לפני כשלושה שבועות ערכנו טל ("מה יש לאכול"), אריאלה ("בישול בקצב הסלסה"), ענבל ("פיית העוגיות"), מירב (Cookn'Bake), יובל ("פשוט מבשל פשוט") ואנוכי (עוגיו.נט, זוכרים?) מפגש בישולים משותף.

חודשים של תכנוני מפגש, אינספור מיילים משותפים, טלפונים ושיחת ועידה אחת, והמפגש יצא לפועל בשעות הבוקר המוקדמות והנעימות של יום שישי. התחלנו משוק האיכרים המקסים (והקטנטן) בנמל תל אביב, שם רכשנו מצרכים טריים, ירקות ופירות להמשך היום. מאוד נעים להסתובב בשוק האיכרים, בין הדוכנים השונים: ירקות ופירות מכל הסוגים (ואפילו תאנים!), מאפים, לחמים ובורקסים טריים, גבינות, זיתים ובעצם מה לא? הכל טרי – טרי ואסתטי.

אתם בודאי תוהים היכן התרחשו כל הבישולים והאפיות. ובכן, עבדתכם הנאמנה "הקריבה" את מטבחה הבינוני בגודלו על כל תוכנו, והבישולים החלו. את כל המתכונים והרשמים של שאר החברים, אתם יכולים לקרוא בבלוגים שלהם. אני כמובן אתמקד בעיקר במתכוני המתוקים.

אז מה היה לנו שם?

אריאלה הכינה מרק הבצל, על בסיס ציר עוף ביתי. המרק הוגש עם סיגרים ממולאים בגבינת פקורינו, פרמזן ופקאנים. המרק היה מדהים – סמיך בדיוק במידה, עשיר ופשוט נפלא. על הסיגרים אין לי מילה אחרת חוץ מוואו. שלמות היא לא מילה גסה.

טל הכין מוסר ים עם מצע של תרד ערבי עם פול טרי וזיתי קלמטה שחורים. כחובבת דגים מושבעת (ובודאי מוסר), אני רק יכולה לומר שהשילוב של הטעמים היה לא פחות ממופלא.

מירב הכינה אורז מלא ואורז בר עם חלב קוקוס פטריות מוקפצות, תרד ערבי מוקפץ ונבטי חמניה. האורז של מירב הוגש ביחד עם המנה של יובל, שהכין דואט של וואסיו (סוג של נתח קצבים) וגלילות שייטל ממולאות בגזרים צבעוניים ואספרגוס בר ברוטב יין, מרקחת אגסים ותפוזים.
מעולה מעולה מעולה!

ענבל ואני היינו כמובן אחראיות על גזרת המתוקים, והכנו יחד פבלובה במילוי של קרם מסקרפונה, יוגורט והדרים עם תותים בבלסמי. קינוח נוסף שהכנו הוא בננה מטוגנת עטופה בקדאיף עם שקדים, מונחת על מצע של גנאש שוקולד איכותי מוקצף.

אני הכנתי גם לחם מחמצת עם אגוזים לחגיגה, שלא יחסר…

מה אומר לכם – אוכל לא היה חסר, והשאריות  היו רבות. יש גבול לכמויות שאנשים מסוגלים לאכול, אבל היה פשוט מדהים. החברה הייתה מצוינת, הבישולים היו רבים, התנור עבד שעות נוספות, שלא לדבר על הכיריים. ובסופו של דבר, עם כל האילוצים שהיו במטבח הפרטי שלי, החגיגה הייתה גדולה.

פבלובה במילוי של קרם מסקרפונה, יוגורט והדרים עם תותים בבלסמי
8-10 מנות (תלוי כמה אתם נדיבים)

תחתיות מרנג

100 מ"ל חלבון (כ3 חלבונים מביצים מספר 1)

100 גר' סוכר

100 גר' אבקת סוכר

כפית חומץ לבן

קורט מלח

קרם מסקרפונה, יוגורט והדרים

250 גר' מסקרפונה

125 מ"ל שמנת מתוקה

חצי מיכל יוגורט יווני סמיך(100 מ"ל)

גרידת לימון משלושה לימונים

75 גר' אבקת סוכר

תותים בבלסמי

4 כפות סוכר

4 כפות חומץ בלסמי איכותי

סלסלה קטנה של תותים שטופים היטב

ההכנה:

תחתיות מרנג

מחממים תנור ל80 מעלות (כן, כן, לא יותר, כדי שהמרנגים ישארו צחורים).

מקציפים את החלבונים והמלח עד שמתקבל קצף. מוסיפים את הסוכר בהדרגה וממשיכים להקציף כ10 דק' עד שמתקב קצף נוקשה. מקפלים פנימה את אבקת הסוכר והחומץ.

מזלפים קעריות מרנג בעזרת שקית זילוף עם צנתר משונן מספר 8 או 10, ואופים ב80 מעלות עד לייבוש מוחלט- כשעתיים וחצי – שלוש.

תותים בבלסמי

מערבבים יחד את הסוכר והחומץ הבלסמי בתוך קערה בינונית. מערבבים יחד עם התותים (השלמים!), ומשרים את התותים בתוך תערובת הבלסמי למשך כשעה – שעתיים במקרר.

