למסה הגעתי לאחר יותר שנתיים של הבטחות עצמיות לביקור. וככה באורח פלא, ביום בהיר אחד של חופש (של הבחורונת) וגם של מחלה (שלי), מצאתי את עצמי יושבת במסה, בשולחן צדדי ופרטי.

המסעדה מעוצבת מאוד לטעמי; רבות כבר נכתב על העיצוב הזה, לכן לא אכביר במילים עליו: עיצוב עילי, אלגנטי ונקי, שניכר שהושקעה בו המון מחשבה על החלל בו שוכנת המסעדה. מרגיש כמו מסעדה ניו יורקית שיקית וסקסית, בודאי אם מגיעים לשם בערב.

מיד בכניסה חשים באווירה היוקרתית של המקום – עמדת קבלה מושקעת, עם מארחת שמקדמת את פני הסועדים ומושיבה אותם בשולחנות. המסעדה הייתה מלאה לגמרי כשהגענו (שעת צהריים יחסית מאוחרת באמצע שבוע), וכשעזבנו עדיין נכחו לא מעט סועדים במסעדה, מה שמצביע על כך שהמוניטין שצברה לעצמה הוא לא עניין של מה בכך.

במסה 2 עסקיות צהריים- מסלול זול (68 שח') ומסלול יקר יותר (98 שח'), אך ניתן "לשחק" עם המנות הראשונות והעיקריות ולתמרן בין שתי העסקיות. דקות ספורות לאחר שנלקחה מאיתנו ההזמנה הוגש לחם דגנים עם חמוציות, שהיה נפלא, עם שלושה מטבלים – ממרחים שונים: לימון – אריסה (מעולה), ממרח עשבי תיבול (לא רע ופיקנטי) וסלט חצילים קטנטן עם פלפלים אדומים קלויים (נפלא). הממרחים היוו חברה נהדרת ללחמים, וחוסלו עד תום.

לאחר מכן הגיעו המנות הראשונות: ניוקי תפו"א עם בשר סרטנים, פונדו של בלו בוואריה ביסק סרטנים וחלמון שלו, שכמו שאמרה המלצרית – אם יש מנה שהייתי יכולה להתחתן איתה, זו הייתה זו (במידה והייתה גם 1.85, אני מוכנה באופן אישי להסתפק גם בגובה נמוך מזה). מעל המנה היו גם עלי אורגנו מטוגנים ששדרגו את המנה עוד יותר. מנה נפלאה, עם רוטב מושלם, ניוקי שאמנם לא היו עננים בפה, אבל מי צריך עננים עם כל עושר הטעמים הזה?

מנה נוספת שהוזמנה היא ארטישוק צעיר ועלי פסטה בפונדו בלו בוואריה ועגבניות לחות, שהכילה גם פלפלים קלויים ואגוזים. מנה מרעננת מאוד, לרוטב היה טעם לימוני עם זעתר שהיווה טוויסט מעניין מאוד למנה. הארטישוק היה נפלא והשתלב מצוין עם זיתי הטאסוס שהיו במנה גם כן. הפסטה הייתה עשויה בצורה מושלמת.

הפסקה קצרה, שכללה גם ניגוב הרטבים של המנות הראשונות עד תום בעזרתו האדיבה של הלחם הטעים, והמנות העיקריות כבר כמעט הגיעו.

ריזוטו חציל מעושן, גבינת בלו בוואריה ועגבניות צלויות – ביס קטן, וגן עדן הוא בעצם פסיעה אחת מפה, ריזוטו מעולה, עשיר בטעמים ונימוח בדיוק כמו שצריך. מנה נוספת שהוזמנה הייתה לברק צרוב על הפלאנצ'ה עם פירה תפו"א עם שורשים, חזה אווז, שרימפס קצוץ ופטרוזיליה. הפירה הזה היה אחד הטובים שיצא לי לאכול בחיי – חזה האווז השתלב נפלא ביחד עם השרימפס וירקות השורש. הדג היה עשוי במידה מדויקת והיה רך ונהדר.

ואז הגיעו הקינוחים… למה שלוש נקודות אתם שואלים? עיון קצר בתפריט הקינוחים הביא למסקנה שאף קינוח לא גרם לי לרייר נוכח התיאור שלו, ולא ממש הצלחנו להחליט. בסופו של דבר החלטנו להזמין קרם אספרסו עם עוגת גבינה, שהיה בינוני ביותר, ולאחר שני ביסים נשאר מיותם בצלחת. יש לציין כי המלצרית ניגשה אלינו ובדקה מדוע, וכשאמרנו לה מה דעתנו מיד לקחה מאיתנו את הצלחת, התנצלה ואמרה שתוריד אותו מהחיוב. לאחר דקות גם הגיעו לשולחן שלנו שתי כוסות של שיכר שזיפים ע"ח הבית כמובן. לא בדיוק כוס התה שלי, אך המחווה הייתה נאה למדי.

מסה בהחלט הותירה עלי רושם, ואין לי ספק שאשוב לבקר (הפעם עם החצי), הדבר היחיד שהפריע לי הוא תפריט הקינוחים, שבעיני היה קצת "משוגע", עם שילובים שלא נראו לי כלל, או פשוט קינוחים רגילים ולא מלהיבים. מעבר לזה השירות היה מצוין ולא מעיק, המלצרית הייתה מקצועית מאוד ובעלת חוש הומור (מצרך נדיר בימינו), והמנות הראשונות והעיקריות ללא ספק היו שיחוק אמיתי.

כולל 2 כוסות גוורצטרמינר, מקיאטו קצר ותה עם נענע – 295 שח' לארוחה שהייתה מהנה מאוד, עם חברה נהדרת ושיחה זורמת. צהריים של כיף!

עוד מתוקים:

• עסקית צהריים שווה במראבו
• ערב של כוונות טובות (או: ארוחת ערב בטרקלין)
• ארוחת ערב מאוחרת בבראסרי
• בינוני לתפארת (או: הביקור שלנו בקפה איטליה)
• ניצחתי בהתערבות! (או: הארוחה הכי טובה במול ים)