אני מתה על בננות. במיוחד כאלה צהובות יפהפיות של חורף. למרות שיש בננות גם בקיץ, אני בחיים לא קונה הביתה בננות לפני שיורד קצת גשם, או שלפחות הגיע אוקטובר. בננה מבחינתי היא הפרי האולטימטיבי, הן מבחינת טעם והן מבחינת הגיוון והדברים שניתן להכין איתה. החל מעוגות בחושות מהירות וטעימות, דרך טארט טאטן או שטרודל בננות בשביל מי שרוצה קצת אתגר, וכמובן סתם בננות מוקפצות בקרמל בתוספת של קצפת או שוקולד, שזוהי שחיתות לשמה.

נמרוד, לעומתי, לא סובל בננות, ומבחינתו הפרי הזה "מוקצה", ואין סיכוי שהוא יאכל משהו שמכיל בננות, גם אם אני הכנתי את זה, וגם אם כולם יגידו שזה טעים. כן, בנושא הבננות (ופירות בכלל למען האמת, משום שנמרוד אינו חובב גדול), אנחנו שני קטבים. לי אין בעיה להכין עוגה או קינוח עם בננות בכל שבוע בחורף; נמרוד יסרב לגעת ואפילו להסתכל על המתוק-מתוק הזה. עד כדי כך הוא שונא את הפרי הזה.

הקינוח הבא נוצר משום שנותר לי מוס שוקולד מיותר לאחר שהכנתי עוגה. כבר ברגע שקלטתי שהכמות קצת גדולה מדי, ידעתי שמה שיצא מהשאריות יהיה קינוח כוסות מגניב, וכבר הוצאתי את כוסיות הקינוח מהארון. זילפתי במהירות את המוס אל תוך הכוסות, הקפאתי, ואז חשבתי לעצמי מה תהיה הדרך הטעימה ביותר לסיים את הקינוח הזה. פירות יער? עוגיות? קרמל? מוס נוסף? ואז נחתו עיני על זוג בננות מיותמות שישבו בסלסלה במטבח, וידעתי שאיכשהו אכניס אותן אל תוך הקינוח הזה.

מהר מאוד הכנתי קרמל, הוספתי לו מעט חמאה ומיץ לימון, והקפצתי בו קלות את הבננות הפרוסות. הוספתי רום, שמיד פיזר ריח טרופי משגע ברחבי המטבח, וידעתי שהקינוח הזה הולך להיות מוצלח ביותר. עם כזה ריח אי אפשר לטעות. לאחר שהבננות הצטננו קצת, חילקתי אותן שווה בשווה בין כוסיות המוס והחזרתי למקרר. ידעתי שהדבר היחיד שיכול להתאים לבננות האלה, זאת משום שהקינוח הרגיש לי כבר די כבד, זה רק שמנת מוקצפת ולא ממותקת, שתהווה פסגה לבנה לקינוח מושלם וטעים. מעט שברי פולי קקאו שפיזרתי עליה נתנו את הפיניש האחרון, והקינוח היה מוכן להסתערות.

ואפילו נמרוד ניסה.

מוס שוקולד, בננות מקורמלות ושמנת
8-10 כוסות קינוח אישיות

מוס שוקולד
150 מ"ל חלב
קורט מלח
2 חלמונים
10 גר' סוכר
250 גר' שוקולד מריר 53% מומס
250 גר' שמנת 38% שומן, מוקצפת לקצפת רכה

בננות מקורמלות ברום
50 גר' סוכר לבן
20 גר' חמאה
מיץ מחצי לימון
2 בננות גדולות, חתוכות לפרוסות בעובי חצי ס"מ
3-4 כפות רום (בהיר או כהה)