קרם מסקרפונה, יוגורט והדרים

מקציפים יחד את המסקרפונה והשמנת המתוקה עד שמתקבלת תערובת סמיכה. מוסיפים את אבקת הסוכר, הלימונים והיוגורט וממשיכים להקציף עד שמתקבלת תערובת אחידה. שומרים במקרר עד השימוש.

הרכבת המנה

מניחים על כל תחתית מרנג כף גדושה מאוד של קרם מסקרפונה, יוגורט והדרים. מסדרים מעל הקרם את התותים ויוצקים מעט מרוטב הבלסמי מסביב. מקשטים בעלה נענע (או כל ירק אחר).

בננה מטוגנת עטופה בקדאיף עם שקדים, מונחת על מצע של גנאש שוקולד איכותי מוקצף
8-10 מנות

בננות וקדאיף

4 בננות בשלות, כ"א פרוסה לשלושה חלקים שווים.

מיץ מחצי לימון

250 גר' איטריות קדאיף

100 גר' סוכר + 100 מ"ל מים ç מרתיחים יחד לסירופ ומבשלים כחמש דקות עד שמסמיך

50 גר' שקדים מולבנים פרוסים

גנאש שוקולד מוקצף

125 גר' שוקולד מריר 53%

125 גר' שוקולד מריר 70%

250 שמנת מתוקה

250 גר' שמנת מתוקה

מעט תמצית וניל

קורט מלח

ההכנה

בננות וקדאיף

מעבדים יחד את איטריות הקדאיף עם כמות קטנה בכל פעם של סירופ סוכר. מתחילים מרבע כוס, ומוסיפים בכל פעם כמות קטנה של סירופ סוכר, עד שהאיטריות מצופות ומבריקות. מוסיפים פנימה את השקדים וממשיכים לערבב יחד ו"לפתוח" את האטריות עם הידיים.

מורחים כל בננה במעט מיץ לימון (בעיקר למנוע השחרה). עוטפים כל שליש בננה בתערובת האיטריות ומהדקים היטב. ניתן להקפיא את הבננות עם הקדאיף בשלב זה, אם לא מטגנים מיד.

מחממים מחבת עם מעט חמאה וגם שמן צמחי. מטגנים את הבננות המצופות בקדאיף, עד שהאיטריות מזהיבות ויש ריח נפלא של בננות באוויר.

גנאש שוקולד מוקצף

מרתיחים 250 מ"ל שמנת מתוקה. שופכים על השוקולד וטורפים יחד עד שמתקבל גנאש מבריק.  מוסיפים את תמצית הוניל והמלח ומאחדים.

מצננים את הגנאש במקרר למשך כשעה, עד שהוא קר לחלוטין.

מקציפים יחד את הגנאש עם 250 מ"ל שמנת מתוקה עד שמתקבל קרם שוקולד אחיד וטעים.

הרכבת המנה

בכוסיות קטנות ושקופות מזלפים בעזרת שק זילוף עם צנתר משונן גנאש שוקולד מוקצף. ממלאים כמחצית מגובה הכוס. מעל הגנאש מניחים בננה מטוגנת עטופה בקדאיף. מקשטים בעלה טימין, בוזקים מעל אבקת סוכר, ומגישים.

לחם מחמצת עם אגוזי מלך
2 כיכרות

400 גר' קמח לבן

250 גר' קמח מלא

200 גר' מחמצת

2 גר' שמרים יבשים (או 6 גר' שמרים טריים)

450 מ"ל מים פושרים

20 גר' מלח

60 גר' אגוזי מלך קצוצים

ההכנה:

בקערת מיקסר עם וו לישה מניחים את כל החומרים מלבד האגוזים ולשים כ10 דק', עד שמתקבל בצק אחיד. מוסיפים את האגוזים הקצוצים ולשים עוד כדקה.

מניחים את הבצק להתפחה כשעה עד הכפלת הנפח.

מחממים תנור עם אבן אפייה ל250 מעלות.

מחלקים את הבצק לשני חלקים שווים, ויוצרים צורות של כיכר. מניחים להתפחה בתבנית תנור עם נייר אפייה מקומח (כשעה התפחה).

לאחר שהכיכרות תפחו, מפזרים מעל כל כיכר מעט קמח לבן/ מלא וחורצים 3-4 חריצים מעל כל כיכר בעזרת סכין משוננת ארוכה.

מכניסים את הלחמים לאפייה. 15 הדקות הראשונות עם מעט אדים (פשוט מרססים קצת מים בחלל התנור או לחילופין זורקים קוביות קרח על תחתית התנור). לאחר 15 דק' מורידים את חום התנור ל200 מעלות, וממשיכים לאפות עוד כ25 דק'. ב10 הדק האחרונות של האפייה פותחים מעט את דלת התנור (לשחרור האדים וייבוש סופי של הקרום).

מצננים את הלחמים על רשת (לא להשאיר בתבנית!) מגישים חמים, אבל לא רותח.

שמחתי להכיר את כולם, היה מפגש בהחלט מרתק, מעשיר וכמובן טעים. ושוב, אני מזמינה את כולכם גם לבלוגים של שאר החברים, לקרוא את הרשמים והמתכונים שלהם.

לחיי מפגשים נוספים שכאלה!

