ביקורת מסעדות | עוגיו.נט - Part 2

רומא אהובתי

ברומא החלטתי לבקר ממש במקרה. ספר שקראתי לפני כמה חודשים גרם לי לרצות להגיע לעיר הזאת, שכולם מתאהבים בה. התיאורים של העיר בספר, בין אם של הסמטאות הצרות, הרחובות הסואנים או האוכל הנפלא, גרמו לי להחליט שלא משנה מה יקרה, לרומא אני עוד אגיע, וזה יקרה בקרוב. ואכן כך היה; בהחלטה של רגע אחרון וארגון המזוודה בחופזה, מצאנו את עצמנו בדרך לנתב"ג, וכמה שעות לאחר מכן כבר מריחים – כמעט נוגעים בעיר הזאת.

romerome

רומא זו עיר שקל מאוד להתאהב בה, ולא בכדי – הליכה קצרה באוויר הקריר של ערבי הסתיו הנעימים, רשרוש כוסות הקפה מזכוכית בכל פינה, ריח הפיצה הטרייה – טרייה שיצאה אך הרגע מתנור האבן, וכמובן הגלידות האלמותיות, הקרמיות – חלקות, כל אלה דברים קטנים, שמתחברים לעונג אחד גדול, והנאה אינסופית.

אוכלים טוב ברומא, וגם לא כל כך יקר כמו שאומרים, במיוחד אם מחליטים. למעט פעם אחת, שהיינו במסעדה ושילמנו לא מעט על ארוחה די קטנה (וגם לא מאוד מוצלחת לצערי), ברוב המסעדות – ברים החשבון הסתכם תמיד בסביבות 30-40 אירו, שזה בהחלט סביר, גם ביחס לכמויות. מעבר לזה שכל כך כיף להסתובב גם בשווקי האוכל והמעדניות ששזורות בכל פינה, ולבנות ארוחת צהריים שווה של גבינות, נקניקים, ירקות, לחם שווה ויין.

romerome

אז הנה כמה תמונות לטעימה קטנה מרומא, אהובתי החדשה והתורנית. אנחנו הלכנו את כל העיר הזאת ברגל, ולא השתמשנו במטרו בכלל (בעיקר כי הרכבת התחתית שם היא לא הדבר היעיל ביותר שפגשנו). אם יש לכם כוח, אני ממליצה מאוד לוותר על המטרו ולתת לעצמכם לחוות את העיר הזאת דרך הרגליים: המראות שרואים בכל מקום, בכל פינה, הסמטאות שמגלים בהפתעה, כל אלה שווים את הרגליים הכואבות מעט בסוף היום.

המלצות על רומא יש בכל רחבי האינטרנט, אך עם זאת, אין כמו המלצות "חיות" מהשטח לעניות דעתי. הודות לפורום ביקורת מסעדות בתפוז, קראתי ביקורות של הרבה אנשים שביקרו בעיר הזאת, וגיליתי המון מקומות מופלאים של ממש, שחבל מאוד לפספס. מעבר לזה, גם גילינו מקומות נהדרים גם בכוחות עצמנו, על ידי ניסוי וטעייה (וברומא די קשה לפספס אם עוקבים אחרי מספר כללים פשוטים: תור וריח טוב בכניסה, מלצרים חייכנים ולא כאלה שמאיצים בך להיכנס פנימה, וכמובן להתרחק ממלכודות תיירים, שגם אותן יש בשפע).

romerome

אל תפספסו!

  • הפיצה הטובה ביותר ברומא (ואולי בעולם, לא הייתי בשאר איטליה), היא הפיצה של המשופם Da Baffeto. אתם לא מבינים כמה טעם יכול להיות לפיצה. הפיצה שם היא מהסוג הדקיק – קריספי, עם גבינת מוצרלה משובחת ותוספות נהדרות. אנחנו טעמנו שתי פיצות:  פיצה עם עגבניות שרי לחצי (שהייתה מצוינת), ופיצה עם בצל ופטריות לי (חובה). הבעלים והעובדים מאוד חינניים וחייכנים (וכפי ששמנו לב – כולם משופמים), "מתקתקים" את ההזמנות (בעיקר כי התור בחוץ מאיים במיוחד, אבל מהר מאוד נכנסים), והאווירה במקום מאוד משפחתית, עוד לא החלטתי אם במובן הטוב או הרע. הפיצה שווה את התור הזה, ואתם חייבים אותה לעצמכם אם אתם באיזור.

