עוגיו.נט – הבלוג שלי, האוצר והבייבי שלי. הבלוג הזה משקף אותי בכל אחד ואחד מהפוסטים שמפורסמים בו: במלל, בתמונה, בקישורים, בכל. כל פוסט שמפורסם נכתב עם הרבה מאוד השקעה, אהבה ומחשבה, והוא משופץ עד לרגע הפרסום ללא הרף. הפרפקציוניזם שלי תמיד היה מוגזם, אבל זה חלק ממני, חלק שאני אפילו די מעריכה. והתמונות? על זה בכלל אין מה לדבר מרוב שזה אני. כל תמונה ותמונה בבלוג צולמה על ידי, אלא אם צוין במפורש מישהו אחר. לרוב אני ממעטת לערוך את התמונות ומפרסמת אותן כמו שהן, וגם הן, בדרכן, משקפות את האישיות שלי, ואת חוסר השלמות שבי.

כשעוגיו.נט רק נולדה, לפני קצת יותר משנה, התמונות היו הרבה פחות איכותיות מהתמונות בפוסטים האחרונים, מהסיבה הפשוטה שפשוט לא השקעתי בצילומים כפי שאני משקיעה היום. אבל כל זה לא מוריד כהוא-זה את ערכן הרגשי של התמונות. אתם יודעים למה? – כי אלה תמונות של מתוקים ומאכלים שונים שהוכנו על ידי, פותחו ועוצבו בדיוק כפי שרציתי, ובסופו של דבר צולמו במצלמה שלי על ידי.

השבוע נגנבה מהבלוג שלי תמונה, כזאת של אוזני המן, לפורים. היא פורסמה ועדיין מפורסמת בלא מעט אתרי אינטרנט גדולים – פורטלים, והיום אף הגיעה לעיתון יומי בתפוצה רחבה מאוד. הדבר הגרוע ביותר הוא שהתמונה המפורסמת בשלל האתרים וגם בעיתון, רשומה תחת שם של צלם שאני כלל לא מכירה, ומיוחסת לרשת של בתי קפה. כמה אירוני שבתקופה כל כך שמחה של החג השמח והמבדח, אני נאלצת להתעסק במעשים שפלים שכאלה. הקלות הבלתי נסבלת הזאת, של לקיחת תמונות ופירסומן במקום אחר תוך התעלמות מוחלטת מכך שזוהי גניבה לשמה ופגיעה בזכויות יוצרים, פשוט הורסת אותי.

אני לא מבינה דבר בדיני אינטרנט וקניין רוחני, אבל יודעת בודאות שהצדק עימי. ניסיונות שנעשו לפתור את העניין בשקט וללא בלגן עלו בתוהו, ואני מוצאת את עצמי ביומיים האחרונים יותר ויותר חושבת על כיוון משפטי. לומר את האמת? אין לי כוח לזה כלל, בטח שלא בתור סטודנטית עסוקה וגם לא בדיוק עשירה. אבל אם אין ברירה אז אין ברירה, לא?

זכויות יוצרים וקניין רוחני זה אחד הדברים החשובים לי ביותר כבר שנים ארוכות, הרבה לפני כל המתכונים והתמונות. פעם, לא ממש מזמן, עסקתי גם בתחום המוזיקה, ולכן אני מודעת לחשיבות הרבה שיש לעניין. בדיוק מהסיבה הזאת, אגב, מעולם לא הורדתי שירים בתוכנות שיתוף למיניהן, וכל הדיסקים שיש לי בבית (כ800 דיסקים של החצי ושלי, תודה ששאלתם), כל כולם מקוריים.

הפרה של זכויות יוצרים היא פשוט חדירה לפרטיות, וכעת אני מרגישה מנוצלת, פגועה וכועסת. התמונה שנגנבה היא חלק מהבלוג שכל כולו מייצג אותי. אין מעשה שפל יותר בעיני בתחום הזה מלהעתיק תמונה ולא לתת קרדיט ראוי, וגרוע מכך – קרדיט שגוי. זוהי פשוט גניבה לכל דבר. גניבה זו גניבה – גם אם היה נורא "קל" לבצע את העבירה…

יש מקומות שמהרגע הראשון שכף הרגל שלך דורכת בהם – מרגישים בבית. Kitchenworks הוא בדיוק מסוג המקומות האלה. ריחות האפייה שנישאים באוויר בחנות ולעיתים בורחים מעט החוצה, אל תוך שוק לווינסקי הסואן מסמלים בדיוק את הביתיות הזאת, ואת השוני שקיים בין Kitchenworks לחנויות מתמחות אחרות.

לפני כחודש הוזמנתי לאירוע השקה בקיצ'נוורקס שהחלו להביא את המוצרים (המהממים) של Williams Sonoma לארץ. את ההזמנה קיבלתי כמובן מאריאלה התזזיתית, שמהרגע שאספתי אותה ואת נועה מהרכבת ועד שהגענו לחנות (ואפילו הקדמנו), לא הפסיקה להצחיק אותי. בחנות פגשנו גם את מעייני, לי-היא וגם יצא לי להכיר לראשונה את יער (שצילמה את כל התמונות שאתם רואים פה). ללא ספק הייתה חברה מצוינת.

הגענו לחנות בשעות הערב המוקדמות, שם קיבלו את פנינו רון דראל, רחל ורוני, הבעלים של החנות המשפחתית הזאת. הדבר שהדהים אותי באותו רגע, זה שרחל זכרה במדויק מה רכשתי בפעם האחרונה שהייתי שם,והיא אף זכרה את שמי ואת הבלוג שלי(!) אתם חייבים להבין שיצא לי להיות בחנות בסה"כ פעמיים או שלוש עד המפגש המיוחד הזה, ככה שזה ללא ספק הפתיע אותי.

בכל הביקורים בחנות הלא כל כך קטנה והמטריפה הזאת, מתגלים בכל פעם כל מיני מוצרים אמריקאים חדשניים, גאדג'טים ומבחר אינסופי כמעט של תבניות אפייה. המוכרים והבעלים החייכנים, שהתברכו בסבלנות אין קץ וכמות ידע מרשימה מאוד על כל המוצרים (דבר שלא הולך ברגל כלל וכלל), תמיד עונים באדיבות לכל שאלה, ומסבירים ומדגימים באכפתיות. ואם יורשה לי, אז פראפרזה על משפט קטן (אבל גדול) של אובאמה –  Yes they care. זו התחושה שליוותה אותי לכל אורך האירוע. רק תשאלו אותם שאלה על כל מוצר שהוא בחנות, ומהר מאוד הוא יהיה בידכם בעודכם מנסים אותו פיזית (אריאלה ספציפית ניסתה ואף רכשה סכין של חברת Calphalon האמריקאית, שללא ספק שווה את מחירה). כמובן שהניסיון ילווה בהסבר מילולי על היתרונות (והחסרונות) למוצרים. זה מה שאני כל כך אוהבת בחנות הזאת, את האיכפתיות מהלקוח, והיחס אליו לא כאל ארנק מהלך. בעיני זוהי גדולתה של Kitchenworks.

הסתובבות ארוכה למדי בחנות מגלה שקיימות שם לא מעט פינות חמד קטנות – תבניות אפייה מכל הסוגים, מחבתות, סירים, סכינים וכמובן גאדג'טים יפהפיים. בעיני ההיי-לייט של החנות בשלב זה הם המוצרים של המעצב היפני Shinzi Katoh, שללא ספק שבו את ליבי. הציורים הילדותיים (אך-עם-זאת-מושקעים-ונעימים-לעין) כל כך הולמים את המוצרים, וכמעט כל אחד מהמוצרים גרם לי לחייך. פשוט מקסים.

כל הערב לווה בהמון מאכלים שונים מעשי ידי שף הבית של Kitchenworks, שלא ניתן לי אלא לומר שהיה פשוט טעים. לחמים טריים שיוצאים מהתנור, ממרחים עשירים, פוקאצ'ות, סלטים וגם קינוחים – מה כבר יכול להיות רע? כמובן שהיה גם יין שליווה את כל האוכל, ודאגו למלא לנו את הכוסות. כיף גדול.

את השי שקיבלתי באותו ערב (2 תבניות של שישיית טארטים אישיים, וגם מרית סיליקון יפהפייה) עוד לא ממש ניצלתי, אבל בתקווה שאחרי שתקופת המבחנים תעבור, הכל ינוצל. עוד מילה על המתנה – התרשמתי מ-א-ו-ד מכך שהמתנות חולקו באופן אישי לכל אחד, עם פתק שכתוב עליו את השם, וכל אחד קיבל משהו בהתאם לאופי הבלוג/אתר שלו. זה היה מקסים ומאוד אישי בעיני, והם ללא ספק הצליחו לקלוע לטעמי (ושוב תודה על כך).

ולבסוף – תודה רבה ליער על התמונות – כולן צולמו על ידה. תודה רבה לאריאלה, שהזמינה אותי לערב המקסים הזה, לכל מי שהיה שם על החברה הנעימה, וכמובן לצוות החנות כולו, שהנעים את זמננו והיה אדיב וסבלני. תודה תודה!

Kitchenworks נחלת בנימין 115, תל אביב, טלפון: 03-5186288 www.kitchenworks.co.il

לפני כשבוע הוזמנו השמנמנ.ים לארוחת טעימות בטאפאס בר "פרידה קאלו", שהיא למעשה מסעדה עם מנות קטנות – ראשונות ואחרונות. בעיני זהו קונספט מנצח, וכמעט תמיד במסעדות אני אוהבת יותר את המנות הראשונות. הרבה יותר קל להתפרע ולהיות חדשניים באמת במנות הראשונות. אני לא ממש יודעת להסביר את זה, אבל זאת עובדה. המנות הראשונות הן יצירתיות, מעניינות והשילובים בהן לרוב יהיו מסעירים יותר. מעבר לכך, מדובר בכיף גדול לדעתי לבוא למסעדה ולטעום המון מנות קטנות וטעימות. וזהו בדיוק הקונספט בפרידה קאלו.

ושלא תטעו – הקינוחים שם גם הם נפלאים ומומלצים בחום. אפילו אם לא בא לכם ממש לאכול, שווה לעצור שם ולו רק בשביל הקינוחים. היה נפלא!

את הדיווח המלא של השמנמנ.ים ושלי תוכלו לקרוא ממש כאן.

תמונות נוספות שצולמו ע"י טמיר כהן אפשר לראות כאן.

סוף שבוע מקסים!

יום שישי לפנות הצהריים, חבורת השמנמנים מוזמנים לארוחת בוקר ניגובית במיוחד בחומוס זחלאווי, הבייבי החדש ברחוב בן יהודה 202 בתל אביב. בקצרה – היה מעולה (פיתות מושלמות). בואו לקרוא את הפוסט המשותף על הארוחה המלאה ממש כאן.

יאמי!

התמונה (וכל שאר התמונות, המהממות יש לציין) צולמה על ידי טמיר כהן השמנמ.ן.