תודה לכולם שנתנו לי אישור לפרסם את התמונות, אפילו שלא אני צילמתי:)

טוב, אז איך מתחילים פוסט אורח? נתחיל בברוכים הנמצאים. אני טל, השכן ממול. הבלוג שלי נמצא באותו הבלוק של בלוגי המתכונים ממש ליד הבלוג הזה. כבר הרבה זמן שריחות המאפים מהבלוג הזה מגיעים עד אליי והפעם החלטתי לבוא לביקור. כיאה למעמד, הבאתי איתי עוגיות שיהיה מה לאכול עם הקפה ואם אתם מתכננים להכין גם, אני ממליץ בחום, להכפיל ולשלש כמויות, כי הרבה זמן העוגיות האלה לא יחזיקו מעמד.

את המתכון, קיבלתי באמצעות לינק מחבר לרשימת תפוצה שאני חבר בה. הכותרת היתה די תמימה: " אני מאמין שהלינק הזה יעסיק אותך בסופ"ש הקרוב". הלינק עצמו, היה הרבה פחות תמים. אוסף העוגיות הטובות ביותר של המגזין גורמה, החל משנת 1941 ועד 2008.

עוגיות אלו נבחרו להתחיל את הפרויקט של הכנת כל העוגיות מהאוסף (אין לי מושג כמה זמן זה יקח, כנראה נצח) והנה הן לפניכם. העוגיות מאוד פשוטות להכנה, ודורשות זמן לקירור הבצק (כמו כל עוגיות שמבוססות על בצק פריך).

מתחילים בהקרמת 180 גרם של חמאה מרוככת עם שליש כוס אבקת סוכר וגרידה של קלמנטינה (ברור שגם גרידת תפוז או לימון יתאימו). במהלך ההקרמה, עיצרו את פעולת המיקסר מדי פעם, ובעזרת מרית, הורידו את החמאה מדפנות הקערה למרכזה.

כאשר מתקבלת תערובת קרמית ואוורירית, נעצור את המיקסר ונוסיף רבע כפית מלח וכפית של קינמון טחון (אם אתם אוהבים ניחוח של קינמון, אתם מוזמנים להוסיף את הקינמון תוך כדי עבודת המיקסר ומובטח לכם ענן של קימנון במטבח)

נפעיל את המיקסר שוב עד שהקנימון נבלע בתערובת החמאה.

עכשיו, נוסיף לתערובת כוס וחצי קמח. את הקמח נוסיף בשלוש נגלות, כל פעם חצי כוס וכל פעם נפעיל את המיקסר רק עד שהקמח נבלע בתערובת ולא יותר.

נוסיף לתערובת שליש כוס חמוציות מיובשות וחצי כוס פיסטוקים (קלופים, לא קלויים ולא מומלחים)

נערבב את החמוציות והפיסטוקים עם הבצק ונכניס לקירור קצר של חצי שעה, על מנת שנוכן לעבד את הבצק ולעצב אותו.

לאחר צינון הבצק, ניקח מחצית ממנו ונעצבו לצורת גליל. נתחיל בעיצוב ביד חופשית ונמשיך לגלגל את הבצק בתוך נייר אפייה, תוך כדי דחיסת הבצק, אך שמירה על צורתו הגלילית.

כאשר מתקבל גליל יפה ואחיד, נגלגל אותו שוב בתוך נייר האפייה ובעזרת להב של סכין רחבה, נשטח בעדינות את הגליל ונהפוך אותו לתיבה.

לאחר יישור דופן אחת, נסובב את הגליל ונחזור על הפעולה עד לקבלת תיבה אחידה.

נחזור על אותה הפעולה עם המחצית השניה של הבצק וכאשר שני גלילי הבצק, מולבנו, נכניס לקירור של שעתיים לפחות. פה חשוב לא לקצר תהליכים, מאחר ואם הבצק לא יהיה קשה, החיתוך לא יצא אחיד. כאשר הבצק קר, נוציא מחצית אחת מהבצק, נבריש בביצה טרופה ונבזוק מעל מעט סוכר ובעזרת סכין חדה, נפרוס פרוסות דקות, של 30 – 40 מ"מ. אם

את העוגיות הפרוסות, נסדר בתבנית המרופדת בנייר אפיה במרווחים של שניי ס"מ (העוגיות משתטחות מעט במהלך האפיה) ואופים שמונה דקות בתנור שחומם מראש למאה ושמונים מעלות.

עוגיות חמאה עם פיסטוקים וחמוציות

מצרכים:

1. מאה ושמונים גרם חמאה מרוככת
2. שליש כוס אבקת סוכר
3. חצי כפית גרידת תפוז
4. רבע כפית מלח
5. חצי כפית קינמון
6. כוס וחצי קמח
7. חצי כוס פיסטוקים
8. שליש כוס חמוציות מיובשת
9. ביצה טרופה
10. רבע כוס סוכר לבזיקה

אופן ההכנה:

1. בקערת המערבל להקרים חמאה, אבקת סוכר וגרידת תפוז עד לקבלת קרם אוורירי.
2. לעצור את המערבל ולהוסיף את המלח ואת הקינמון.
3. לעבד עד לקבלת תערובת אחידה ולהוסיף את הקמח בשלוש פעמים עד קבלת בצק אחיד.
4. להוסיף את הפיסטוקים והחמוציות ולערבב במינימום ערבובים עד לקבלת תערובת אחידה.
5. לצנן מעט את התערובת עד שניתן לעצב את הבצק.
6. מגלגלים שני גלילים ובעזרת להב של סכין, הופכים את הגלילים למרובעים.
7. מצננים לפחות שעתיים ולאחר הקירור מורחים בביצה טרופה ובוזקים אבקת סוכר.
8. פורסים לעוגיות דקיקות בעובי 30 עד ארבעים מ"מ ומסדרים בתבנית אפיה עם מרווחים.
9. אופים שמונה דקות בתנור שחומם מראש למאה ושמונים מעלות.

