ביקורת מסעדות | עוגיו.נט

אמורה מיו – תענוג

את אמורה מיו אני מכירה כבר כמה שנים, ויצא לי להיות במסעדה לא מעט פעמים, בהרכבים שונים. אחד הדברים המשותפים לכל הפעמים האלה הוא ההנאה מהשירות, מהאווירה וכמובן מהאוכל. עוד לא קרה ש"נפלתי" על שירות לא טוב או בעיות כאלה ואחרות כשהייתי שם, מה שמצביע על עקביות ויציבות ראויה לציון של המסעדה, שזה דבר שאינו מובן מאליו בכלל בעולם המסעדנות הישראלי.

הפעם הגענו החצי ואני, כאשר אני בעיצומה של תקופת מבחנים ארוכה במיוחד, והסיבה הייתה בעיקר קצת לנקות את הראש ולהתפנק. הזמנו מקומות בבוקר יום שישי לשעה שמונה בערב, ולאחר כמה בירורים נמצא לנו מקום על הבר. כאשר הגענו למסעדה הבעלים קיבל את פנינו ושאל אם נעדיף לשבת על הבר או בשולחן, ובחרנו לשבת בשולחן זוגי.

מלצרית חייכנית ואדיבה נגשה לשולחן והגישה לנו תפריטים. היא מיד שמה לב שהשולחן שלנו מעט מתנדנד, ותוך רגע באה וסידרה זאת על ידי הנחת מפית תחת רגל השולחן. החלטנו ללכת על הפשוט, המוכר ואהוב מהתפריט, ובחרנו במנות שאנו כבר מכירים. Comfort food או לא?

למנות ראשונות חלקנו מנת אנטיפסטי קטנה, שהייתה לא קטנה כל כך, וכללה טריזים של בטטה אפויה, שעועית ירוקה מוקפצת בשמן זית, פטריות שלמות, ארטישוק, פלפלים קלויים, עגבניות שרי וקוביות גבינת פטה. מנה נדיבה מאוד, שמכילה ירקות רבים במגוון צורות הכנה. פעם הגבינה הייתה ריקוטה, ולטעמי הייתה מוצלחת יותר, אני משערת שהחלפתה של הריקוטה בגבינת פטה נועדה להתאים את המנה יותר לחיך הישראלי. בכל מקרה מנה מוצלחת מאוד. עוד הזמנו פוקצ'ת שמן זית, רוזמרין ושום שהגיעה לוהטת מתנור האבן שבמקום, מלאת טעמים, פריכה ועסיסית.

למנה עיקרית הזמנו 2 מנות פסטה שונות; הראשונה מביניהן, שגם הייתה קלילה יחסית, היא ציה אנליסה – ספגטי בשמן זית, מעט שום, קוביות בטטה, גבינת פטה, זיתים, פטרוזיליה ורוקט, שהייתה מצוינת, עם שילוב טעמים מוצלח מאוד. המנה השנייה הייתה קרבונרה – ספגטי בשמנת, חזה אווז, חלמון ביצה טרי ופרמזן, שהייתה כבדה מאוד כיאה לז'אנר הפסטות בשמנת. עם זאת ידעתי למה לצפות כשהזמנתי את המנה, ונהניתי ממנה מאוד. החצי שנשאר ממנה נארז ונלקח הביתה.

למרות שהיינו די מפוצצים, זה ידוע שלקינוחים יש קיבה נפרדת. החלטנו לקחת לקינוח אלף עלים, שהוא למעשה אינטרפרטציה של המקום על קינוח המילפיי המפורסם. הקינוח מוגש בצורה מעט רשלנית, אך הטעם המעודן מפצה על הכל; שכבות דקיקות של בצק עלים קריספי מקורמל קלות, קרם פטיסייר חלק ושקדים קלויים. כמה פשוט – ככה טעים.

