ברי יין הם כמו פטריות אחרי הגשם – צצים כל הזמן עוד ועוד חדשים, והם אפילו מתרכזים ברובם במקום מאוד ספציפי – בנחלת בנימין. אם תעשו פעם סיבוב בנחלת בנימין בשעות הערב תשימו לב שיש המון מקומות שנראים דומים בקונספט שלהם – בר שמגיש גם אוכל. אמנם לא איזה חידוש קולינארי או בשורה חסרת תקדים, אבל הרעיון נחמד, ואם האוכל שמוגש גם טעים – מה טוב.
לטרקלין הגענו אתמול בשעה שמונה וחצי ארבעה – 3 בחורות והחצי (שהתלונן בפעם הקודמת שלא לקחנו אותו למסה). את פנינו קידם הסומליה והבעלים של המסעדה, ומיד מזג לכולנו קאווה צוננת וטעימה. לרגל חג האהבה שמתי לב שהגישו להרבה שולחנות את הקאווה הזאת, מחווה יפה למדי.
אל השולחן שלנו ניגש מלצר משעשע ולאחר הרבה התחבטויות הוחלט מה להזמין. אותו מלצר דאג לספר לנו במדויק מה יש בכל מנה ומנה וסיפר לנו בסבלנות אינסופית על הספיישל טו באב' שהיה אתמול: 6 מנות זוגיות ב89 שח', עם אפשרויות לשדרוגי העיקריות. מאחר ושניים מאיתנו לא היו רעבים מאוד, החלטנו לקחת ספיישל טו באב' אחד והוספנו עוד מה עיקרית ועוד מנה קטנה בהתחלה.
למנות פתיחה קיבלנו לחם מרוקאי אפוי על חלוקי נחל בליווי חמאה צהובה וטעימה מאוד. קיבלנו גם חציל קלוי ביוגורט חמצמץ וטעים, שהיה נחמד עם הלחם, וגם קרפצ'ו סינטה בבלסמי ושמן זית, שהיה חביב. הזמנו גם מנה ראשונה קטנה נוספת מחוץ לתפריט הספיישל של כרובית באיולי פסטו, שהייתה נהדרת וטעימה מאוד.
הפסקה קצרה ולשולחן שלנו מגיעים פטה כבד עוף בציפוי של תאנים, תמרים ואגוזים, שהיה מעולה ונימוח בדיוק כפי שצריך. הבצל המאודה שהוגש איתו, לעומת זאת, היה לא משהו בכלל. עוד הגיעה גם מנה של ברזאולה, שהם נתחי שייטל כבושים במלח גס לצד מלון טרי, שהייתה מנה לא רעה, לחובבי ז'אנר הבשר הכבוש בלבד לעניות דעתי.
בשלב הזה השולחן פונה מצלחות המנות הראשונות והמלצר שלנו הפך להיות מלצרית ונעלם מהאופק. עריכת השולחן לקראת המנות העיקריות פתחה לנו מחדש את התאבון, וכבר היו לנו ציפיות לגבי המנות העיקריות. אבל כאן ההמתנה כבר הייתה ארוכה מאוד (חיכינו למנות העיקריות כ45 דק'), אמנם השיחה קלחה אז רק בדיעבד קלטנו שאנו ממתינים לא מעט זמן בכלל למנות העיקריות, אבל עדיין זמן המתנה ארוך מדי.
המנה העיקרית הראשונה שנחתה לנו על השולחן הייתה ברוסקטה קבבונים, שלפי תגובות הנוכחים הייתה לא רעה בכלל. הבחורונת אמרה שהקבב היה מאוד עסיסי וטעים.
הסטייק הקצוץ (ככה מופיע בתפריט, בחיי) הגיע לשולחן והתברר כהמבורגר ממש טוב, ברוטב של יין אדום, שהוגש בליווי של פוטטו צ'יפס, שאני באופן אישי הייתי מחליפה לפירה. אבל סך הכל היה טעים מאוד.