מקווה שנהנתם ואתם מוזמנים לבוא לבקר גם אצלי

טל.

תודה רבה רבה לטל מהבלוג "מה יש לאכול" שבא להתארח עם עוגיות ממש טעימות. הבלוג של טל מלא בתמונות מגרות ומתכונים מכל הסוגים, ומומלץ מומלץ מומלץ לבקר גם אצלו.

וממני – שיהיה סוף שבוע מקסים!

היום יש פוסט מיוחד. קפצתי לביקור אצל שרון מהבלוג Paris chez Sharon והתארחתי אצלה עם עוגיות מקרון צרפתיות וענוגות, שאולי תזהו אותן כבר (ואולי לא:-)), ומצידה היא באה לבקר גם פה, עם פוסט מתוק ושוקולדי שכולו על סלון השוקולד בפריז. בטוחה שגם אתם, כמוני, תרצו לעלות כמה שיותר מהר על מטוס לעיר הרומנטית והקולינארית ביותר בעולם, לאחר שתקראו את התיאורים המפתים והצילומים המרהיבים.

BONJOUR לכל הקוראים, אני כותבת אליכם מפריס המדהימה, או יותר נכון מהבלוג הפריסאי שלי -Paris Chez Sharon. בלוג שכולו פריס, קונדיטוריה, קולינריה ונושאים פריסאיים אחרים, מזווית ראיה מעט שונה. עוגיונט הזמינה אותי להתארח אצלה…כי מה יותר מתאים לבלוג של מתוקים, מאשר עיר הפטיסרי – פריס. אגב, עוד על פטיסרי ובולנז'רי בפריס תוכלו לקרוא אצלי בבלוג.
בדקות הקרובות אקח אתכם אל חוויה שכולה שוקולד…סלון השוקולד בפריס.  את המידע על הסלון פרסמתי גם בבלוג שלי, ולכבוד קוריאה הנאמנים של עוגיונט,  שיפצתי אותו קלות והנה הוא כאן לפניכם.
אם תהיו זריזים, אולי תוכלו לתפוס איזה מטוס לפריס…כי הסלון יוצא לדרך ממש בימים הקרובים. אני שם! ואתם?

סלון השוקולד בפריס הוא סלון אחד מבין רבים, אשר מתקיימים בצרפת, לאורך כל השנה, כל שנה. המונח "סלון ה….". מקובל מאוד ושגור בפי הצרפתים ובפי משתתפי הסלונים מהעולם כולו. בצרפת תוכלו למצוא את הסלון האווירי, סלון הספרים סלון התינוקות ועוד סלונים רבים ומגוונים. כמובן שהמונח "סלון" מתפרש כאן בעצם כקונספט של תערוכת ענק אשר מתקיימת באחד מהיכלי התערוכות עצומי המימדים הממוקמים באזורים שונים של העיר. תערוכות ענק אלו מושכות אליהן רבבות אנשים מכל רחבי העולם, במשך הזמן בו הן מתקיימות, הן כמציגים והן כצופים. למען הסדר הטוב, לכל סלון יש מועד ייעודי במהלך השנה, או יותר נכון עונה/חודש בו אותו סלון יתקיים בכל שנה ושנה. אם ניקח כדוגמא את הסלון האווירי בלה בורז'ה, בו לוקחת ישראל חלק פעיל מדי שנה, הרי שהוא מתקיים בחודש יוני בכל שנה. הצרפתים, חובבי הקולינריה והגורמה, בחרו לתת מקום של כבוד למוצר הגלם החושני ביותר בעולם – השוקולד, וכך גם לשוקולד יש סלון משלו. סלון השוקולד הבינלאומי בפריס, מתקיים בכל שנה בין אמצע אוקטובר לתחילת חודש נובמבר. בחירת מועד זה לקיום סלון השוקולד איננו מקרי, מדובר בעונה בה פריס הופכת אפורה וקרירה, הטמפרטורה נמוכה יותר ומזג האוויר אידיאלי לדרישותיו של השוקולד, שהנו מוצר רגיש ותובעני מאוד, אשר מצריך אחסון וטיפול בתנאים מסוימים ומדויקים.

מי אמר שממתקים לא גדלים על עצים?

