לרפאל הגעתי עם החצי לאחר המלצות חוזרות ונשנות משני האחים שלו. כמה שהם היללו ושיבחו את רפאל: מסעדה נהדרת, נוף מומלץ, אוכל מעולה. מה כבר יכול להיות רע? אז בשורה התחתונה לאחר הביקור שלנו; לא רע, אבל גם לא כזה מושלם. אולי בפעם הבאה…

ככה סתם ביום של חול מצאנו את עצמנו בחצי יום חופש מבורך (והו, כמה שהוא היה נחוץ), מזמינים מקום לעסקית צהריים מאוחרת ברפאל. לאחר שיטוט קטן ומציאת מקום חנייה (בחניון, אלא מה?), התעופפות ברוח אל עבר המסעדה (ככה זה כשחורף ליד הים), המארחת החביבה הושיבה אותנו בשולחן זוגי במרכז המסעדה. מתחילים.

המסעדה מעוצבת יפה מאוד לטעמי: אלגנטית, אבל לא בצורה מופרזת. השולחנות ערוכים בצורה נעימה לעין ומזמינה מאוד. התפריטים שהוגשו לנו היו גם הם מושקעים ואסתטיים מאוד, וסך הכל האווירה הכללית במסעדה הייתה נעימה ורגועה מאוד. בדיוק מה שהיינו צריכים.

ברפאל יש עסקיות צהריים בשלושה מחירים שונים: 75, 95 ו115, וכולן כוללות מנה ראשונה ומנה עיקרית לסועד – אכן עיסקה לא רעה בכלל. אנחנו הלכנו על שתי עסקיות של 95 שח'.

למנה ראשונה הזמנתי סלט פפאיה ושעועית ירוקה, שמוגש עם טונה אדומה בויניגרט חמוץ חריף. מנה בעלת ניחוח אסייתי וכביכול "לא מתאים" להלך הרוח של המסעדה, אבל כל זה לא שינה את העובדה שמדובר בסלט טעים מאוד ומוצלח. החצי, שאינו חובב דגים מושבע (בניגוד אלי) טעם והתלהב גם הוא.

עוד נלקחה גם מנה של ירקות שוק ממולאים בבשר טלה, אורז בסמטי, לבנה עיזים ושמן זית. מנה משובחת! החצי לא הפסיק להלל, כמה טעימים יכולים להיות ירקות ממולאים, ואני נאלצתי להסכים איתו. מנה מומלצת מאוד.

מעבר למנות הראשונות הוגשה לשולחן גם סלסלת לחמים חמימה, עם 2 פרוסות בגט טרי (מעולה ופריך), לחם שאור עם גרעינים (לא רע) וכמובן הפוקאצ'ה של רפאל, שעליה שמעתי רבות, ובצדק. הפוקאצ'ה הייתה מופלאה. קריספית מבחוץ, מנוקדת בפתיתי מלח ים אטלנטי ורכה וחמימה מבפנים. לחם זה אושר, ואני פחמימוהוליקית.

למנה עיקרית הזמנתי שוק וירך של תרנגולת בצלייה איטית עם זיתי סנטה וציר עגל. המנה מוגשת עם פירה טעים מאוד, וסך הכל הייתה לא רעה בכלל. אבל חשוב לזכור שבסופו של דבר מדובר ב… עוף. נו, מה יש לחדש?

החצי לקח שיפוד של נתח קצבים עם צ'ימיצ'ורי הבית וציר עגל. כאן הדעות כבר היו חלוקות. המנה הוזמנה בדרגת צלייה M (מה שבדיעבד הסתבר כטעות – ללא ספק עדיף להזמין MR). לי באופן אישי הספיק ביס אחד כדי להבין שזו לא המנה בשבילי. משהו בתיבול לגמרי לא עשה לי את זה, ולטעמי הבשר היה עשוי יותר מדי (שוב, טעות שלנו שהמנה הוזמנה M). החצי דווקא אהב את המנה. הוא אמנם אכן ציין שעדיף היה אילו הזמין את השיפוד MR, אבל הוא נהנה וזה מה שחשוב.

לכל אורך הארוחה השירות היה למופת. אין לי ולו מילה אחת רעה לומר על השירות: קשוב, נעים ולא מעיק. השולחן פונה בדיוק מתי שהיה צריך לפנותו, והמנות הגיעו בקצב ובתיאום מושלם. המלצרים היו נגישים מאוד לכל בקשה, והסתובבו בין כל השולחנות ללא הרף.

יחד עם בקבוק מים, שני מקיאטו קצרים, שהוגשו עם עוגיית ביסקוטי טעימה מאוד, החשבון הגיע ל226 שח'. לא מאוד יקר ביחס לתמורה.

אני מוכרחה להודות שרפאל הצליחה לסקרן אותי. היו מנות טובות, היו מנות קצת פחות, אבל משהו שם עובד טוב ללא ספק. השירות שהיה ללא דופי בהחלט עזר לאכזבה הקלה מהמנות העיקריות. אני חושדת שזה קשור אלינו, ולעצם העובדה שהזמנו מנות שהיו כנראה החלשות ביותר, למרות שזה לא תירוץ למנות לא ממש מוצלחות. אבל אנחנו עוד נחזור לשם, לדגום מנות אחרות מהתפריט.

יום שלישי שעבר, עם התראה קצרה ביותר של כיומיים, מצאתי את עצמי בערב השקת התערוכה "מבשלים" שתתקיים במהלך חודש אפריל 2010. הגעתי לתערוכה עם מעיין, ושם פגשנו את שאר השמנמנ.ים. טיול קצר בין האורחים, נשיקות, חיבוקים והיכרויות (אריאלה, היה נעים לפגוש אותך סוף – סוף ותודה רבה על ההזמנה), ומצאנו את עצמנו בעיקר טועמים מכל הבא ליד (כיאה לשמנמנ.ים).

(התמונה צולמה ע"י טמיר כהן משמנמנ.ים)

על הצד הטעים של הערב היה אחראי לא אחר מאשר השף יאיר פיינברג, והמנות לא הפסיקו לצאת בקצב מסחרר לכל אורך הערב.
כמו שאתם יודעים ומכירים אותי, אני בחורה של קינוחים ומתוקים, ויותר מכל סיקרנו אותי המנות האחרונות. הטובה ביותר מביניהן לטעמי הייתה גלידת בזיליקום וקוקוס, למון גראס וג'ינג'ר, שאמנם לא נשמעת כמו הקינוח הכי טעים, אבל ללא ספק הייתה המנה המסקרנת והמפתיעה ביותר של הערב לטעמי. הגלידה הייתה נהדרת, קרמית ועשירה מאוד, הטעמים השתלבו בצורה מצוינת ולא השתלטו זה על זה. המוזלי שהתלווה לגלידה הוסיף קראנצ'יות מפנקת והפך את כל המנה לתענוג גדול.

מעבר לגלידה היו קינוחים נוספים, ואחד הפינוקים הגדולים היה סנדוויץ' שוקולד מריר ופילו פריך, שכמה שהיה פשוט – היה טעים. שחיתות קטנה וטעימה של שוקולד מרוכז ישר לוריד. טעים מאוד.

קינוח נוסף, שבעיקר אהבתי את צורת ההגשה שלו היה סאבלה ברטון עם משחת אגוזי לוז ושבבי מלח וניל – 2 עוגיות סאבלה ברטון מצוינות, ולידן שפופרת קטנה שאוצרת בתוכה קרם אגוזי לוז עשיר (ומעט גרגרי מדי לטעמי). לצד הכל מונחים גם כמה שבבי מלח וניל (מעולה!), ויחד יוצרים עוגייה שמזכירה בצורתה קצת אלפחורס (עם טעם שונה בתכלית). היה טעים, אבל לא מסעיר.

(התמונה צולמה ע"י טמיר כהן משמנמנ.ים)

הקינוח שהתחברתי אליו הכי פחות היה דווקא זה שנשמע לי הכי מסקרן בתפריט: תפוח משולש – שקוף, פריך ונימוח. בעיני הקינוח החלש ביותר של הערב. משהו בטעמים לא הסתדר לי לחלוטין: התפוחים החלוטים היו אנמיים ולא טעימים במיוחד, ולא ממש היה הבדל בין התפוח השקוף והנימוח, לשניהם היה טעם דומה. התפוח הפריך דווקא היה טעים מאוד, אז בסוף אכלתי רק אותו.

(התמונה צולמה ע"י טמיר כהן משמנמנ.ים)

בסך הכל ערב ההשקה היה מבטיח מאוד, ונראה שהולכת להיות סוף – סוף תערוכה רצינית מאוד בתחום האוכל בארץ. תערוכת "מבשלים" בניגוד לתערוכת "ישראפוד" מיועדת לכולם, ולא רק לאנשים מהתחום, מה שמבטיח שהולכת להיות חוויה מסחררת של טעמים.

בואו לקרוא גם את ההתרשמות המלאה של כל השמנמנ.ים ביחד מהאירוע!

שיהיה המשך שבוע טוב!

ברומא החלטתי לבקר ממש במקרה. ספר שקראתי לפני כמה חודשים גרם לי לרצות להגיע לעיר הזאת, שכולם מתאהבים בה. התיאורים של העיר בספר, בין אם של הסמטאות הצרות, הרחובות הסואנים או האוכל הנפלא, גרמו לי להחליט שלא משנה מה יקרה, לרומא אני עוד אגיע, וזה יקרה בקרוב. ואכן כך היה; בהחלטה של רגע אחרון וארגון המזוודה בחופזה, מצאנו את עצמנו בדרך לנתב"ג, וכמה שעות לאחר מכן כבר מריחים – כמעט נוגעים בעיר הזאת.

רומא זו עיר שקל מאוד להתאהב בה, ולא בכדי – הליכה קצרה באוויר הקריר של ערבי הסתיו הנעימים, רשרוש כוסות הקפה מזכוכית בכל פינה, ריח הפיצה הטרייה – טרייה שיצאה אך הרגע מתנור האבן, וכמובן הגלידות האלמותיות, הקרמיות – חלקות, כל אלה דברים קטנים, שמתחברים לעונג אחד גדול, והנאה אינסופית.

אוכלים טוב ברומא, וגם לא כל כך יקר כמו שאומרים, במיוחד אם מחליטים. למעט פעם אחת, שהיינו במסעדה ושילמנו לא מעט על ארוחה די קטנה (וגם לא מאוד מוצלחת לצערי), ברוב המסעדות – ברים החשבון הסתכם תמיד בסביבות 30-40 אירו, שזה בהחלט סביר, גם ביחס לכמויות. מעבר לזה שכל כך כיף להסתובב גם בשווקי האוכל והמעדניות ששזורות בכל פינה, ולבנות ארוחת צהריים שווה של גבינות, נקניקים, ירקות, לחם שווה ויין.

אז הנה כמה תמונות לטעימה קטנה מרומא, אהובתי החדשה והתורנית. אנחנו הלכנו את כל העיר הזאת ברגל, ולא השתמשנו במטרו בכלל (בעיקר כי הרכבת התחתית שם היא לא הדבר היעיל ביותר שפגשנו). אם יש לכם כוח, אני ממליצה מאוד לוותר על המטרו ולתת לעצמכם לחוות את העיר הזאת דרך הרגליים: המראות שרואים בכל מקום, בכל פינה, הסמטאות שמגלים בהפתעה, כל אלה שווים את הרגליים הכואבות מעט בסוף היום.

המלצות על רומא יש בכל רחבי האינטרנט, אך עם זאת, אין כמו המלצות "חיות" מהשטח לעניות דעתי. הודות לפורום ביקורת מסעדות בתפוז, קראתי ביקורות של הרבה אנשים שביקרו בעיר הזאת, וגיליתי המון מקומות מופלאים של ממש, שחבל מאוד לפספס. מעבר לזה, גם גילינו מקומות נהדרים גם בכוחות עצמנו, על ידי ניסוי וטעייה (וברומא די קשה לפספס אם עוקבים אחרי מספר כללים פשוטים: תור וריח טוב בכניסה, מלצרים חייכנים ולא כאלה שמאיצים בך להיכנס פנימה, וכמובן להתרחק ממלכודות תיירים, שגם אותן יש בשפע).

אל תפספסו!

• הפיצה הטובה ביותר ברומא (ואולי בעולם, לא הייתי בשאר איטליה), היא הפיצה של המשופם Da Baffeto. אתם לא מבינים כמה טעם יכול להיות לפיצה. הפיצה שם היא מהסוג הדקיק – קריספי, עם גבינת מוצרלה משובחת ותוספות נהדרות. אנחנו טעמנו שתי פיצות:  פיצה עם עגבניות שרי לחצי (שהייתה מצוינת), ופיצה עם בצל ופטריות לי (חובה). הבעלים והעובדים מאוד חינניים וחייכנים (וכפי ששמנו לב – כולם משופמים), "מתקתקים" את ההזמנות (בעיקר כי התור בחוץ מאיים במיוחד, אבל מהר מאוד נכנסים), והאווירה במקום מאוד משפחתית, עוד לא החלטתי אם במובן הטוב או הרע. הפיצה שווה את התור הזה, ואתם חייבים אותה לעצמכם אם אתם באיזור.

Via del Governo Vecchio 114 פתוחה בשעות הערב בלבד.