המנה העיקרית הנוספת שהזמנו מחוץ לתפריט הספיישל הייתה דואט נקניקיות שרקוטרי, ואף ניתנה לנו אפשרות בחירה איזה נקניקיות להזמין. הוחלט על נקניקיית טולוז צרפתית במילוי גבינת פקורינו ונקניקייה נוספת של בקר בפורט. הנקניקיות מיוצרות ע"י אלן טלמור, הלא הוא אומן הנקניקיות, ומהיכרות העבר שלנו עם הנקניקיות שלו, הציפיות היו גבוהות מאוד. אבל כגודל הציפיות – כך גודל האכזבות. הנקניקיות היו יבשות מאוד והרגישו כאילו מישהו הרג אותן על הגריל. בנקניקיית הטולוז לא הורגשה כלל גבינת הפקורינו והנקניקייה השניה הייתה יבשה מאוד ובעלת טעמי אניס משום מה. לא אהבנו בכלל.
בשלב הזה של הארוחה התחבטנו בעיקר בדבר אחד – האם אנחנו רוצים קינוחים או שלא? האפשרות הטובה ביותר שנראתה לנו באותו רגע הייתה לנסוע לוניליה ולאכול קצת גלידה, אבל המלצרית וגם הבעלים החליטו בשבילנו והגיעו שלושה קינוחים שונים אל השולחן שלנו.
המלבי שמנת (עליו המליצה המלצרית בפה מלא) היה נחמד, עד שגילינו שהוא מלא בגושים של קורנפלור, וכשאני חושבת על זה עכשיו לא כל כך היה לו טעם של מלבי, והיה חסר טעם של מי ורדים. לא היה גם את הסירופ המוכר של מי הורדים, ובמקום זה היה דבש. הוא הוגש עם עוגיית טוויל חביבה.
קיבלנו גם סברינה עם המון קצפת, רק שמשום מה הסברינה הוגשה חמה (למה?) והייתה לא מוצלחת במיוחד. הענבים שליוו אותה היו טעימים.
אחרונה קיבלנו פליצ'ינטה בננה, שהם 2 בלינצ'סים במילוי של וניל – בננה ברוטב שהיה מעין דבש – טופי. לא נרשמה התלהבות מהקינוח הזה גם כן.
סה"כ החשבון הסתכם ב368 שח' +דיאט ספרייט וגם שיכר אגסים טעים, הקינוחים והקאווה בהתחלה, שהיו ע"ח הבית.
אני מוכרחה להודות שחבל לי. השירות בטרקלין היה בהחלט שירות טוב (למעט ההפוגה וההמתנה הארוכה למנות העיקריות). נעים לשבת במסעדה וזהו בהחלט מקום לנהל בו שיחה קולחת עם חברים. באשר לאוכל? תלוי מה מזמינים כנראה, ועל איזה טבח "נופלים" במטבח. מבחינתי הנקניקיות היו פלופ אחד גדול, וחבל מאוד, מאחר והורגש שהן היו איכותיות מאוד, וסתם לא טיפלו בהן כמו שצריך על הגריל. הקינוחים מצד שני גם לא נעשים ביד מקצועית מספיק לעניות דעתי ויש הרבה מקום לשיפור גם מבחינת המבחר.
עושה רושם שהמקום עוד לא מספיק "משופשף" ועדיין קורות תקלות של ימים ראשונים של פתיחה. כנראה סתם נפלנו על יום לא מוצלח במיוחד, אבל לי באופן אישי יהיה קשה לחזור בזמן הקרוב לטרקלין.
והמלצה קטנה לפני הסוף – אם עוד לא ראיתם את הסרט "למעלה" – כדאי לכם למהר לקולנוע הקרוב (או הרחוק) לביתכם ולראות את אחד הסרטים המקסימים של הקיץ שיגרום לכם לחייך המון. וחוץ מזה, הנה הצצה קטנה לסרטון הקצר החדש של PIXAR שהפך לאהוב עלי במיוחד בזמן האחרון, Partly Cloudy.
שבוע מקסים ורווי חוויות טובות!