תהיתם פעם מהו בעצם שוקולד? איפה הוא נולד? איך הוא מגיע אלינו באריזות עם פרה עליהן?  חלק מכם אולי יתפלא לשמוע כי השוקולד הוא תוצר של פרי, אשר גדל על עצים, עצי קקאו (אז מי אמר ששוקולד לא בריא?). עצי הקקאו גדלים במדינות קו המשווה, משום שבמדינות אלו יש אקלים טרופי, אשר הוא האקלים בו יכולים להתקיים עצי הקקאו. על עצי הקקאו גדלים להם תרמילים, ובכל תרמיל ישנם עשרות פולי קקאו (30 בקירוב). כפי שהזכרתי בתחילת דבריי, השוקולד הוא מוצר רגיש מאוד, ודרישותיו מתחילות כבר בהיותו עובר, על העץ….. לכן, עצי הקקאו זוכים לטיפול צמוד ומיוחד הדורש משאבים רבים מאוד. ראשית, הפרי נקטף מהעץ, לאחר מכן מבוצע באופן ידני תהליך פיצוח התרמיל והוצאת הפולים ממנו. בשלב זה הפול לח ועטוף בקרום לבן אשר נאכל על ידי שמרים הנמצאים עליו. רק לאחר שהפול הבודד נותר עם קליפה דקה יגיע שלב ייבושו. לאחר הייבוש, יתקבלו פולי קקאו מיובשים אשר מיוצאים ממדינות קו המשווה לכל העולם. כמובן שזו רק תחילתו של תהליך יצור השוקולד, ועל הפולים לעבור עוד תהליכים רבים על מנת שבסופו של דבר נקבל את המוצר המוגמר והמענג.

ומה בתוך הפול?

פולי הקקאו מורכבים מ- 100% מוצקי קקאו. תשאלו, ובצדק, ממה מורכבים מוצקי הקקאו? ובכן, הם מורכבים הן מחמאת קקאו והן מאבקת קקאו, וביחד הם מרכיבים את "מוצקי הקקאו". כ – 55% ממוצקי הקקאו בתוך כל פול הם חמאת קקאו, והיתר אבקת קקאו. ככל שבשוקולד יש יותר מוצקי קקאו, ניתן להגיד שהוא בעצם קרוב יותר במרכיביו לפרי המקורי עצמו. בשוקולד עם כמות מוצקי קקאו רבה, יהיו בדרך כלל פחות סוכרים ואבקות חלב, אותם מוסיפים במינונים שונים לשוקולדים מסוגים שונים. למשל, בשוקולד לבן (אשר ניתן להתווכח האם בכלל ראוי שיקרא שמו "שוקולד") נמצא מרכיבים כגון אבקת חלב וסוכר במינון גבוה, ומינון נמוך יחסית של מוצקי קקאו.

אז עכשיו, אחרי שהבנו ממה מורכבים פולי הקקאו, ברור כי גם לאחר יציאת השוקולד לאוויר העולם, עלינו לדאוג לו לתנאים מסוימים, ולאקלים מתאים. השוקולד מכיל כמות לא מבוטלת של חמאת קקאו, כלומר שומנים, ולכן הוא יכול להתרכך בקלות רבה בטמפרטורות לא מאוד גבוהות. לאור זאת, מומלץ לאחסן שוקולד בטמפרטורה של כ- 12-20 מעלות. מכאן, שדי ברור כעת לכולנו, מדוע סלון השוקולד נקבע לחודשים אוקטובר או נובמבר ולא, למשל, לאמצע אוגוסט… (אגב, פריס לא ממש מומלצת לביקור באוגוסט, בוודאי לא לאנשים הרגישים לחום כמו שוקולד…).

לונה פארק של שוקולד
דמיינו ילד שנכנס ללונה פארק גדול וצבעוני, עמוס מתקנים מרהיבים ולא ממש יודע מהיכן להתחיל…אני יכולה להעריך שזו תהיה הרגשתכם עת תדרוך כף רגלכם באולם התערוכות בו מתקיים סלון השוקולד. אולם התערוכות הנו האנגר גדול מימדים אשר בו מפוזרים (בסדר מופתי) דוכנים של יצרני שוקולד רבים מכל רחבי העולם. כמויות השוקולד אשר מקיפות אתכם מכל כיוון הן עצומות ואף מרגשות למי שחובב את התחום. אז התרגשתם, הרחתם את ריח השוקולד באוויר, חייכתם חיוך ענקי ועכשיו אתם תוהים…מהיכן להתחיל? ובכן, פשוט התחילו ללכת בשבילים עמוסי דוכני השוקולד, ודי מהר תבינו את מבנה האולם ותמצאו לכם נקודות ציון שיסייעו לכם בהתמצאות. מדובר בעצם במסלול מתפתל, די גדול, אשר מביא אתכם בסופו של דבר אל נקודת ההתחלה. וגם אם הרגשתם לרגע שאתם אבודים בתוך החום המתוק הזה, אל חשש! תמיד יש לכם שוקולד בדוכן שלידכם, שייתן לכם אנרגיה להמשך המסע.
קחו בחשבון כי כמויות השוקולד הניתנות לטעימה בסלון הן בלתי מוגבלות. כן, קראתם נכון, גם הצרפתים הם "אוכלי חינם", ונהנים מאוד מהטעימות הרבות המחולקות חינם אין כסף…. בסלון השוקולד כולם נהיים ישראלים ליום אחד (יותר נכון לחמישה ימים). כמויות גדולות מאוד של אנשים מדלגים מדוכן לדוכן, וגורסים כמויות גדולות של שוקולד מכל המינים, המרקמים והצבעים. כל הדוכנים הלוקחים חלק בסלון, מציעים גם את מרכולתם למכירה. כן, ישנם יצרני שוקולד המוציאים "ליין" של מוצרים ייחודיים לסלון עצמו, ויוצאים במבצעים אשר לא תמיד ניתן למצוא אותם בחנויות השוקולד הממוקמות בעיר עצמה.
מדי שנה, נערכים גם אירועי שוקולד שונים ומגוונים ברחבי הסלון, כלומר לא מדובר רק בדוכנים המציעים שוקולד לטעימה/קנייה, אלא גם בכל מיני פעילויות הקשורות לשוקולד ולתעשיית השוקולד. לדוגמא, בשנת 2008 התקיימה בסלון תערוכה של בגדי מעצבים העשויים משוקולד, כשבסוף הסלון התקיימה תצוגת אופנה מיוחדת של אותם בגדי השוקולד. אירוע נוסף שמתקיים בכל שנה הוא תחרות של שוקולטיירים מכל העולם, אשר מול קהל ההמונים רוקחים פרלינים מדהימים, ומתחרים ביניהם על תואר השוקולטייה הטוב ביותר. מתחם ההדגמות הוא עוד מקום ייחודי בסלון – מדובר במעין סדנת הדגמה פתוחה לקהל, כשבכל יום מודגמים בסדנה מספר מתכונים אשר בהם השוקולד הוא המרכיב הדומיננטי. בסיומה של כל סדנה, מחולקים תוצרי הסדנה לקהל המדושן. כמובן שבסלון השוקולד דואגים גם לפעילויות המתאימות לילדים, כמו מיצגים שונים המותאמים לילדים, סדנאות שוקולד לילדים ועוד.

