• he
  • en

פגישה עם דיוויד ליבוביץ

לפני כחודשיים ענבל סיפרה לי שמגיעה משלחת של בלוגרי אוכל מכל העולם לארץ, וביניהם יגיע גם הקונדיטור ומחבר ספרי האפייה דיוויד ליבוביץ. בשנייה שהיא הזכירה את השם שלו נמלאתי התרגשות עצומה – בכל זאת, לא בכל יום מגיע לארץ בלוגר וכתב אוכל אחריו אני עוקבת בקביעות כבר למעלה מ-3 שנים. ההתרגשות עלתה פלאים כאשר התבשרתי שאזכה לארח אותו למספר שעות ומאותו הרגע לא הפסקתי לחשוב מה כדאי לי לעשות ולאן לקחת אותו.

אתם בטח שואלים את עצמכם איך קרה שהגיעה משלחת קולינרית כל כך חשובה לארץ. ובכן, בשנים האחרונות האירגון קינטיס מביא לארץ משלחות של מובילי דעה מתחומים שונים (למשל Mommy blogs ולאחרונה גם מוסיקה), על מנת שיכירו את התרבות הישראלית ויראו שיש פה הרבה מעבר לסכסוך לאומי-פוליטי. הפעם החליטו החברים בקינטיס להביא לארץ חמישה בלוגרי אוכל מכל העולם ולהראות להם את תרבות הקולינריה המקומית.

חוץ מדיוויד ליבוביץ הגיעו לארץ גם קמבריה בולד Cambria Bold מהאתר הפופולרי The Kitchn; ארין זימר Erin Zimmer מאתר האוכל האמריקאי Serious Eats; פילה פטרסו Pille Petersoo מהבלוג האסטוני Nami Nami; והבלוגרית קרסטין רודג'רס Kerstin Rodgers הבריטית מהבלוג The English Can Cook. חמשתם זכו לסיור קולינרי מרהיב ברחבי הארץ – כזה שלא הייתי מתנגדת לעבור גם בעצמי – וביקרו במסעדות, שווקים, מפעלים ועסקים קולינריים שונים.

צילום: Elyssa Frank

בחזרה לענייננו. ביום שלישי בשבוע שעבר נחתו חמשתם בארץ וסיירו בירושלים, תל אביב והסביבה. ביום ששי הגעתי נרגשת למפגש האישי עם דיוויד ליבוביץ בכבודו ובעצמו. ביומיים שלפני המפגש התעסקתי בעיקר בדברים שהכנתי לו. נוסף לחוברת קטנה של כרטיסיות עם 10 מתכונים מתורגמים מתוך הבלוג, רכשתי כמה תבלינים ומיני מזון שונים עם קשר לישראל,  וכמובן שאפיתי לו 3 סוגי עוגיות תוצרת בית.

בגלל שידעתי שלא נספיק לסייר בשוק לווינסקי (למרות שממש רציתי לקחת אותו לאיזור), נסעתי לשם מספר ימים לפני הפגישה ורכשתי כמה מוצרים עם טעמים מארץ הקודש כמו מי ורדים, מי זאהר, אבקת סחלב, חלבה עם פיסטוקים, שמן זית, סומאק, זעתר, מאחלב והל. הרי אם מוחמד (ובמקרה הזה הכוונה היא לדיוויד ליבוביץ) לא יבוא אל ההר (שוק לווינסקי) – אז השוק יבוא אליו. לא יכולתי שלא להכין לו גם כמה עוגיות תוצרת בית, וכך מצאתי את עצמי במרתון אפייה בימים שלפני הפגישה והכנתי עוגיות תמרים מגולגלות, עוגיות טחינה ושקדים מקמח מלא וכן עוגיות סחלב עם פיסטוק וקוקוס, שמאוחר יותר שמחתי לגלות שהיו העוגיות החביבות על דיוויד. על עוגיות הסחלב, כולל המתכון כמובן, בפוסט הבא.

רמות ההתרגשות שאפפו אותי ברגעים הספורים שלפני המפגש היו גבוהות מתמיד, ולמרות שחשבתי שאעשה פדיחות ואתנהג כמו גרופית מצויה, הצלחתי לשמור על שפיות יחסית, וכמה דקות אחרי לחיצת היד הראשונה כבר הצלחתי להוציא כמה מילים משמעותיות יותר מהפה מלבד "שלום". אחרי 2 כוסות אספרסו ראשונות של היום, יצאנו לדרך.

צילום: נטלי לוין

המקום הראשון אליו לקחתי את דיוויד הוא לאחת המאפיות האהובות עלי בתל אביב, שתמיד הרגישה לי כל כך ישראלית באופייה – מאפיית לחמים. בתיאום מראש עם רינת צדוק, מנהלת פיתוח המוצרים שם, הגענו למאפייה, שם היא חיכתה לנו ביחד עם אורי שפט הבעלים, ושניהם סיפרו לו קצת על המקום, על האווירה, על האנשים ועל המוצרים שהם מכינים. דקות ספורות לאחר מכן כבר היינו בקרביים של המקום, ליד מיקסרי הענק והמרדדות האימתניות ואורי התחיל להסביר לנו איך מכינים חלה לשבת.