250 מ"ל שמנת 38% מוקצפת לקצפת יציבה מאוד
מעט פולי קקאו גרוסים לקישוט

אופן ההכנה

1. מוס שוקולד: מכינים קרם אנגלייז: מביאים לסף רתיחה חלב ומלח.
2. בינתיים טורפים יחד את החלמונים והסוכר. כשהתערובת מגיעה לסף רתיחה עושים השוואת טמפרטורות.
3. מחזירים חזרה לבישול על אש נמוכה-בינונית, עד שהתערובת מגיעה לטמפרטורה של 82-84 מעלות (או מצפה גב של כף), ומסמיכה מעט. חשוב לערבב במהלך כל הבישול באמצעות לקקן/ מרית (לא לטרוף!).
4. מוסיפים אל התערובת את השוקולד המומס ומערבבים היטב. מצננים 5-10 דק' בטמפרטורת החדר.
5. מקפלים אל תוך תערובת השוקולד את השמנת המוקצפת בעדינות, עד שהתערובת אחידה לחלוטין, ונוצר מוס שוקולדי מבריק ומשגע.
6. מעבירים את המוס לשק זילוף ומחלקים באופן שווה בין כוסיות הקינוח. ממלאים כל כוס עד לגובה של חצי-שני שליש מהכוס.
7. בננות מקורמלות ברום: במחבת בינונית מניחים סוכר ומבשלים על אש גבוהה עד שמתחיל להיווצר קרמל.
8. כשהקרמל אחיד, מוסיפים את החמאה והמיץ לימון וממשיכים לבשל עוד כדקה.
9. מוסיפים את הבננות הפרוסות ומקפיצים אותן 3-4 דק' בקרמל. מוסיפים את הרום וממשיכים לבשל עוד כ2-3 דק'.
10. מורידים מהאש ומצננים לחלוטין בטמפרטורת החדר.
11. הרכבת המנה: מחלקים את הבננות באופן שווה בין כוסיות המוס (3-4 פרוסות בננות בכל כוס לערך). מזלפים מעל את השמנת המוקצפת בעזרת שק זילוף עם צנתר חלק. מפזרים כמה פולי קקאו גרוסים מעל כל מנה.

בתאבון!

הערות, הארות ותוספות

• ניתן להקפיא את המוס בכוסיות, ללא בננות וקצפת, עד כחודש.
• הקינוח טוב ביותר לאכילה ביום-יומיים שלאחר ההכנה.
• אם אתם לא אוהבים בננות – אפשר להמיר אותן בפירות יער.
• חשוב שהקצפת לא תהיה ממותקת, המוס והבננות מתוקים מספיק, והיא מהווה קונטרה למתיקות.
• השתמשו ברום אמיתי ולא בתמצית בטעם רום (שכל קשר בינה לבין רום אמיתי מקרי בהחלט). כיום ניתן להשיג רום בכל סופר.
• פולי קקאו גרוסים ניתן להשיג בכל חנות למוצרי אפייה וחומרי גלם. במידה ואין לכם אפשר לגרר מעט שוקולד מריר מעל לקישוט.
• הקינוח נטול גלוטן, ועל כן מתאים לחולי צליאק.

* למי שתהה – לא, נמרוד ממש לא התלהב מהקינוח. אני מרוצה מעצם העובדה שהצלחתי לגרום לו לנסות

סיפרתי בעבר כבר על פחדים שיש לאנשים מעוגות גבינה אפויות. אני מודה שבעברי גם לי היו חששות פה ושם מעוגות גבינה כאלה. משהו באפייה של העוגות האלה הוא סוג של הימור – שולחים את הבלילה בתוך התבנית אל הלא נודע, בלי חרטות, ובסופו של דבר יכולה להתקבל עוגה מצוינת, גבוהה ואוורירית, או (במקרה הרע) חלילה עם סדק (או בקע, תלוי בחומרה), נמוכה ודחוסה. כן, עוגות גבינה הן סוג של הימור, אבל ברגע שמבינים את העניין ומכירים את התנור שבו אופים, לא אמורה להיות בכלל בעיה.

לפני כמה חודשים נועה ערכה לי היכרות מעמיקה עם אחת מעוגות הגבינה שהיא למדה להכין בקורס הקונדיטוריה שעברה באותה תקופה. המתכון עצמו די דומה לרוב המתכונים לעוגות גבינה אפויות, וכולל כמובן הקצפה של חלבונים וכיו"ב. החלק החשוב ביותר בעוגת הגבינה היה האופן בו אופים אותה. חלק מכם אולי יזעזעו, אבל העוגה נאפית בלי בן מארי ובטמפרטורה של 180 מעלות לאורך כל הדרך, ממש כמו עוגה בחושה. מה שמיוחד (וקצת מציק, אני מוכרחה להודות) הוא העובדה שצריך לעשות "בייביסיטר" לתנור, וכל רבע שעה לבוא ולשחרר את דפנות העוגה מהתבנית בעזרת סכין, מה שגורם לעוגה לעלות בצורה ישרה לחלוטין, בלי בקעים ובלי הפתעות. נועה – מאז שהכרת לי את השיטה הזאת, אני לא אופה עוגות גבינה בצורה אחרת. כמה פשוט – ככה גאוני.

