שאל מול איתני הטבע האדירים – אנחנו בעצם שום דבר. בקלות בלתי נתפסת דברים יכולים להשתנות מקצה אל קצה, ולהשיבם על כנם זוהי משימה קשה ומתמשכת עד בלתי אפשרית לעיתים.

אירועי הימים האחרונים מצליחים לגרום לי לדיכאון מתמשך. התמונות באתרי האינטרנט השונים, השידורים החיים הבלתי פוסקים בכל ערוצי הטלוויזיה, וכמובן שיחות טלפון עם נועה, שגרה קרוב מדי לאיזורים הבוערים. כל אלה – ביחד עם המחשבה על הקלות הבלתי נסבלת בה נלקחים חיים של עשרות אנשים, והמהירות בה מאבדים רכוש – גורמים לי לעצבות ומועקה גדולה על הלב, וכמובן להרהורים אינסופיים על השריפה הארורה הזאת, שגם ברגעים אלה עדיין משתוללת, ומי יודע מתי תסתיים.

גם אני, כמו רבים אחרים, לא יכולה שלא לחשוב על האירוניה שדווקא בחג החנוכה, שאמור להיות חג האור והאש, מתחוללת לה שריפת ענק שכזאת. האש צוהלת לה ממקום למקום, רומסת כל מה שנקרה בדרכה, ולמעשה "צוחקת עלינו". כמו שאומרים; Man plans, God laughs. לא יודעת אם הקשר האלוהים הוא נכון פה, במיוחד לאור העובדה שאין בי אמונה שלמה בו, אבל זה רק מראה כמה הטבע גדול מאיתנו, וכמה מהר דברים משתנים.

השריפה הזאת גרמה לי להכניס הרבה דברים לפרופורציה. אם עד עכשיו חשבתי כמה קשה לי השילוב הזה של עבודה עם לימודים עם כתיבה, אני לא יכולה שלא לגחך על ההרגשה הזאת, אל מול השריפה הנוראית הזאת, שכילתה חיים של אנשים רבים מדי, וגורמת לנזק אקולוגי ונפשי כבד. קשה לי שלא לחשוב על האנשים שנאלצים לחוות כל זיהוי וזיהוי, כאלה שלא יהיה להם לאן לחזור ברגע שהשריפה הזאת תיגמר, וכאלה שיסבלו לשארית חייהם מפוסט-טראומה. פרופורציות זה דבר חשוב כל כך, ומדהים אותי כמה שרק ברגעים כאלה מצליחים להבין זאת.

אני חייבת לנסות לסיים עם נימה מעט אופטימית, למרות הכאב. עם כל הבלגן מסביב, חשוב לזכור שהחיים חייבים להימשך. אלה שאיבדו את יקיריהם ו/או רכושם, יעברו כעת תקופה של אבל, שלאחריה החיים ישובו אל מסלולם. זה אולי יקח קצת זמן, אבל זהו טבע האדם, ובעיני זהו דבר קסום לכשעצמו. למרות שאינני חובבת חגים גדולה, זהו עדיין חג החנוכה, ואם בכל זאת אתם בעניין ויש לכם חשק כלשהו (אני כבר ממש לא שם לצערי), תוכלו להכין סופגניות מעט שונות שהכנתי עוד לפני האסון, ולקרוא עליהן במגזין לכלות אורבניות היפהפה, בתקווה שזה ישפר ולו במעט את מצב-הרוח.

החלמה מהירה לכל הפצועים המאושפזים, והלוואי שתחזרו במהרה לשגרה. לא חושבת שיש מילים שיוכלו לנחם את אלה שאיבדו את יקיריהם. יהי זכרם ברוך.

רוצים עוגת שוקולד עם טראפלס במשלוח אישי של עוגיו.נט?

כפי שהבטחתי לפני זמן קצר בעמוד של עוגיו.נט בפייסבוק – את המנוי ה1000 לבלוג אחגוג בהגרלה נושאת פרס בין המנויים הנאמנים.

ובכן – 1000 מנויים כבר יש (ווהו!), והבטחות צריך לקיים. אי לכך ובהתאם לזאת תיערך הגרלה בין מנויי הבלוג בתחילת חודש דצמבר (תאריך מדויק ימסר בהמשך). הזוכה יקבל עוגת שוקולד עם טראפלס מפנקת הישר לביתו הקט במשלוח מיוחד אותו אבצע אני ואנוכי בתיאום מראש.

אם אתם מנויי RSS, אין לי כל דרך לדעת את כתובת המייל שלכם. לכן אתם מוזמנים להשאיר תגובה לפוסט זה, עם כתובת המייל שלכם בפרטים, ותצורפו להגרלה. כתובות המייל אותן תשאירו אינן נראות לאף אדם מלבדי, ואינן ישמשו לדבר מלבד ההגרלה.