Via del Governo Vecchio 114 פתוחה בשעות הערב בלבד.

  • תשכחו כל מה שחשבתם על גלידה, אפילו אם ביקרתם אתמול בוניליה (שלעולם יהיה שמור לה מקום בליבי, והגלידה שם אכן מצוינת). את הגלידה הטובה ביותר בעולם (אם יכול להיות טוב יותר מזה, אני פשוט לא אבין איך) תמצאו בגלידריית San Crispino. אלוהים, איזו גלידה מושלמת. עברנו בגלידרייה הזאת בערך 4 פעמים בשבוע האחרון, והצטערנו שלא יותר. הגלידה שם כל כך טרייה ומשובחת, שבא לי לייבא אותה לארץ. אין שם גביעי גלידה, אלא רק כוסות, מה שמשאיר את ההנאה מהגלידה בלבד (וטוב שכך, לא צריך גביע במקרה הזה). אסור אסור אסור לפספס את הגלידה הזאת! טעמים מומלצים במיוחד: פיסטוק (אלוהי, מושלם, מדהים), מרנג ושוקולד, מרנג ואגוזי לוז, יוגורט וסורבה לימון. כל הטעמים מדויקים מאוד ופשוט מושלמים.

Via della Panetteria 42 קרובה מאוד לפונטנה די טרווי.

  • קפה טוב ברומא יש ממש בכל פינה. בכל מקום עם איטלקים על הבר ורשרושי כוסות, תמצאו קפה נפלא. אבל גולת הכותרת בעיני היא La Tazza d'Oro שמגישים רק קפה (אפשר לקנות שם גם מאפים, אבל עדיך להתרכז בקפה המשובח). הקפה טעים מאוד, ארומתי ומחליק בגרון. כמובן ששותים על הבר בזריזות, התנועה במקום מהירה ומאוד "איטלקית". מעבר לקפה המשובח – אל תפספסו את הגרניטה קון פנה המשובחת: 2.50 אירו של הנאה: קצפת טרייה ללא ממותקת עם גרניטה קפה (ברד), ושילוב שעושה נעים וטעים.

Via dei Orfani 84 – חצי דקה הליכה מהפנתיאון.

  • ארוחה נהדרת במחיר טוב, תוכלו לאכול באיזור Trastevere המקסים (והקצת פחות מתוייר, איזה כיף) בAlle Fratte di Trastevere. מסעדה ידידותית מאין כמוה. נעים מאוד לשבת בחוץ, עם נוף לסמטאות הצרות של האיזור. האנטיפסטי בהתחלה היה מעולה, עם מבחר רחב של נקניקים וירקות צלויים ואפויים, ללא ספק אחת ממנות הפתיחה הטובות. החצי דגם פסטה קרבונרה, שהייתה מעולה. אני לקחתי ריזוטו פטריות, שהיה נהדר (וכבד מאוד, אבל התאים למזג האוויר הסגרירי של אותו ערב). לקינוח דגמנו טירמיסו שהיה לא רע וכמובן קפה טעים. במקום יש אווירה טובה מאוד, שירות חייכני וסבלני, והוא גם אינו יקר מאוד.

Vis delle Fratte di Trastevere 49-50

  • קנולי זה אחד הקינוחים האיטלקיים הטעימים ביותר, ותוכלו לדגום אחד מעולה כזה בLa Cannoleria Siciliana, מקום שגילינו לגמרי במקרה בדרך למלון בגשם עז במיוחד. רטובים לגמרי נכנסנו ודגמנו קנולי פיסטוק וקנולי ריקוטה, שניהם מצוינים.