• תשכחו כל מה שחשבתם על גלידה, אפילו אם ביקרתם אתמול בוניליה (שלעולם יהיה שמור לה מקום בליבי, והגלידה שם אכן מצוינת). את הגלידה הטובה ביותר בעולם (אם יכול להיות טוב יותר מזה, אני פשוט לא אבין איך) תמצאו בגלידריית San Crispino. אלוהים, איזו גלידה מושלמת. עברנו בגלידרייה הזאת בערך 4 פעמים בשבוע האחרון, והצטערנו שלא יותר. הגלידה שם כל כך טרייה ומשובחת, שבא לי לייבא אותה לארץ. אין שם גביעי גלידה, אלא רק כוסות, מה שמשאיר את ההנאה מהגלידה בלבד (וטוב שכך, לא צריך גביע במקרה הזה). אסור אסור אסור לפספס את הגלידה הזאת! טעמים מומלצים במיוחד: פיסטוק (אלוהי, מושלם, מדהים), מרנג ושוקולד, מרנג ואגוזי לוז, יוגורט וסורבה לימון. כל הטעמים מדויקים מאוד ופשוט מושלמים.

Via della Panetteria 42 קרובה מאוד לפונטנה די טרווי.

• קפה טוב ברומא יש ממש בכל פינה. בכל מקום עם איטלקים על הבר ורשרושי כוסות, תמצאו קפה נפלא. אבל גולת הכותרת בעיני היא La Tazza d'Oro שמגישים רק קפה (אפשר לקנות שם גם מאפים, אבל עדיך להתרכז בקפה המשובח). הקפה טעים מאוד, ארומתי ומחליק בגרון. כמובן ששותים על הבר בזריזות, התנועה במקום מהירה ומאוד "איטלקית". מעבר לקפה המשובח – אל תפספסו את הגרניטה קון פנה המשובחת: 2.50 אירו של הנאה: קצפת טרייה ללא ממותקת עם גרניטה קפה (ברד), ושילוב שעושה נעים וטעים.

Via dei Orfani 84 – חצי דקה הליכה מהפנתיאון.

• ארוחה נהדרת במחיר טוב, תוכלו לאכול באיזור Trastevere המקסים (והקצת פחות מתוייר, איזה כיף) בAlle Fratte di Trastevere. מסעדה ידידותית מאין כמוה. נעים מאוד לשבת בחוץ, עם נוף לסמטאות הצרות של האיזור. האנטיפסטי בהתחלה היה מעולה, עם מבחר רחב של נקניקים וירקות צלויים ואפויים, ללא ספק אחת ממנות הפתיחה הטובות. החצי דגם פסטה קרבונרה, שהייתה מעולה. אני לקחתי ריזוטו פטריות, שהיה נהדר (וכבד מאוד, אבל התאים למזג האוויר הסגרירי של אותו ערב). לקינוח דגמנו טירמיסו שהיה לא רע וכמובן קפה טעים. במקום יש אווירה טובה מאוד, שירות חייכני וסבלני, והוא גם אינו יקר מאוד.

Vis delle Fratte di Trastevere 49-50

• קנולי זה אחד הקינוחים האיטלקיים הטעימים ביותר, ותוכלו לדגום אחד מעולה כזה בLa Cannoleria Siciliana, מקום שגילינו לגמרי במקרה בדרך למלון בגשם עז במיוחד. רטובים לגמרי נכנסנו ודגמנו קנולי פיסטוק וקנולי ריקוטה, שניהם מצוינים.

Via di Monte Brianzo 66-67

זהו באמת קומץ קטן של מקומות מומלצים מאוד. מעבר לזה היינו בעוד הרבה מקומות טובים אחרים. הסתובבו קצת בעיר, תחושו את האווירה, ועם קצת סבלנות ואורך רוח תמצאו מקומות שווים גם, לא חסרים שם, תאמינו לי.

ובנימה זו אאחל לכולם, גם אם מעט באיחור, שנה טובה ומתוקה, עם הרבה אושר, אהבה ובריאות. תיהנו מהדברים הקטנים שבחיים: מריח של גשם ראשון והתחלות חדשות, מאווירת חג שקטה, מרשרושי כוסות זכוכית, מטירמיסו מפנק של מסקרפונה וקפה… הדברים הקטנים הם אלה שזוכרים לתמיד, וזיכרונות נעימים כדאי לצבור בכמויות.

ועוד משהו קטן – תעשו לעצמכם טובה וצאו לחופש: אם לא עכשיו אז מתי?

שנה מתוקה ומלאת טעם!

קודם כל, ומאוד חשוב לי לומר, שהשבוע אני מתארחת בבלוג המקסים CooknBake עם עוגיות מגולגלות של תמרים ואגוזים, והן ממש, אבל ממש מעולות, וכמובן מתאימות מאוד לתקופת החגים שבאה עלינו לטובה. אז אתם מוזמנים לקרוא עוד גם פה.