החשבון הסופי יצא 219 שח' בתוספת של בקבוק סן פלגרינו גדול ושני מקיאטו ארוך. לא מאוד יקר ביחס לתמורה, ובהחלט יצאנו שבעים ומאושרים. השירות במקום היה נפלא לכל אורך השהות שלנו: המלצרים כולם מסתובבים במסעדה, ומשרתים את כל השולחנות. פינוי השולחן נעשה תמיד בזמן המתאים ולאחר שבדקו כמובן אם סיימנו, הדברים קרו כמעט מבלי שנאלצנו לבקש דבר. פשוט תענוג. ללא ספק נשוב פעמים רבות.


חדר האוכל: נחמה ישראלית

הזמן האחרון "הפיל" עלי כמה וכמה אירועים שהצליחו להדיר שינה מעיני. בהחלט לא זמן טוב עבורי, אך אני תמיד מחפשת את נקודות האור בסופו של דבר, ובעיקר מקווה שבעתיד הדברים יראו הרבה פחות גרועים. השבוע נקודת האור הייתה בדמותה של נועה חברתי היקרה, שבאה במיוחד בשבילי בתקופה הזאת למרכז. כיאה לשתי חובבות אוכל כמובן שהוחלט לשבת במסעדה, והפור נפל על חדר האוכל שנמצאת מול המשכן לאמנויות הבמה.

חדר האוכל היא מסעדת שף ישראלית בניצוחו של עומר מילר, שהוא גם השף של קייטרינג פוד ארט. במסעדה מוגש אוכל ישראלי לכאורה פשוט, אך ייחודי ומבוצע היטב. תוכלו למצוא שם סלטים שונים מכל טוב הארץ כמו סלט שומר, כרובית מטוגנת ואפילו כבד קצוץ, לצידן של מנות עם טאץ' של בית כמו חריימה ותבשילים מסוגים שונים. התפריט מאוד מגוון, וכל אחד יוכל למצוא בו את העדפותיו.

למסעדה הגענו בשעה שמונה בערב, ומצאנו את עצמנו די לבד בתוכה. במרפסת היו אמנם כמה שולחנות, אך לטעמנו היה קצת חם, לכן העדפנו את המזגן הקריר בחום הלוהט של חודש יוני תל אביבי טיפוסי. מלצרית עם פרצוף חמוץ הושיבה אותנו והגישה לנו את התפריט של המסעדה וגם תפריט מיוחדים, בו נכתבו 6-7 מנות מיוחדות לאותו היום. קיימת אפשרות לארוחה זוגית בעלות של 98 שח' לסועד, בה ניתן לבחור 2 מנות ראשונות ושתי מנות עיקריות, ומקבלים גם לחם וקינוח. בעלות שכזאת שווה מאוד ללכת על הדיל הזה, אך אנחנו מצאנו אותו מעט מגביל, מאחר ולא מצאנו שם את כל המנות שבאמת רצינו, ולכן הלכנו בסגנון פריסטייל.

מה ראשונה אחת שהזמנו הייתה עלי גפן ממולאים באורז, לבנה, מלפפון ושמיר, שהגיעו ברוטב יוגורט חמצמץ עם סילאן. מנה נפלאה, מרעננת וקיצית, שהתאימה בדיוק למזג האוויר ולמצב הרוח. עלי הגפן היו עשויים היטב, המלית הייתה טעימה מאוד, והרוטב היה טעים, אם כי לטעמי מעט מתוק מדי בצורה קצת משתלטת.

מנה נוספת שהוזמנה הייתה כיסוני לבנה, שבעת ההזמנה התגלו כ"לא-כיסונים-אלא-פסטה-עם-רוטב-לבנה-עגבניות-ואורגנו". בכל זאת הייתה זו מנה טובה מאוד, שהכילה טעמים פשוטים, אך מלאי מחשבה. החמצמצות של הלבנה והעגבניות השתלבה היטב עם עלי האורגנו הפריכים ורכות הפסטה (המצוינת).

עקב חיבתי הגדולה לדגים מאוד רציתי להזמין חריימה. המלצרית הזהירה אותי שמדובר במנה חריפה, וכששאלתי באיזו מידת חריפות מדובר היא לא כל כך ידעה לענות לי ופשוט אמרה "חריף זה חריף". העדפתי שלא לקחת סיכון, כי ישנה רמה מסוימת של חריפות שהלשון שלי לא יכולה לסבול, ולכן החלטתי לותר (לשמחתה של נועה) ובסופו של דבר הוחלט על שתי מנות עיקריות בשריות דווקא.