במקביל לחלה, ובגלל קוצר הזמן שכן היו עוד כמה דברים בתכנון, רינת הדגימה לדיוויד איך מכינים גם כנאפה (בגודל מיני), והודות לכל ההכנות מראש – דקות ספורות לאחר מכן כבר יצאו מהתנור חלות ריחניות ושחומות לשבת וכן מיני כנאפה פריכים וזהובים. לאחר עוד כמה רגעים של מנוחה, עוד אספרסו, קפה קר וכמובן גם מאפים טריים (דיוויד הכי התלהב מהרוגלעך) – כבר היינו בדרך לתחנה השנייה בסיור.

תוך כדי נסיעה אנחנו משוחחים על הטיול, על בלוגים ועל אוכל בכלל. אני שואלת אותו מה הוא הכי אוהב בישראל עד כה והוא עונה ללא היסוס שעד כה הכי התלהב מהביקור בחג' כחיל ומכל החומוס שיצא לו לאכול בשבוע האחרון. שתבינו, במשך כל הימים שקדמו למפגש שלנו, ובעודם מסיירים ברחבי הארץ, ראיתי מה הוא כתב בטוויטר ובאינסטגרם שלו, ובהחלט ניכר שהוא הכי התחבר לאוכל הרחוב, הלא מפונפן ומתחנף, שעשוי בידיים מיומנות שיודעות גרגר חומוס או שניים.

הגענו לנמל תל אביב, שם סיירנו קצת על הדק בקו המים והתלוננו על רמות הלחות המטורפות שהעיר הזאת מסוגלת להוציא. תוך דקות ספורות כבר היינו בשוק הנמל המקורה והממוזג. סיור קטן בין הדוכנים, עם המון עצירות לאינספור תמונות של הפירות והירקות הטריים, ואנחנו כבר בדרך לתחנה השלישית שלנו – ארוחת צהריים קלילה ב Kitchen Market.

הדבר הראשון שדיוויד התלהב ממנו הוא התאורה המקסימה במקום, שמאפשרת לצלם את המנות בלי יותר מדי מאמץ, ומיד אחרי שהזמנו כמה מנות קטנות וקלילות (יש להם עוד ארוחת ערב בעוד כמה שעות), הוא שאל אותי מה אני הכי אוהבת בישראל. התשובה שלי הייתה פשוטה; האווירה פה היא משהו שאין באף מקום אחר בעולם. יש משהו מהיר וכמעט אינסטינקטיבי ברחובות ובערים הגדולות בארץ – זה לא משהו שאפשר לשים עליו ממש את האצבע, אבל זוהי בהחלט תחושה מורגשת מאוד. הוא הנהן וכתב כמה דברים בפנקס הקטן שלו שהולך איתו לכל מקום בטיול הזה.

כן, הפנקס הזה התמלא בימים הארוכים שלהם כאן באינספור המלצות למסעדות, מקומות ועסקים קולינריים (שעל חלק הוא כבר כתב אצלו בבלוג), ואין לי ספק שיהיו אצלו עוד כמה פוסטים בנושא.

4

צילום: נטלי לוין

כאשר המנות היפהפיות הגיעו לשולחן הוא התפעל מחומרי הגלם הטריים והצבעוניים ומיהר להעלות את הצילום שלהן לאינסטגרם. מנה או שתיים לאחר מכן, ועוד כוסית אספרסו מצוינת (ת'אמת – אני לגמרי יכולה להבין את הקטע שלו עם קפה, בעיקר משום שבפריז יש קפה ממש גרוע), וכבר היינו בדרך חזרה למלון, שם כמובן, גם לא ויתרנו גם על תמונה משותפת.

אני חייבת להודות שהיו לי כל כך הרבה לבטים לאן לקחת ומה לעשות איתו, ובעיקר ממש רציתי שנאפה יחד. מאחר והייתי בטוחה שהוא הרבה יותר יהנה מסיבוב בעוד כמה מקומות בעיר וממש לראות עוד קצת מהאווירה התוססת של העיר הזאת, החלטתי בסופו של דבר שלא להביא אותו אלי הביתה לסשן אפייה מטורף – את זה ניאלץ לעשות בפעם הבאה שיהיה בארץ או לחילופין כאשר אחזור שוב לפריז.

david-3-large

ולבסוף, אי אפשר בלי כמה תודות לאנשים שבלעדיהם כל זה בכלל לא היה קורה:

  • לצוות קינטיס ובמיוחד לעדי קפלן המופלאה
  • לענבל קליין ומיטל גלאם וולק מ-I love food
  • לרינת צדוק ואורי שפט ממאפיית לחמים על האירוח הנעים
  • לאחי המדהים, אמיר לוין, שעזר לי לעצב חוברת מתכונים באנגלית שנתתי לדיוויד במתנה
  • ולאליסה פרנק מ-MADEinISRAEL על התמונה הראשונה בפוסט זה.

תודה רבה לכולכם!

הרשמו לניוזלטר של עוגיו.נט

הרשמו לרשימת התפוצה של עוגיו.נט לקבלת ניוזלטר חודשי מתוק

תודה שנירשמת.

שגיאה בהרשמה, נא לנסות שוב.

Send this to friend