פוסט אורח חדש בבלוג, קבלו את עלמה מהבלוג המגניב דברים בעלמה, עם קאפקייקס סילאן שיעשו לכם טוב וכמובן טעים על הנשמה! 
ומזכירה שוב למי שמעוניין – ניתן לשלוח אלי פוסטים אורחים לפה.
הגיע הזמן לדבר על זה: אשרי אשת החיל שיש בבעלותה קפה ראוי לשמו.
שהרי אשת חיל, אם יש בבעלותה קפה ראוי לשמו, יהיו רעננים בקריה וארוכים לילותיה, ריחניים חדריה ומרוצות חברותיה, מוכתמים ספרייה ומוארות עיניה באור יקרות שחרחר וגרגירי.
כמה טוב שיש בעולם גם קפה. כמה טוב שאנשים שותים אותו. לא רק מפני שהוא טעים, מעורר ומנחם, אלא בעיקר מפני שהוא לא חושש מלהיות טקס.
-
שלוש קובאיות, קפה שחור שמורתח פעמיים בפינג’אן בים המלח (בוקר בטיול הבלתי נשכח ההוא עם חברותיי הטובות ש’ וא’, כששתיהן עוד היו בארץ).
-
כוס קטנטנה, לבנה, אספרסו קצר בבית קפה (לבדי, באיזו סמטה בליסבון, חולקת איתו את אחת המהדורות הראשונות, המהוהות, של “מסעות גוליבר”).
-
שתי כוסות זכוכית, קפה בוץ עם חלב (הגרסה השפויה לנס קפה, לפי י’, המורה האגדי לסקסופון, קפה שתמיד מגיע עם שיחה על אובר-טונים, משמעות החיים, וחשיבות השילוב בין אימון וחלומות).
כמה טוב שיש בעולם גם קפה, כמה טוב שאנשים שותים אותו. גם טיפוסים רציניים-ומעשיים, או כאלה שרוצים להראות רציניים-ומעשיים, נותנים דרור לגחמות הקטנות שלהם בכל הנוגע לקפה (חצי כפית סוכר, לא, ככה, ושלוק חלב, או יותר, או חם, וגם- בכוס זכוכית/ מאג/ ספל מסוים). זרים גמורים שתפגשו לכוס-קפה יחשפו בפניכם את הגרעין המשתוקק, הילדותי, המתפנק והסגלגל הזה של הנפש: מה בדיוק-בדיוק-בדיוק אני אוהב. הנימוס נדחק הצידה.
אשרי אשת החיל שיש באמתחתה קפה. שהרי קפה הוא לא רק משקה, הוא מילת קוד לכל הדברים היפים שיכולים לבוא איתו: הריח. הספר. בית הקפה. המדורה. הפינג’אן. ההפסקה. השיחה. ההיכרות. ההתבודדות. הסיגריה. המפגש הנינוח עם חבר שלא ראית זמן רב.
אחד הדברים הנפלאים ביותר שיכולים להגיע לצידה של כוס קפה-ראוי-לשמו הוא מפגש עם אחותי הקטנה פ’. אחותי, מלבד היותה אחת מנשות החיל החכמות והמוכשרות ביותר שנקרו על דרכי, מצטיינת גם בהכנת קפה ראוי לשמו (כלומר על הגז: שחור וחזק מאוד, בלי סוכר). בחרדת קודש טקסית אנחנו מקפידות להתווכח בכל פעם מי מאיתנו תכין את הקפה, על אף שתוצאות הויכוח, כמובן, כבר מוכרעות מראש (היא).
פ’, שהקפאין זורם בדמה תדיר גם בימים כתיקונם, הפכה למכורה כבדה במיוחד בחודש האחרון, מרגע שקטעה מערכת יחסים צמודה וארוכת שנים עם ידידה “נובלס”.
“להפסיק לעשן זה קל” אמרה לי פ’ בשיחת טלפון מקדימה לפגישתנו המיוחלת בשישי, “הכל עניין של הרמוניה. מרגע שהפסקתי אני מרגישה נפלא, ושומרת בקפדה על איזון מושלם בין ארבעת אבות המזון: קפאין, אלכוהול, שומן וסוכר”.