הנקניקייה של מני התגלתה כהצלחה מסחררת. שתי נקניקיות שמנמנות, עסיסיות ומלאות טעם שנחות להן על פירה קרמי נהדר עם מעט בצל מטוגן, ולצידן מעט קונפיטורת עגבניות מתקתקה, להשלמת הטעמים. מנה מצוינת שאסור לפספס!

עוד נלקחה גם מנה של פרגיות על האש על מצע של מג'דרה קוסקוס וריבת חבושים. הפרגיות היו עשויות היטב, רכות במידה ובעלות טעם מובהק של, ובכן, על האש. טעים מאוד, אך גולת הכותרת של המנה הייתה בכלל המג'דרה קוסקוס, שהייתה מפתיעה ומיוחדת (מכילה מעט קינמון). ריבת החבושים הוסיפה את המתיקות המתבקשת, והכל ביחד יצר שילוב מצוין של טעמים.

בכל מה שנוגע לקינוח היה לנו קשה להחליט; גם משום שהבטן שלנו הייתה מלאה, וגם משום שתמיד קשה להחליט איזה קינוח לקחת. בתור שתי קונדיטוריות אנו בוחנות תפריטי קינוחים בשבע עיניים, ולכן תמיד מוצאות את עצמנו תוהות מה לקחת אם בכלל. בחדר האוכל החליטו לעשות לנו חיים קלים, ועומר מילר שניגש אלינו החליט להוציא לנו קינוח חדש של שכבות מוס חלבה, קפה ועוגיות שוקולד. הקינוח היה טעים מאוד, אם כי לטעמי מעט כבד מדי לסיום ארוחה. בתור לא-חובבת-חלבה גדולה מצאתי שטעם החלבה היה די עדין והשתלב בצורה נעימה עם הקפה. בסך הכל קינוח מוצלח (בסגנון טירמיסו).

סך הכל החשבון עמד על 200 שח' כולל דיאט קולה ודיאט ספרייט, מינוס הקינוח שהוגש לנו על חשבון הבית. בהחלט לא נורא ביחס לתמורה הטעימה. חדר האוכל הצליחה להפתיע אותנו. אמנם לקח לנו זמן עד שיצא לנו להגיע לראשונה אל המסעדה, אבל ללא ספק נחזור עוד פעמים רבות, מאחר ויש מנות נוספות שהצליחו לסקרן אותנו. עומר מילר עושה עבודה מצוינת ונותן לחומרי הגלם המשובחים לדבר בעד עצמם. אמנם לא ניסינו את מנות הים שקיימות במסעדה, אך כולי תקווה שהן לא יאכזבו, ולפי ההתרשמות הראשונית אין לי ספק שגם הן יהיו טובות מאוד. שווה.


עסקית צהריים ברפאל

לרפאל הגעתי עם החצי לאחר המלצות חוזרות ונשנות משני האחים שלו. כמה שהם היללו ושיבחו את רפאל: מסעדה נהדרת, נוף מומלץ, אוכל מעולה. מה כבר יכול להיות רע? אז בשורה התחתונה לאחר הביקור שלנו; לא רע, אבל גם לא כזה מושלם. אולי בפעם הבאה…

ככה סתם ביום של חול מצאנו את עצמנו בחצי יום חופש מבורך (והו, כמה שהוא היה נחוץ), מזמינים מקום לעסקית צהריים מאוחרת ברפאל. לאחר שיטוט קטן ומציאת מקום חנייה (בחניון, אלא מה?), התעופפות ברוח אל עבר המסעדה (ככה זה כשחורף ליד הים), המארחת החביבה הושיבה אותנו בשולחן זוגי במרכז המסעדה. מתחילים.

המסעדה מעוצבת יפה מאוד לטעמי: אלגנטית, אבל לא בצורה מופרזת. השולחנות ערוכים בצורה נעימה לעין ומזמינה מאוד. התפריטים שהוגשו לנו היו גם הם מושקעים ואסתטיים מאוד, וסך הכל האווירה הכללית במסעדה הייתה נעימה ורגועה מאוד. בדיוק מה שהיינו צריכים.