מדריך למשתמש
מיקום הסלון – סלון השוקולד מתקיים בפארק התערוכות PARIS EXPO ,PORTE DE VERSAILLES הממוקם בדרום מערב פריס. בדרך כלל מתקיימת התערוכה באולם 5 ממש מול הכניסה לפארק.
תאריכי הסלון הקרוב – בין ה- 14 ל – 18 אוקטובר 2009.
שעות הפתיחה – בשנת 2009 שעות הפתיחה תהיינה בין  10:00 בבוקר ל – 19:00 בערב. ב- 16 לאוקטובר, יהיה הסלון פתוח עד השעה 21:00.
כיצד מגיעים? מומלץ להגיע לסלון במטרו. יש לקחת את קו 12 ולרדת בתחנת PORTE DE VERSAILLES.
מחיר כרטיס – כרטיס למבוגר יעלה 12 יורו (המחיר זול יותר לילדים).
האם מומלץ לקנות כרטיסים מראש? מומלץ בחום לרכוש כרטיסים מראש. ניתן לעשות זאת ברשת חנויות FNAC. מדובר בחנות מוסיקה אשר לה מספר סניפים בפריס (שאנז אליזה, בסטיליה ועוד), תוכלו לרכוש כרטיס בחנות באותו המחיר וללא עמידה בתור. אם רכשתם כרטיס מראש, כאשר תגיעו לסלון, בדקו היכן הכניסה למחזיקי כרטיסים. שימו לב…מי שלא רוכש כרטיס מראש נאלץ לעמוד זמן רב בתור (לעתים אפילו שעה ויותר).
אתר האינטרנט של הסלון – http://www.salonduchocolat.fr/

אז מי מגיע? אני בטוח אהיה שם….

שלכם

שרון היינריך

sharonyle@gmail.com

http://parischezsharon.blogspot.com/

ולסיום – תודה רבה שוב לשרון, שבאה להתארח, ואנצל את במה זו גם כדי להמליץ לכם על הבלוג המקסים שלה, שכל כולו מוקדש לפריז. בואו לקרוא גם את הפוסט שלי אצלה.

שבוע מקסים!

פוסט אורח חדש בבלוג, קבלו את עלמה מהבלוג המגניב דברים בעלמה, עם קאפקייקס סילאן שיעשו לכם טוב וכמובן טעים על הנשמה! ומזכירה שוב למי שמעוניין – ניתן לשלוח אלי פוסטים אורחים לפה.

הגיע הזמן לדבר על זה: אשרי אשת החיל שיש בבעלותה קפה ראוי לשמו.
שהרי אשת חיל, אם יש בבעלותה קפה ראוי לשמו, יהיו רעננים בקריה וארוכים לילותיה, ריחניים חדריה ומרוצות חברותיה, מוכתמים ספרייה ומוארות עיניה באור יקרות שחרחר וגרגירי.
כמה טוב שיש בעולם גם קפה. כמה טוב שאנשים שותים אותו. לא רק מפני שהוא טעים, מעורר ומנחם, אלא בעיקר מפני שהוא לא חושש מלהיות טקס.
-

שלוש קובאיות, קפה שחור שמורתח פעמיים בפינג’אן בים המלח (בוקר בטיול הבלתי נשכח ההוא עם חברותיי הטובות ש’ וא’, כששתיהן עוד היו בארץ).
-

כוס קטנטנה, לבנה, אספרסו קצר בבית קפה (לבדי, באיזו סמטה בליסבון, חולקת איתו את אחת המהדורות הראשונות, המהוהות, של “מסעות גוליבר”).
-

שתי כוסות זכוכית, קפה בוץ עם חלב (הגרסה השפויה לנס קפה, לפי י’, המורה האגדי לסקסופון, קפה שתמיד מגיע עם שיחה על אובר-טונים, משמעות החיים, וחשיבות השילוב בין אימון וחלומות).