השיחה הזו עוררה בי את החשק להעניק לפ’, לכשניפגש לקפה בשישי, משהו טוב ומפנק שיגיע ליד השחור המהביל. הרעיון היה לפתח תופין עשיר, דבשי ושוקולדי, עם איזשהו טוויסט מתובל, שיהלום את אופייה של הגברת. גלגלי המוח החלו לרוץ, הדבש נדחק הצידה לטובת סילאן (יותר עשיר) ויצא לי הדבר הטעים והמתוק הזה. עם קצת קרנץ’ של שקדים. יאללה, בואו לאכול.
כמה טיפים חשובים:
קצת סוכר בקערה. בואו נודה בעובדות: סילאן זה מתוק, סוכר זה מתוק, שוקולד זה מתוק. אנחנו אוהבים מתוק, אבל מתוק מידי זה קצת מבחיל וקצת מבהיל (סוכרת). חשוב לנסות לשמור על הקאפקייקס מלהפוך לפצצת סוכר. זו, אגב, הסיבה שהשתמשתי בסוכר חום (הוא טיפה פחות מתוק). אני גם חושבת שכדאי לעמוד בפיתוי, ולא לשים הרבה מידי שוקולד בציפוי. ההמלצה שלי היא על בערך חצי כף שמורחים מלמעלה, כדי שלא נסחף. מסכימים?
שחור הוא צבע שערה של אהבת אמת. אבל לבן הוא הצבע של השקדים שאתם אמורים לקנות. קוראים לזה “שקדים מולבנים ופרוסים” וזה פיסות דקות ויפות של שקד קלוף (אל תדאגו, המולבן זה לא בקטע מייקל ג’קסוני, הכל טבעי). אפשר לקנות את זה בסופרמרקט באריזת פלסטיק ואפשר גם בשוק יותר בזול. בכל אופן לא ימכרו לכם פחות ממאה גרם, מה שאומר שישארו לכם איזה ארבע כפות שקדים לנשנש עד שהמאפינס מוכנים (או להוסיף אחר כך לסלט חסה).
אם אכפת לכם ממי שאוכל לאכול את העוגות האלה, אל תשימו יותר מידי פלפל חריף בשוקולד שלכם. תנסו לפורר קצת פחות מחצי פלפלון קטן אדום (מוכרים את זה מיובש וקוראים לזה “שאטה”). הרעיון הוא שהחריף ידגיש את העושר של השוקולד, לא באנו להכין פה סחוג. לכו על פחות. (לי אכפת)
הנה באים הקאפקייקס. ויוצאים מהתנור, לא חבל שיתפרקו לכם בדרך מהתבנית אל הפה? חבל. אם יש לכם תבנית קשיחה רגילה, שימו מנג’טים מנייר ויהיה גם נקי וגם קל להוציא את המאפים. אם יש לכם תבנית סיליקון, אפשר גם בל. בכל אופן, חייבים לתת לעוגות כמה רגעים להתקרר לפני שמוציאים אותן. זה ממש חשוב, אני לא התאפקתי וכמו שאתם רואים בתמונה שורה שלמה של קאפקייקס התפרקה לי, והייתי צריכה לאכול אותם מהר כדי להעלים את הראיות לכשלוני. (הנה באה השמש).
אינט גוט נו מיקסר. אני כל כך מצטערת. בעברי נטול המיקסר נדרתי לעצמי שאם יהיה לי בלוג בישול אתן תמיד מתכונים שלא דורשים דברים שאין לסטודנטיות במטבח. אבל מאז זרם הרבה ביוב לירקון, או יותר נכון, היה לי יומולדת והתחננתי לכל מכריי שיקנו לי מיקסר, ומרגע שהוא נכנס למטבח חיי השתנו. פעם הבאה אשתדל שלא לכלול מיקסר במתכון, ובינתיים תתנחמו בזה.