ברפאל יש עסקיות צהריים בשלושה מחירים שונים: 75, 95 ו115, וכולן כוללות מנה ראשונה ומנה עיקרית לסועד – אכן עיסקה לא רעה בכלל. אנחנו הלכנו על שתי עסקיות של 95 שח'.

למנה ראשונה הזמנתי סלט פפאיה ושעועית ירוקה, שמוגש עם טונה אדומה בויניגרט חמוץ חריף. מנה בעלת ניחוח אסייתי וכביכול "לא מתאים" להלך הרוח של המסעדה, אבל כל זה לא שינה את העובדה שמדובר בסלט טעים מאוד ומוצלח. החצי, שאינו חובב דגים מושבע (בניגוד אלי) טעם והתלהב גם הוא.

עוד נלקחה גם מנה של ירקות שוק ממולאים בבשר טלה, אורז בסמטי, לבנה עיזים ושמן זית. מנה משובחת! החצי לא הפסיק להלל, כמה טעימים יכולים להיות ירקות ממולאים, ואני נאלצתי להסכים איתו. מנה מומלצת מאוד.

מעבר למנות הראשונות הוגשה לשולחן גם סלסלת לחמים חמימה, עם 2 פרוסות בגט טרי (מעולה ופריך), לחם שאור עם גרעינים (לא רע) וכמובן הפוקאצ'ה של רפאל, שעליה שמעתי רבות, ובצדק. הפוקאצ'ה הייתה מופלאה. קריספית מבחוץ, מנוקדת בפתיתי מלח ים אטלנטי ורכה וחמימה מבפנים. לחם זה אושר, ואני פחמימוהוליקית.

למנה עיקרית הזמנתי שוק וירך של תרנגולת בצלייה איטית עם זיתי סנטה וציר עגל. המנה מוגשת עם פירה טעים מאוד, וסך הכל הייתה לא רעה בכלל. אבל חשוב לזכור שבסופו של דבר מדובר ב… עוף. נו, מה יש לחדש?

החצי לקח שיפוד של נתח קצבים עם צ'ימיצ'ורי הבית וציר עגל. כאן הדעות כבר היו חלוקות. המנה הוזמנה בדרגת צלייה M (מה שבדיעבד הסתבר כטעות – ללא ספק עדיף להזמין MR). לי באופן אישי הספיק ביס אחד כדי להבין שזו לא המנה בשבילי. משהו בתיבול לגמרי לא עשה לי את זה, ולטעמי הבשר היה עשוי יותר מדי (שוב, טעות שלנו שהמנה הוזמנה M). החצי דווקא אהב את המנה. הוא אמנם אכן ציין שעדיף היה אילו הזמין את השיפוד MR, אבל הוא נהנה וזה מה שחשוב.

לכל אורך הארוחה השירות היה למופת. אין לי ולו מילה אחת רעה לומר על השירות: קשוב, נעים ולא מעיק. השולחן פונה בדיוק מתי שהיה צריך לפנותו, והמנות הגיעו בקצב ובתיאום מושלם. המלצרים היו נגישים מאוד לכל בקשה, והסתובבו בין כל השולחנות ללא הרף.

יחד עם בקבוק מים, שני מקיאטו קצרים, שהוגשו עם עוגיית ביסקוטי טעימה מאוד, החשבון הגיע ל226 שח'. לא מאוד יקר ביחס לתמורה.

אני מוכרחה להודות שרפאל הצליחה לסקרן אותי. היו מנות טובות, היו מנות קצת פחות, אבל משהו שם עובד טוב ללא ספק. השירות שהיה ללא דופי בהחלט עזר לאכזבה הקלה מהמנות העיקריות. אני חושדת שזה קשור אלינו, ולעצם העובדה שהזמנו מנות שהיו כנראה החלשות ביותר, למרות שזה לא תירוץ למנות לא ממש מוצלחות. אבל אנחנו עוד נחזור לשם, לדגום מנות אחרות מהתפריט.