Via di Monte Brianzo 66-67

romerome

זהו באמת קומץ קטן של מקומות מומלצים מאוד. מעבר לזה היינו בעוד הרבה מקומות טובים אחרים. הסתובבו קצת בעיר, תחושו את האווירה, ועם קצת סבלנות ואורך רוח תמצאו מקומות שווים גם, לא חסרים שם, תאמינו לי.

ובנימה זו אאחל לכולם, גם אם מעט באיחור, שנה טובה ומתוקה, עם הרבה אושר, אהבה ובריאות. תיהנו מהדברים הקטנים שבחיים: מריח של גשם ראשון והתחלות חדשות, מאווירת חג שקטה, מרשרושי כוסות זכוכית, מטירמיסו מפנק של מסקרפונה וקפה… הדברים הקטנים הם אלה שזוכרים לתמיד, וזיכרונות נעימים כדאי לצבור בכמויות.

rome

ועוד משהו קטן – תעשו לעצמכם טובה וצאו לחופש: אם לא עכשיו אז מתי?

שנה מתוקה ומלאת טעם!


עסקית צהריים שווה במראבו

קודם כל, ומאוד חשוב לי לומר, שהשבוע אני מתארחת בבלוג המקסים CooknBake עם עוגיות מגולגלות של תמרים ואגוזים, והן ממש, אבל ממש מעולות, וכמובן מתאימות מאוד לתקופת החגים שבאה עלינו לטובה. אז אתם מוזמנים לקרוא עוד גם פה.

וגם: אריאלה מהבלוג המהמם בישול בקצב הסלסה הקדישה לי פוסט (ותודה רבה כמובן!) על קובה שגרם לי לרייר שעות מול המסך, אתם חייבים לקרוא אותו לראות את התמונות המגרות פה… יאמי!

ובחזרה לענייננו! :-)

את מסעדת מראבו ברמת גן אני מכירה כבר לא מעט זמן, ויצא לי לסעוד בה מספר פעמים עד היום; פעם אחת במסגרת מפגש פורום ביקורת מסעדות של תפוז ועוד מספר פעמים בעסקית צהריים. המכנה המשותף לכל הפעמים, וללא ספק השורה התחתונה של הביקורת הזאת: טעים ומאוד נעים.

הגענו בשעת צהריים מוקדמת למסעדה כמעט ריקה לחלוטין, שהלכה והתמלאה עם שהייתנו בה. את פנינו קידמה מארחת חייכנית שמיד הושיבה אותנו והגישה לנו תפריטי צהריים. מספר דקות של עיון בתפריט, והגיעה המלצרית שלנו לקחת הזמנה.

במראבו יש כמה אפשרויות לעסקית; עסקית ""לממהרים" (אותה לקחנו) ב58 שקלים, שכוללת מרק או סלט למנה ראשונה ומנה עיקרית. אפשרות נוספת היא עסקית ב78 שח' או 98 שח' (בהתאם למנה העיקרית), שכוללת מנה ראשונה יותר "רצינית" ממרק או סלט.
לדעתי האפשרויות מצוינות, ונותנות מענה לכל סוגי הלקוחות: הממהרים והרגועים יותר.

מהר מאוד הגיע לחם חמים וטעים לשולחן, שביחד עם חמאה נהדרת היווה פתיח מצוין לארוחה. מספר רגעים נוספים לאחר מכן הגיע סלט ירקות נהדר, עם תיבול מדויק וטעים ביותר, מפתיע ביותר בשביל "סתם" סלט ירקות. מרק הירקות שנדגם ממולי על ידי החצי דווח כטעים אך לא מרגש במיוחד. לאחר טעימה לא נותר לי אלא להסכים איתו. כבר אכלנו מרקים טובים יותר במארבו. ביחד עם הלחם המצוין כל המנות נוגבו עד תום, והחצי גם התלהב מאוד מהטחינה שהגיעה עם סלט הירקות.