כמה טוב שיש בעולם גם קפה, כמה טוב שאנשים שותים אותו. גם טיפוסים רציניים-ומעשיים, או כאלה שרוצים להראות רציניים-ומעשיים, נותנים דרור לגחמות הקטנות שלהם בכל הנוגע לקפה (חצי כפית סוכר, לא, ככה, ושלוק חלב, או יותר, או חם, וגם- בכוס זכוכית/ מאג/ ספל מסוים). זרים גמורים שתפגשו לכוס-קפה יחשפו בפניכם את הגרעין המשתוקק, הילדותי, המתפנק והסגלגל הזה של הנפש: מה בדיוק-בדיוק-בדיוק אני אוהב. הנימוס נדחק הצידה.

אשרי אשת החיל שיש באמתחתה קפה. שהרי קפה הוא לא רק משקה, הוא מילת קוד לכל הדברים היפים שיכולים לבוא איתו: הריח. הספר. בית הקפה. המדורה. הפינג’אן. ההפסקה. השיחה. ההיכרות. ההתבודדות. הסיגריה. המפגש הנינוח עם חבר שלא ראית זמן רב.
אחד הדברים הנפלאים ביותר שיכולים להגיע לצידה של כוס קפה-ראוי-לשמו הוא מפגש עם אחותי הקטנה פ’. אחותי, מלבד היותה אחת מנשות החיל החכמות והמוכשרות ביותר שנקרו על דרכי, מצטיינת גם בהכנת קפה ראוי לשמו (כלומר על הגז: שחור וחזק מאוד, בלי סוכר). בחרדת קודש טקסית אנחנו מקפידות להתווכח בכל פעם מי מאיתנו תכין את הקפה, על אף שתוצאות הויכוח, כמובן, כבר מוכרעות מראש (היא).

פ’, שהקפאין זורם בדמה תדיר גם בימים כתיקונם, הפכה למכורה כבדה במיוחד בחודש האחרון, מרגע שקטעה מערכת יחסים צמודה וארוכת שנים עם ידידה “נובלס”.
“להפסיק לעשן זה קל” אמרה לי פ’ בשיחת טלפון מקדימה לפגישתנו המיוחלת בשישי, “הכל עניין של הרמוניה. מרגע שהפסקתי אני מרגישה נפלא, ושומרת בקפדה על איזון מושלם בין ארבעת אבות המזון: קפאין, אלכוהול, שומן וסוכר”.
השיחה הזו עוררה בי את החשק להעניק לפ’, לכשניפגש לקפה בשישי, משהו טוב ומפנק שיגיע ליד השחור המהביל. הרעיון היה לפתח תופין עשיר, דבשי ושוקולדי, עם איזשהו טוויסט מתובל, שיהלום את אופייה של הגברת. גלגלי המוח החלו לרוץ, הדבש נדחק הצידה לטובת סילאן (יותר עשיר) ויצא לי הדבר הטעים והמתוק הזה. עם קצת קרנץ’ של שקדים. יאללה, בואו לאכול.

כמה טיפים חשובים:

קצת סוכר בקערה. בואו נודה בעובדות: סילאן זה מתוק, סוכר זה מתוק, שוקולד זה מתוק. אנחנו אוהבים מתוק, אבל מתוק מידי זה קצת מבחיל וקצת מבהיל (סוכרת). חשוב לנסות לשמור על הקאפקייקס מלהפוך לפצצת סוכר. זו, אגב, הסיבה שהשתמשתי בסוכר חום (הוא טיפה פחות מתוק). אני גם חושבת שכדאי לעמוד בפיתוי, ולא לשים הרבה מידי שוקולד בציפוי. ההמלצה שלי היא על בערך חצי כף שמורחים מלמעלה, כדי שלא נסחף. מסכימים?

שחור הוא צבע שערה של אהבת אמת. אבל לבן הוא הצבע של השקדים שאתם אמורים לקנות. קוראים לזה “שקדים מולבנים ופרוסים” וזה פיסות דקות ויפות של שקד קלוף (אל תדאגו, המולבן זה לא בקטע מייקל ג’קסוני, הכל טבעי). אפשר לקנות את זה בסופרמרקט באריזת פלסטיק ואפשר גם בשוק יותר בזול. בכל אופן לא ימכרו לכם פחות ממאה גרם, מה שאומר שישארו לכם איזה ארבע כפות שקדים לנשנש עד שהמאפינס מוכנים (או להוסיף אחר כך לסלט חסה).