השמנמנ.ים ב"מבשלים"

יום שלישי שעבר, עם התראה קצרה ביותר של כיומיים, מצאתי את עצמי בערב השקת התערוכה "מבשלים" שתתקיים במהלך חודש אפריל 2010. הגעתי לתערוכה עם מעיין, ושם פגשנו את שאר השמנמנ.ים. טיול קצר בין האורחים, נשיקות, חיבוקים והיכרויות (אריאלה, היה נעים לפגוש אותך סוף – סוף ותודה רבה על ההזמנה), ומצאנו את עצמנו בעיקר טועמים מכל הבא ליד (כיאה לשמנמנ.ים).

התמונה צולמה ע"י טמיר כהן משמנמנ.ים

(התמונה צולמה ע"י טמיר כהן משמנמנ.ים)

על הצד הטעים של הערב היה אחראי לא אחר מאשר השף יאיר פיינברג, והמנות לא הפסיקו לצאת בקצב מסחרר לכל אורך הערב.
כמו שאתם יודעים ומכירים אותי, אני בחורה של קינוחים ומתוקים, ויותר מכל סיקרנו אותי המנות האחרונות. הטובה ביותר מביניהן לטעמי הייתה גלידת בזיליקום וקוקוס, למון גראס וג'ינג'ר, שאמנם לא נשמעת כמו הקינוח הכי טעים, אבל ללא ספק הייתה המנה המסקרנת והמפתיעה ביותר של הערב לטעמי. הגלידה הייתה נהדרת, קרמית ועשירה מאוד, הטעמים השתלבו בצורה מצוינת ולא השתלטו זה על זה. המוזלי שהתלווה לגלידה הוסיף קראנצ'יות מפנקת והפך את כל המנה לתענוג גדול.

מעבר לגלידה היו קינוחים נוספים, ואחד הפינוקים הגדולים היה סנדוויץ' שוקולד מריר ופילו פריך, שכמה שהיה פשוט – היה טעים. שחיתות קטנה וטעימה של שוקולד מרוכז ישר לוריד. טעים מאוד.

קינוח נוסף, שבעיקר אהבתי את צורת ההגשה שלו היה סאבלה ברטון עם משחת אגוזי לוז ושבבי מלח וניל – 2 עוגיות סאבלה ברטון מצוינות, ולידן שפופרת קטנה שאוצרת בתוכה קרם אגוזי לוז עשיר (ומעט גרגרי מדי לטעמי). לצד הכל מונחים גם כמה שבבי מלח וניל (מעולה!), ויחד יוצרים עוגייה שמזכירה בצורתה קצת אלפחורס (עם טעם שונה בתכלית). היה טעים, אבל לא מסעיר.

התמונה צולמה ע"י טמיר כהן משמנמנ.ים

(התמונה צולמה ע"י טמיר כהן משמנמנ.ים)

הקינוח שהתחברתי אליו הכי פחות היה דווקא זה שנשמע לי הכי מסקרן בתפריט: תפוח משולש – שקוף, פריך ונימוח. בעיני הקינוח החלש ביותר של הערב. משהו בטעמים לא הסתדר לי לחלוטין: התפוחים החלוטים היו אנמיים ולא טעימים במיוחד, ולא ממש היה הבדל בין התפוח השקוף והנימוח, לשניהם היה טעם דומה. התפוח הפריך דווקא היה טעים מאוד, אז בסוף אכלתי רק אותו.

התמונה צולמה ע"י טמיר כהן משמנמנ.ים

(התמונה צולמה ע"י טמיר כהן משמנמנ.ים)

בסך הכל ערב ההשקה היה מבטיח מאוד, ונראה שהולכת להיות סוף – סוף תערוכה רצינית מאוד בתחום האוכל בארץ. תערוכת "מבשלים" בניגוד לתערוכת "ישראפוד" מיועדת לכולם, ולא רק לאנשים מהתחום, מה שמבטיח שהולכת להיות חוויה מסחררת של טעמים.

בואו לקרוא גם את ההתרשמות המלאה של כל השמנמנ.ים ביחד מהאירוע!

שיהיה המשך שבוע טוב!


  • דף 1 מתוך 4
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • <