פעם לא אהבתי תותים. משהו במרקם ובטעם לגמרי לא התאים לי, ופשוט לא הייתי מסוגלת לאכול את הפרי הזה. פירות יער דווקא אהבתי, ועד היום אני חובבת מושבעת של פטל, אוכמניות ודובדבנים. לא רק שהפירות האלה כל כך יפים, משהו בעסיסיות שלהם וכמובן בטעם החמצמץ והמיוחד, הופך אותם לאהובים עלי מאוד.
היום אני ותותים כבר חברים ממש טובים (כפי שניתן לראות), אני לא כל כך יכולה להסביר מה הוביל לאהבה הפתאומית (יחסית) הזאת, אבל זה פרי פשוט נהדר. כל החורף אני מוצאת את עצמי במרדף אחר התותים המושלמים, חושבת מה להכין איתם הפעם. השבוע קצת "התפרעתי", ובגלל שהתותים כבר כל כך זולים, החלטתי לקנות כמות די גדולה ולהכין קונפיטורת תותים ביתית. בקרוב כבר לא ישארו תותים, אבל הקונפיטורה תשאיר זיכרון מתוק מהם, עד החורף הבא.
מעיין הגיעה אלי השבוע לביקור, וכיאה לאדם התזזיתי וחסר המנוחה שאני, החלטתי שאני חייבת להעמיד סיר של קונפיטורת תותים על האש. שתתבשל, מה יש? קונפיטורה זה עסק שדורש קצת השגחה וסבלנות. מניחים את הפרי והסוכר בתוך הסיר ומבשלים על אש נמוכה זמן יחסית ארוך, עד שמתקבלת קונפיטורה מתוקה, סמיכה ונהדרת. אם רוצים קונפיטורה ממש סמיכה, מבשלים יותר (וע"י כך נאלצים לוותר קצת על הצבע, שהופך כהה יותר ויותר עם זמן הבישול). אני אוהבת את הקונפיטורה שלי באמצע – לא סמיכה מדי, אבל גם לא דלילה מאוד.
קונפיטורת תותים
5 צנצנות בינוניות
1.000 קילו תותים טריים שטופים ומנוקים מהעוקץ
300 גר' דובדבנים ללא גלעין
950 גר' סוכר לבן
כף מחית וניל איכותית
2 מקלות קינמון שבורים
ליבה משני תפוחי עץ
מיץ מלימון שלם
ההכנה
- בסיר כבד (עדיף ברזל) בעל תחתית עבה מניחים תותים, דובדבנים, סוכר, וניל ומקלות קינמון. מערבבים יחד ומשהים בצד כשעה – שעתיים (אפשר ועדיף לילה שלם), עד שהפירות מתחילים להגיר מעט נוזלים.
- מתחילים לבשל את הקונפיטורה על אש נמוכה, וברגע שהסוכר נמס לחלוטין (עניין של חצי שעה לערך) מוסיפים את ליבות התפוח ואת מיץ הלימון.
- ממשיכים לבשל את הקונפיטורה כשעה תוך ערבוב מדי מספר דקות וקיפוי הקצף הלבנבן שנוצר מעל הקונפיטורה.
- איך יודעים שהריבה מוכנה? שאלה מצוינת! במקפיא מניחים צלוחית קטנה ריקה ונותנים לה לקפוא לגמרי (אפשר להכניס את הצלחת אפילו בתחילת הבישול, לא קורה לה כלום). ברגע שנראה לכם שהריבה מוכנה (אין טעם לבדוק לפני בישול של שעה+), לוקחים כף מהריבה ומניחים על הצלחת הקפואה. ממתינים כמה שניות, ואז מעבירים אצבע. "השביל" שנוצר צריך להישאר כמו שהוא ולא להיסגר. אם השביל נסגר ממשיכים לבשל את הריבה זמן נוסף.
- מעבירים את הריבה המוכנה לצנצנות מעוקרות (לא לשכוח להוציא ממנה את ליבות התפוח ומקלות הקינמון!), ומניחים את הצנצנות "על הראש" (ליצירת ואקום) עד שמתקררת לחלוטין.
במקרה נשאר לי קצת קרם לימון מהטארטלטים שהכנתי, אז השילוב של קרם הלימון החמצמץ עם הריבה המוכנה מוצלח מאוד (ובעיקר יפה).
הערות, הארות ותוספות
- אפשר להמיר את התותים בכל פרי יער אחר שאוהבים. אפשר לשלב בין פירות. שילוב של תות, פטל ודובדבן ילך מצוין ויניב קונפיטורה מצוינת.
- אפשר להוסיף מעט פקטין לקונפיטורה, מה שיתרום להסמכתה. לדעתי ליבות התפוח ומיץ הלימון עושים את העבודה בצורה טובה, ולא חשתי צורך להוסיף פקטין. בכל מקרה אם מחליטים להוסיף: עושים זאת לקראת סוף הבישול (בחצי השעה האחרונה), ומערבבים את הפקטין עם מעט סוכר לפני ההוספה (אחרת יהיה גוש של פקטין בקונפיטורה – לא טוב). מרגע הוספת הפקטין – מערבבים לעיתים תכופות יותר.
- אם לא אוהבים חתיכות גדולות של תות בקונפיטורה אפשר לחתוך אותם לחתיכות קטנות. אני אוהבת שיש במה לנגוס, זה כיף וטעים.
- אם הצנצנות עוקרו כראוי הריבה נשמרת כמה חודשים במקום מוצל וקריר. אם אתם לא בטוחים – שימו במקרר.
- דברים טעימים שילכו עם הקונפיטורה (חוץ מסתם למרוח אותה על פרוסה של חלה טרייה):
- למרוח אותה על רולדה עם קצפת (הרבה יותר שווה מסתם ריבה).
- להגיש עם קרם לימון או קרם פטיסייר.
- פרנץ' טוסט עם קונפיטורת תותים ומעט קרם פרש = אלוהי.
- יוגורט + גרנולה + קונפיטורה (במקום דבש).