יאללה למטבח! (חומרים לכ-20 עוגות אישיות)
קאפקייקס:
2 ביצים
1/3 כוס שמן קנולה
חצי כוס סוכר חום כהה
3/4 כוס סילאן
חצי חבילת חמאה (50 גר̵ 
1 כפית תמצית וניל
חצי כוס חלב
2 כוסות קמח תופח, או במקום זה 2 כוסות קמח רגיל+ שתי כפיות אבקת אפייה
80 גר’ פרוסות שקדים מולבנים
ציפוי:
100 גר’ שוקולד מריר
שליש חבילת חמאה
1/2 כפית קינמון
1/2 כפית זגביל טרי מגורר
1/2 פלפלון שאטה, או אפילו פחות
קאפקייקס:
1. מחממים תנור לחום בינוני גבוה (180 מעלות).
2. משמנים את התבנית, או מסדרים בה מנז’טים.
3. מקציפים במיקסר: ביצים, שמן, סוכר, סילאן, חצי חבילת חמאה (שימו לב, יש עוד שליש אחר כך בציפוי), תמצית וניל, חלב. נוצרת תערובת יפה בצבע קרמל, נוזלית מאוד.
4. מוסיפים את הקמח (או הקמח ואבקת האפייה, אם אין לכם תופח) לעוד ערבוב קצר ככל האפשר, רק עד שהוא נבלע.
5. מוסיפים 50 גר’ שקדים (חצי מהחבילה של המאה גרם שקניתם), ומערבבים עם כף עד שהם מפוזרים יפה בתערובת.
6. שופכים בעדינות לתבנית. אני שונאת שהיא מתלכלכת מסביב, אז עבדתי עם כף והורדתי עם האצבע את השאריות. שימו לב שהעוגות עוד יתפחו, ולא צריך למלא את השקעים. 2/3 גובה זה אחלה, אבל אני לא הולכת לבוא ולבדוק עם סרגל.
7. אופים בתנור שחומם מראש, בין 10-15 דקות. לי זה לקח בדיוק 12 (התחלתי לעבוד עם סטופר) אבל זה תלוי מאוד בתנור שלכם. כדאי פשוט לפקח על האפייה, ולראות שהעוגות נעשות אפויות, אבל (חס וחלילה) לא קשות. השיטה הכי טובה זה לשקשק קצת את התבנית כשאתם פותחים את התנור ולראות שהעוגות לא רוקדות יותר.
8. שולפים את התבנית מהתנור, ואחרי שהעוגות מתקררות קצת, מפרידים אותן מהתבנית, מורחים ציפוי ומקשטים בשקדים.
ציפוי:
1. הרבה מאוד חוויות לא טובות מהמסת שוקולד במיקרו (בעיקר אם זה שוקולד פושט ולא משהו מקצועי) עודדו אותי לעבוד עם “סיר כפול”. כמו שאתם רואים בתמונה, הרעיון הוא פשוט להניח סיר קטן בתוך סיר גדול, ולהמיס את השוקולד על האדים. ככה הוא נשאר מבריק וחלק, ולא קשה, גושי או שרוף (כאמור, קרה לי כמה פעמים עם המיקרו).
2. ממלאים את הסיר הגדול יותר במים רותחים עד חציו בערך, מניחים בפנים סיר קטן ובו שוברים קוביות שוקולד, חתיכות חמאה, וכמובן התבלינים (את הזנגביל גירדתי על פומפיה צפופה, והפלפל, הו, הפלפל, תעשו לי טובה ואל תגעו בעיניים ישר אחרי זה).
3. מערבבים במזלג על אש קטנה את תערובת השוקולד, עד שנמס. בעודה חמה ונוזלית, מורחים מעט ציפוי על כל עוגה. זה מתוק, אז עדיף מעט.
4. מקשטים מלמעלה, בעזרת השקדים הנותרים. נותנים לכל העניין קצת זמן להתקרר ולהתקשות. שומרים במקרר בקופסא או אוכלים ישר.
שיהיה לכולנו שבוע נעים ומשובח עם הרבה קפה.