למנה עיקרית לקחתי פילה בורי על מצע של פירה עם ירקות אנטיפסטי, שהיה מוצלח מאוד. הפילה היה עשוי בדיוק במידה, הפירה היה נימוח וטעים להפליא וירקות האנטיפסטי היו הפתעות נעימות בין הדג לפירה. מנה מעולה.
החצי לקח מנה של פפרדלה רצועות עוף, עם עגבניות מעושנות, זיתי קלמטה ושמן זית. עוד מנה נהדרת. הפסטה עשויה אל – דנטה, העוף היה רך וטעים והשילוב של כל הטעמים יחד יצר מנה טובה מאוד.

לאחר הפסקה קצרה קיבלנו את תפריט הקינוחים, וכמעט בלי להתלבט הוחלט על סורבה עם מרק קוקוס ופירות טריים, מנה שכבר אכלנו בעבר והייתה מעולה. גם הפעם המנה הייתה מצוינת. הסורבה היה סורבה שזיפים, והיה מעט קרחי, אך לא פגם בהנאה שלנו מהמנה. מרק הקוקוס הוא שיחוק אמיתי. מנה אחרונה מעולה לימי הקיץ. מי צריך יותר מזה?

ביחד עם כוס לימונדה, דיאט ספרייט ושני קפוצ'ינו – 173 שח' מהמוצדקים שהוצאנו לאחרונה.

לאחר מספר ניסיונות עם מראבו, אני יכולה להגיד שהיום היא לחלוטין כבשה אותי. האווירה במקום נעימה, המוזיקה בדיוק בווליום הנכון, השירות יעיל ולא מעיק והחוויה הכוללת פשוט נהדרת. בעיני מראבו היא פנינה אמיתית באמצע הפיח של מתחם הבורסה המפוקפק של רמת גן.

השף יואב בר ביחד עם הבעלים חיים עמשלום (שבכל ביקורינו בעבר, כולל זה, תמיד היו נוכחים במסעדה!), מצאו ככל הנראה את השילוב המושלם: אוכל טוב, שירות ואווירה נהדרים ואכפתיים. באמת שלא צריך הרבה מעבר.

שבוע מקסים ורגוע!


ערב של כוונות טובות (או: ארוחת ערב בטרקלין)

ברי יין הם כמו פטריות אחרי הגשם – צצים כל הזמן עוד ועוד חדשים, והם אפילו מתרכזים ברובם במקום מאוד ספציפי – בנחלת בנימין. אם תעשו פעם סיבוב בנחלת בנימין בשעות הערב תשימו לב שיש המון מקומות שנראים דומים בקונספט שלהם – בר שמגיש גם אוכל. אמנם לא איזה חידוש קולינארי או בשורה חסרת תקדים, אבל הרעיון נחמד, ואם האוכל שמוגש גם טעים – מה טוב.

לטרקלין הגענו אתמול בשעה שמונה וחצי ארבעה – 3 בחורות והחצי (שהתלונן בפעם הקודמת שלא לקחנו אותו למסה). את פנינו קידם הסומליה והבעלים של המסעדה, ומיד מזג לכולנו קאווה צוננת וטעימה. לרגל חג האהבה שמתי לב שהגישו להרבה שולחנות את הקאווה הזאת, מחווה יפה למדי.

אל השולחן שלנו ניגש מלצר משעשע ולאחר הרבה התחבטויות הוחלט מה להזמין. אותו מלצר דאג לספר לנו במדויק מה יש בכל מנה ומנה וסיפר לנו בסבלנות אינסופית על הספיישל טו באב' שהיה אתמול: 6 מנות זוגיות ב89 שח', עם אפשרויות לשדרוגי העיקריות. מאחר ושניים מאיתנו לא היו רעבים מאוד, החלטנו לקחת ספיישל טו באב' אחד והוספנו עוד מה עיקרית ועוד מנה קטנה בהתחלה.

למנות פתיחה קיבלנו לחם מרוקאי אפוי על חלוקי נחל בליווי חמאה צהובה וטעימה מאוד. קיבלנו גם חציל קלוי ביוגורט חמצמץ וטעים, שהיה נחמד עם הלחם, וגם קרפצ'ו סינטה בבלסמי ושמן זית, שהיה חביב. הזמנו גם מנה ראשונה קטנה נוספת מחוץ לתפריט הספיישל של כרובית באיולי פסטו, שהייתה נהדרת וטעימה מאוד.

הפסקה קצרה ולשולחן שלנו מגיעים פטה כבד עוף בציפוי של תאנים, תמרים ואגוזים, שהיה מעולה ונימוח בדיוק כפי שצריך. הבצל המאודה שהוגש איתו, לעומת זאת, היה לא משהו בכלל. עוד הגיעה גם מנה של ברזאולה, שהם נתחי שייטל כבושים במלח גס לצד מלון טרי, שהייתה מנה לא רעה, לחובבי ז'אנר הבשר הכבוש בלבד לעניות דעתי.

בשלב הזה השולחן פונה מצלחות המנות הראשונות והמלצר שלנו הפך להיות מלצרית ונעלם מהאופק. עריכת השולחן לקראת המנות העיקריות פתחה לנו מחדש את התאבון, וכבר היו לנו ציפיות לגבי המנות העיקריות. אבל כאן ההמתנה כבר הייתה ארוכה מאוד (חיכינו למנות העיקריות כ45 דק'), אמנם השיחה קלחה אז רק בדיעבד קלטנו שאנו ממתינים לא מעט זמן בכלל למנות העיקריות, אבל עדיין זמן המתנה ארוך מדי.

המנה העיקרית הראשונה שנחתה לנו על השולחן הייתה ברוסקטה קבבונים, שלפי תגובות הנוכחים הייתה לא רעה בכלל. הבחורונת אמרה שהקבב היה מאוד עסיסי וטעים.

הסטייק הקצוץ (ככה מופיע בתפריט, בחיי) הגיע לשולחן והתברר כהמבורגר ממש טוב, ברוטב של יין אדום, שהוגש בליווי של פוטטו צ'יפס, שאני באופן אישי הייתי מחליפה לפירה. אבל סך הכל היה טעים מאוד.

המנה העיקרית הנוספת שהזמנו מחוץ לתפריט הספיישל הייתה דואט נקניקיות שרקוטרי, ואף ניתנה לנו אפשרות בחירה איזה נקניקיות להזמין. הוחלט על נקניקיית טולוז צרפתית במילוי גבינת פקורינו ונקניקייה נוספת של בקר בפורט. הנקניקיות מיוצרות ע"י אלן טלמור, הלא הוא אומן הנקניקיות, ומהיכרות העבר שלנו עם הנקניקיות שלו, הציפיות היו גבוהות מאוד. אבל כגודל הציפיות – כך גודל האכזבות. הנקניקיות היו יבשות מאוד והרגישו כאילו מישהו הרג אותן על הגריל. בנקניקיית הטולוז לא הורגשה כלל גבינת הפקורינו והנקניקייה השניה הייתה יבשה מאוד ובעלת טעמי אניס משום מה. לא אהבנו בכלל.

בשלב הזה של הארוחה התחבטנו בעיקר בדבר אחד – האם אנחנו רוצים קינוחים או שלא? האפשרות הטובה ביותר שנראתה לנו באותו רגע הייתה לנסוע לוניליה ולאכול קצת גלידה, אבל המלצרית וגם הבעלים החליטו בשבילנו והגיעו שלושה קינוחים שונים אל השולחן שלנו.

המלבי שמנת (עליו המליצה המלצרית בפה מלא) היה נחמד, עד שגילינו שהוא מלא בגושים של קורנפלור, וכשאני חושבת על זה עכשיו לא כל כך היה לו טעם של מלבי, והיה חסר טעם של מי ורדים. לא היה גם את הסירופ המוכר של מי הורדים, ובמקום זה היה דבש. הוא הוגש עם עוגיית טוויל חביבה.