ובכל מקרה, כדי לשמור על העניין מסודר, הנה כמה כללים:

1. ההגרלה תיערך בתחילת חודש דצמבר 2010 בין מנויי האימייל של הבלוג עוגיו.נט, כולל כתובות המייל שיופיעו בתגובות לפוסט זה.
2. התאריך האחרון לכניסה להגרלה הוא 4.12.2010.
3. הפרס בהגרלה יהיה עוגת שוקולד עם טראפלס.
4. הזוכה בהגרלה יקבל/תקבל מייל המבשר על זכייתו/ה בין התאריכים 13-15.12.2010.
5. במידה ולא תהיה תגובה למייל המבשר על הזכייה בתוך 48 שעות, הזוכה הראשון יאבד את זכותו לקבלת הפרס, והפרס יועבר לשם (מייל) השני שיעלה בהגרלה, וכן הלאה.
6. הפרס יוענק לזוכה במשלוח מיוחד אותו אני אבצע. המשלוח יעשה בין טווח האזורים גדרה-חדרה בלבד, ולא מעבר לגבולות אלה. זוכה שגר רחוק יותר, יוכל להגיע לאזור החלוקה ולקבל את הפרס.
7. הזוכה יתבקש להצטלם איתי ועם העוגה לבלוג, ולתת את הסכמתו להופעת התמונה כאן ובעמוד של עוגיו.נט בפייסבוק.

בכל שאלה או הבהרה נוספת אתם מוזמנים לשאול בתגובות או לשלוח מייל.

עוגיו.נט – הבלוג שלי, האוצר והבייבי שלי. הבלוג הזה משקף אותי בכל אחד ואחד מהפוסטים שמפורסמים בו: במלל, בתמונה, בקישורים, בכל. כל פוסט שמפורסם נכתב עם הרבה מאוד השקעה, אהבה ומחשבה, והוא משופץ עד לרגע הפרסום ללא הרף. הפרפקציוניזם שלי תמיד היה מוגזם, אבל זה חלק ממני, חלק שאני אפילו די מעריכה. והתמונות? על זה בכלל אין מה לדבר מרוב שזה אני. כל תמונה ותמונה בבלוג צולמה על ידי, אלא אם צוין במפורש מישהו אחר. לרוב אני ממעטת לערוך את התמונות ומפרסמת אותן כמו שהן, וגם הן, בדרכן, משקפות את האישיות שלי, ואת חוסר השלמות שבי.

כשעוגיו.נט רק נולדה, לפני קצת יותר משנה, התמונות היו הרבה פחות איכותיות מהתמונות בפוסטים האחרונים, מהסיבה הפשוטה שפשוט לא השקעתי בצילומים כפי שאני משקיעה היום. אבל כל זה לא מוריד כהוא-זה את ערכן הרגשי של התמונות. אתם יודעים למה? – כי אלה תמונות של מתוקים ומאכלים שונים שהוכנו על ידי, פותחו ועוצבו בדיוק כפי שרציתי, ובסופו של דבר צולמו במצלמה שלי על ידי.

השבוע נגנבה מהבלוג שלי תמונה, כזאת של אוזני המן, לפורים. היא פורסמה ועדיין מפורסמת בלא מעט אתרי אינטרנט גדולים – פורטלים, והיום אף הגיעה לעיתון יומי בתפוצה רחבה מאוד. הדבר הגרוע ביותר הוא שהתמונה המפורסמת בשלל האתרים וגם בעיתון, רשומה תחת שם של צלם שאני כלל לא מכירה, ומיוחסת לרשת של בתי קפה. כמה אירוני שבתקופה כל כך שמחה של החג השמח והמבדח, אני נאלצת להתעסק במעשים שפלים שכאלה. הקלות הבלתי נסבלת הזאת, של לקיחת תמונות ופירסומן במקום אחר תוך התעלמות מוחלטת מכך שזוהי גניבה לשמה ופגיעה בזכויות יוצרים, פשוט הורסת אותי.

אני לא מבינה דבר בדיני אינטרנט וקניין רוחני, אבל יודעת בודאות שהצדק עימי. ניסיונות שנעשו לפתור את העניין בשקט וללא בלגן עלו בתוהו, ואני מוצאת את עצמי ביומיים האחרונים יותר ויותר חושבת על כיוון משפטי. לומר את האמת? אין לי כוח לזה כלל, בטח שלא בתור סטודנטית עסוקה וגם לא בדיוק עשירה. אבל אם אין ברירה אז אין ברירה, לא?

זכויות יוצרים וקניין רוחני זה אחד הדברים החשובים לי ביותר כבר שנים ארוכות, הרבה לפני כל המתכונים והתמונות. פעם, לא ממש מזמן, עסקתי גם בתחום המוזיקה, ולכן אני מודעת לחשיבות הרבה שיש לעניין. בדיוק מהסיבה הזאת, אגב, מעולם לא הורדתי שירים בתוכנות שיתוף למיניהן, וכל הדיסקים שיש לי בבית (כ800 דיסקים של החצי ושלי, תודה ששאלתם), כל כולם מקוריים.

הפרה של זכויות יוצרים היא פשוט חדירה לפרטיות, וכעת אני מרגישה מנוצלת, פגועה וכועסת. התמונה שנגנבה היא חלק מהבלוג שכל כולו מייצג אותי. אין מעשה שפל יותר בעיני בתחום הזה מלהעתיק תמונה ולא לתת קרדיט ראוי, וגרוע מכך – קרדיט שגוי. זוהי פשוט גניבה לכל דבר. גניבה זו גניבה – גם אם היה נורא "קל" לבצע את העבירה…