אם אכפת לכם ממי שאוכל לאכול את העוגות האלה, אל תשימו יותר מידי פלפל חריף בשוקולד שלכם. תנסו לפורר קצת פחות מחצי פלפלון קטן אדום (מוכרים את זה מיובש וקוראים לזה “שאטה”). הרעיון הוא שהחריף ידגיש את העושר של השוקולד, לא באנו להכין פה סחוג. לכו על פחות. (לי אכפת)

הנה באים הקאפקייקס. ויוצאים מהתנור, לא חבל שיתפרקו לכם בדרך מהתבנית אל הפה? חבל. אם יש לכם תבנית קשיחה רגילה, שימו מנג’טים מנייר ויהיה גם נקי וגם קל להוציא את המאפים. אם יש לכם תבנית סיליקון, אפשר גם בל. בכל אופן, חייבים לתת לעוגות כמה רגעים להתקרר לפני שמוציאים אותן. זה ממש חשוב, אני לא התאפקתי וכמו שאתם רואים בתמונה שורה שלמה של קאפקייקס התפרקה לי, והייתי צריכה לאכול אותם מהר כדי להעלים את הראיות לכשלוני. (הנה באה השמש).

אינט גוט נו מיקסר. אני כל כך מצטערת. בעברי נטול המיקסר נדרתי לעצמי שאם יהיה לי בלוג בישול אתן תמיד מתכונים שלא דורשים דברים שאין לסטודנטיות במטבח. אבל מאז זרם הרבה ביוב לירקון, או יותר נכון, היה לי יומולדת והתחננתי לכל מכריי שיקנו לי מיקסר, ומרגע שהוא נכנס למטבח חיי השתנו. פעם הבאה אשתדל שלא לכלול מיקסר במתכון, ובינתיים תתנחמו בזה.

יאללה למטבח! (חומרים לכ-20 עוגות אישיות)
קאפקייקס:
2 ביצים
1/3 כוס שמן קנולה
חצי כוס סוכר חום כהה
3/4 כוס סילאן
חצי חבילת חמאה (50 גר̵ 
1 כפית תמצית וניל
חצי כוס חלב
2 כוסות קמח תופח, או במקום זה 2 כוסות קמח רגיל+ שתי כפיות אבקת אפייה
80 גר’ פרוסות שקדים מולבנים
ציפוי:
100 גר’ שוקולד מריר
שליש חבילת חמאה
1/2 כפית קינמון
1/2 כפית זגביל טרי מגורר
1/2 פלפלון שאטה, או אפילו פחות

קאפקייקס:
1. מחממים תנור לחום בינוני גבוה (180 מעלות).
2. משמנים את התבנית, או מסדרים בה מנז’טים.
3. מקציפים במיקסר: ביצים, שמן, סוכר, סילאן, חצי חבילת חמאה (שימו לב, יש עוד שליש אחר כך בציפוי), תמצית וניל, חלב. נוצרת תערובת יפה בצבע קרמל, נוזלית מאוד.
4. מוסיפים את הקמח (או הקמח ואבקת האפייה, אם אין לכם תופח) לעוד ערבוב קצר ככל האפשר, רק עד שהוא נבלע.
5. מוסיפים 50 גר’ שקדים (חצי מהחבילה של המאה גרם שקניתם), ומערבבים עם כף עד שהם מפוזרים יפה בתערובת.
6. שופכים בעדינות לתבנית. אני שונאת שהיא מתלכלכת מסביב, אז עבדתי עם כף והורדתי עם האצבע את השאריות. שימו לב שהעוגות עוד יתפחו, ולא צריך למלא את השקעים. 2/3 גובה זה אחלה, אבל אני לא הולכת לבוא ולבדוק עם סרגל.
7. אופים בתנור שחומם מראש, בין 10-15 דקות. לי זה לקח בדיוק 12 (התחלתי לעבוד עם סטופר) אבל זה תלוי מאוד בתנור שלכם. כדאי פשוט לפקח על האפייה, ולראות שהעוגות נעשות אפויות, אבל (חס וחלילה) לא קשות. השיטה הכי טובה זה לשקשק קצת את התבנית כשאתם פותחים את התנור ולראות שהעוגות לא רוקדות יותר.
8. שולפים את התבנית מהתנור, ואחרי שהעוגות מתקררות קצת, מפרידים אותן מהתבנית, מורחים ציפוי ומקשטים בשקדים.

ציפוי:
1. הרבה מאוד חוויות לא טובות מהמסת שוקולד במיקרו (בעיקר אם זה שוקולד פושט ולא משהו מקצועי) עודדו אותי לעבוד עם “סיר כפול”. כמו שאתם רואים בתמונה, הרעיון הוא פשוט להניח סיר קטן בתוך סיר גדול, ולהמיס את השוקולד על האדים. ככה הוא נשאר מבריק וחלק, ולא קשה, גושי או שרוף (כאמור, קרה לי כמה פעמים עם המיקרו).
2. ממלאים את הסיר הגדול יותר במים רותחים עד חציו בערך, מניחים בפנים סיר קטן ובו שוברים קוביות שוקולד, חתיכות חמאה, וכמובן התבלינים (את הזנגביל גירדתי על פומפיה צפופה, והפלפל, הו, הפלפל, תעשו לי טובה ואל תגעו בעיניים ישר אחרי זה).
3. מערבבים במזלג על אש קטנה את תערובת השוקולד, עד שנמס. בעודה חמה ונוזלית, מורחים מעט ציפוי על כל עוגה. זה מתוק, אז עדיף מעט.
4. מקשטים מלמעלה, בעזרת השקדים הנותרים. נותנים לכל העניין קצת זמן להתקרר ולהתקשות. שומרים במקרר בקופסא או אוכלים ישר.

שיהיה לכולנו שבוע נעים ומשובח עם הרבה קפה.