קיבלנו גם סברינה עם המון קצפת, רק שמשום מה הסברינה הוגשה חמה (למה?) והייתה לא מוצלחת במיוחד. הענבים שליוו אותה היו טעימים.

אחרונה קיבלנו פליצ'ינטה בננה, שהם 2 בלינצ'סים במילוי של וניל – בננה ברוטב שהיה מעין דבש – טופי. לא נרשמה התלהבות מהקינוח הזה גם כן.

סה"כ החשבון הסתכם ב368 שח' +דיאט ספרייט וגם שיכר אגסים טעים, הקינוחים והקאווה בהתחלה, שהיו ע"ח הבית.

אני מוכרחה להודות שחבל לי. השירות בטרקלין היה בהחלט שירות טוב (למעט ההפוגה וההמתנה הארוכה למנות העיקריות). נעים לשבת במסעדה וזהו בהחלט מקום לנהל בו שיחה קולחת עם חברים. באשר לאוכל? תלוי מה מזמינים כנראה, ועל איזה טבח "נופלים" במטבח. מבחינתי הנקניקיות היו פלופ אחד גדול, וחבל מאוד, מאחר והורגש שהן היו איכותיות מאוד, וסתם לא טיפלו בהן כמו שצריך על הגריל. הקינוחים מצד שני גם לא נעשים ביד מקצועית מספיק לעניות דעתי ויש הרבה מקום לשיפור גם מבחינת המבחר.

עושה רושם שהמקום עוד לא מספיק "משופשף" ועדיין קורות תקלות של ימים ראשונים של פתיחה. כנראה סתם נפלנו על יום לא מוצלח במיוחד, אבל לי באופן אישי יהיה קשה לחזור בזמן הקרוב לטרקלין.

והמלצה קטנה לפני הסוף – אם עוד לא ראיתם את הסרט "למעלה" – כדאי לכם למהר לקולנוע הקרוב (או הרחוק) לביתכם ולראות את אחד הסרטים המקסימים של הקיץ שיגרום לכם לחייך המון. וחוץ מזה, הנה הצצה קטנה לסרטון הקצר החדש של PIXAR שהפך לאהוב עלי במיוחד בזמן האחרון, Partly Cloudy.

שבוע מקסים ורווי חוויות טובות!


עסקית במסה – צהריים של כיף!

למסה הגעתי לאחר יותר שנתיים של הבטחות עצמיות לביקור. וככה באורח פלא, ביום בהיר אחד של חופש (של הבחורונת) וגם של מחלה (שלי), מצאתי את עצמי יושבת במסה, בשולחן צדדי ופרטי.

המסעדה מעוצבת מאוד לטעמי; רבות כבר נכתב על העיצוב הזה, לכן לא אכביר במילים עליו: עיצוב עילי, אלגנטי ונקי, שניכר שהושקעה בו המון מחשבה על החלל בו שוכנת המסעדה. מרגיש כמו מסעדה ניו יורקית שיקית וסקסית, בודאי אם מגיעים לשם בערב.

מיד בכניסה חשים באווירה היוקרתית של המקום – עמדת קבלה מושקעת, עם מארחת שמקדמת את פני הסועדים ומושיבה אותם בשולחנות. המסעדה הייתה מלאה לגמרי כשהגענו (שעת צהריים יחסית מאוחרת באמצע שבוע), וכשעזבנו עדיין נכחו לא מעט סועדים במסעדה, מה שמצביע על כך שהמוניטין שצברה לעצמה הוא לא עניין של מה בכך.

במסה 2 עסקיות צהריים- מסלול זול (68 שח') ומסלול יקר יותר (98 שח'), אך ניתן "לשחק" עם המנות הראשונות והעיקריות ולתמרן בין שתי העסקיות. דקות ספורות לאחר שנלקחה מאיתנו ההזמנה הוגש לחם דגנים עם חמוציות, שהיה נפלא, עם שלושה מטבלים – ממרחים שונים: לימון – אריסה (מעולה), ממרח עשבי תיבול (לא רע ופיקנטי) וסלט חצילים קטנטן עם פלפלים אדומים קלויים (נפלא). הממרחים היוו חברה נהדרת ללחמים, וחוסלו עד תום.