וגם: אריאלה מהבלוג המהמם בישול בקצב הסלסה הקדישה לי פוסט (ותודה רבה כמובן!) על קובה שגרם לי לרייר שעות מול המסך, אתם חייבים לקרוא אותו לראות את התמונות המגרות פה… יאמי!

ובחזרה לענייננו!

את מסעדת מראבו ברמת גן אני מכירה כבר לא מעט זמן, ויצא לי לסעוד בה מספר פעמים עד היום; פעם אחת במסגרת מפגש פורום ביקורת מסעדות של תפוז ועוד מספר פעמים בעסקית צהריים. המכנה המשותף לכל הפעמים, וללא ספק השורה התחתונה של הביקורת הזאת: טעים ומאוד נעים.

הגענו בשעת צהריים מוקדמת למסעדה כמעט ריקה לחלוטין, שהלכה והתמלאה עם שהייתנו בה. את פנינו קידמה מארחת חייכנית שמיד הושיבה אותנו והגישה לנו תפריטי צהריים. מספר דקות של עיון בתפריט, והגיעה המלצרית שלנו לקחת הזמנה.

במראבו יש כמה אפשרויות לעסקית; עסקית ""לממהרים" (אותה לקחנו) ב58 שקלים, שכוללת מרק או סלט למנה ראשונה ומנה עיקרית. אפשרות נוספת היא עסקית ב78 שח' או 98 שח' (בהתאם למנה העיקרית), שכוללת מנה ראשונה יותר "רצינית" ממרק או סלט.
לדעתי האפשרויות מצוינות, ונותנות מענה לכל סוגי הלקוחות: הממהרים והרגועים יותר.

מהר מאוד הגיע לחם חמים וטעים לשולחן, שביחד עם חמאה נהדרת היווה פתיח מצוין לארוחה. מספר רגעים נוספים לאחר מכן הגיע סלט ירקות נהדר, עם תיבול מדויק וטעים ביותר, מפתיע ביותר בשביל "סתם" סלט ירקות. מרק הירקות שנדגם ממולי על ידי החצי דווח כטעים אך לא מרגש במיוחד. לאחר טעימה לא נותר לי אלא להסכים איתו. כבר אכלנו מרקים טובים יותר במארבו. ביחד עם הלחם המצוין כל המנות נוגבו עד תום, והחצי גם התלהב מאוד מהטחינה שהגיעה עם סלט הירקות.

למנה עיקרית לקחתי פילה בורי על מצע של פירה עם ירקות אנטיפסטי, שהיה מוצלח מאוד. הפילה היה עשוי בדיוק במידה, הפירה היה נימוח וטעים להפליא וירקות האנטיפסטי היו הפתעות נעימות בין הדג לפירה. מנה מעולה.
החצי לקח מנה של פפרדלה רצועות עוף, עם עגבניות מעושנות, זיתי קלמטה ושמן זית. עוד מנה נהדרת. הפסטה עשויה אל – דנטה, העוף היה רך וטעים והשילוב של כל הטעמים יחד יצר מנה טובה מאוד.

לאחר הפסקה קצרה קיבלנו את תפריט הקינוחים, וכמעט בלי להתלבט הוחלט על סורבה עם מרק קוקוס ופירות טריים, מנה שכבר אכלנו בעבר והייתה מעולה. גם הפעם המנה הייתה מצוינת. הסורבה היה סורבה שזיפים, והיה מעט קרחי, אך לא פגם בהנאה שלנו מהמנה. מרק הקוקוס הוא שיחוק אמיתי. מנה אחרונה מעולה לימי הקיץ. מי צריך יותר מזה?

ביחד עם כוס לימונדה, דיאט ספרייט ושני קפוצ'ינו – 173 שח' מהמוצדקים שהוצאנו לאחרונה.

לאחר מספר ניסיונות עם מראבו, אני יכולה להגיד שהיום היא לחלוטין כבשה אותי. האווירה במקום נעימה, המוזיקה בדיוק בווליום הנכון, השירות יעיל ולא מעיק והחוויה הכוללת פשוט נהדרת. בעיני מראבו היא פנינה אמיתית באמצע הפיח של מתחם הבורסה המפוקפק של רמת גן.

השף יואב בר ביחד עם הבעלים חיים עמשלום (שבכל ביקורינו בעבר, כולל זה, תמיד היו נוכחים במסעדה!), מצאו ככל הנראה את השילוב המושלם: אוכל טוב, שירות ואווירה נהדרים ואכפתיים. באמת שלא צריך הרבה מעבר.

שבוע מקסים ורגוע!