לאחר מכן הגיעו המנות הראשונות: ניוקי תפו"א עם בשר סרטנים, פונדו של בלו בוואריה ביסק סרטנים וחלמון שלו, שכמו שאמרה המלצרית – אם יש מנה שהייתי יכולה להתחתן איתה, זו הייתה זו (במידה והייתה גם 1.85, אני מוכנה באופן אישי להסתפק גם בגובה נמוך מזה). מעל המנה היו גם עלי אורגנו מטוגנים ששדרגו את המנה עוד יותר. מנה נפלאה, עם רוטב מושלם, ניוקי שאמנם לא היו עננים בפה, אבל מי צריך עננים עם כל עושר הטעמים הזה?

מנה נוספת שהוזמנה היא ארטישוק צעיר ועלי פסטה בפונדו בלו בוואריה ועגבניות לחות, שהכילה גם פלפלים קלויים ואגוזים. מנה מרעננת מאוד, לרוטב היה טעם לימוני עם זעתר שהיווה טוויסט מעניין מאוד למנה. הארטישוק היה נפלא והשתלב מצוין עם זיתי הטאסוס שהיו במנה גם כן. הפסטה הייתה עשויה בצורה מושלמת.

הפסקה קצרה, שכללה גם ניגוב הרטבים של המנות הראשונות עד תום בעזרתו האדיבה של הלחם הטעים, והמנות העיקריות כבר כמעט הגיעו.

ריזוטו חציל מעושן, גבינת בלו בוואריה ועגבניות צלויות – ביס קטן, וגן עדן הוא בעצם פסיעה אחת מפה, ריזוטו מעולה, עשיר בטעמים ונימוח בדיוק כמו שצריך. מנה נוספת שהוזמנה הייתה לברק צרוב על הפלאנצ'ה עם פירה תפו"א עם שורשים, חזה אווז, שרימפס קצוץ ופטרוזיליה. הפירה הזה היה אחד הטובים שיצא לי לאכול בחיי – חזה האווז השתלב נפלא ביחד עם השרימפס וירקות השורש. הדג היה עשוי במידה מדויקת והיה רך ונהדר.

ואז הגיעו הקינוחים… למה שלוש נקודות אתם שואלים? עיון קצר בתפריט הקינוחים הביא למסקנה שאף קינוח לא גרם לי לרייר נוכח התיאור שלו, ולא ממש הצלחנו להחליט. בסופו של דבר החלטנו להזמין קרם אספרסו עם עוגת גבינה, שהיה בינוני ביותר, ולאחר שני ביסים נשאר מיותם בצלחת. יש לציין כי המלצרית ניגשה אלינו ובדקה מדוע, וכשאמרנו לה מה דעתנו מיד לקחה מאיתנו את הצלחת, התנצלה ואמרה שתוריד אותו מהחיוב. לאחר דקות גם הגיעו לשולחן שלנו שתי כוסות של שיכר שזיפים ע"ח הבית כמובן. לא בדיוק כוס התה שלי, אך המחווה הייתה נאה למדי.

מסה בהחלט הותירה עלי רושם, ואין לי ספק שאשוב לבקר (הפעם עם החצי), הדבר היחיד שהפריע לי הוא תפריט הקינוחים, שבעיני היה קצת "משוגע", עם שילובים שלא נראו לי כלל, או פשוט קינוחים רגילים ולא מלהיבים. מעבר לזה השירות היה מצוין ולא מעיק, המלצרית הייתה מקצועית מאוד ובעלת חוש הומור (מצרך נדיר בימינו), והמנות הראשונות והעיקריות ללא ספק היו שיחוק אמיתי.

כולל 2 כוסות גוורצטרמינר, מקיאטו קצר ותה עם נענע – 295 שח' לארוחה שהייתה מהנה מאוד, עם חברה נהדרת ושיחה זורמת. צהריים של כיף!