למתכון הזה הגעתי משילוב של כמה מתכונים שונים, אך הוא נשאר מאוד "קלאסי" בהווייתו. ביצים, גבינה, סוכר, שמנת חמוצה ומעט קורנפלור וקמח, וזה הכל. את הביצים כמובן מפרידים ואת החלבונים מקציפים לקצף אוורירי, אבל סך הכל מדובר בבלילה פשוטה וטעימה מאוד בזכות הטעמים שהוספתי לה – המון גרידת לימון, וניל וקצת ברנדי. כמובן שאי אפשר בלי בסיס לעוגה, ומאחר והיו לי קצת עוגיות Oreos בבית לא היה לי ספק שהן יהיו חלק מהבסיס. השילוב בין הקרמיות הקטיפתית של העוגה עצמה, יחד עם הקראסט הטעים והשחום בתחתית יצר עוגה פשוט מצוינת.

עוגת גבינה קלאסית אפויה על בסיס Oreos וציפוי שמנת חמוצה
רינג בקוטר 24 סמ'

לתחתית:
100 גר' ביסקווטים טחונים
100 גר' עוגיות Oreos טחונות
רבע כפית מלח
כף קקאו כהה
120 גר' חמאה מומסת

לעוגה:
6 ביצים גדולות מופרדות
500 גר' גבינה לבנה 9%
200 גר' גבינת שמנת 30% בטמפטורת החדר
300 מ"ל שמנת חמוצה
70 גר' קורנפלור
30 גר' קמח לבן
כפית מחית וניל
2 כפות ברנדי איכותי
גרידת לימון מלימון וחצי
180 גר' סוכר לבן

לציפוי:
200 מ"ל שמנת חמוצה
כף סוכר

אופן ההכנה

תחתית:
מחממים תנור ל180 מעלות.
מערבבים יחד את הביסקוויטים הטחונים, הOreos, המלח והקקאו לתערובת אחידה. מוסיפים את החמאה המומסת ומערבבים לתערובת לחה והומוגנית.
משטחים את התערובת על תחתית תבנית (או רינג) משומנת ומהדקים היטב. אופים כ8-10 דק', עד שהבסיס מתייצב מעט. מצננים לחלוטין, ובינתיים מכינים את המילוי.

עוגה:
בקערה גדולה טורפים יחד (עם מטרפה ידנית) חלמונים, גבינה לבנה, גבינת שמנת, שמנת חמוצה, קורנפלור, קמח, וניל, ברנדי וגרידת לימון לתערובת אחידה לחלוטין. בינתיים מקציפים בקערת מיקסר יבשה ונקייה את החלבונים תוך הוספת הסוכר בהדרגה לקצף יציב.
מקפלים את החלבונים המוקצפים אל תערובת הגבינה עד שמתקבלת תערובת אחידה.
מוזגים את התערובת על הבסיס האפוי ואופים כ50-60 דק', עד שעוגה מתייצבת לחלוטין, ורק המרכז שלה מעט רוטט.

כמה דגשים לאפייה (באדיבות נועה):

1.      אין צורך ביצירה של סביבה עשירה באדים – העוגה נאפית כמו שהיא ולא בבן מארי.

2.      חום התנור נשאר אותו הדבר למשך כל זמן האפייה. במידה ורואים שהעוגה מתחילה להשחים יתר על המידה, מכסים אותה בעדינות עם רדיד אלומיניום או נייר אפייה.

3.      כל רבע שעה (על השעון!) מוציאים את העוגה ועוברים עם סכין על הדפנות על מנת לשחרר את לחץ האוויר. עושים זאת פעמיים – שלוש בזמן האפייה.

4.      כשהעוגה מוכנה מוציאים אותה לצינון בטמפרטורת החדר עד שהיא מתקררת לחלוטין ורק אז מעבירים למקרר.

ציפוי:
בקערה קטנה מערבבים יחד שמנת חמוצה, סוכר ומחית וניל. משטחים בעדינות על העוגה הקרה. אפשר לקשט במעט פירורי עוגיות Oreos.

הערות, הארות ותוספות

• העוגה נשמרת במקרר עד שבוע. חשוב לעטוף אותה היטב (!) על מנת שלא תספוח ריחות מקרר כאלה ואחרים.
• העוגה טובה ביותר יום-יומיים לאחר האפייה.
• אם לא אוהבים Oreos אפשר בהחלט להשאיר את התחתית רק מביסקוויטים טחונים ולוותר על הקקאו.
• אפשר לקשט את העוגה בפירות יער טריים או עם קונפיטורה טובה.
• לא חייבים לשים את ציפוי השמנת, אפשר בהחלט להשמיט אם רוצים לחסוך קצת קלוריות.

שבוע נעים!

לפני כמה שנים, לא יותר מדי, הייתה מסעדה מקסימה ומהודרת ברחוב נחלת בנימין – אורקה שמה – בה אחד מהקינוחים היה שלישיית קרם ברולה בטעמים. אני זוכרת את הארוחה הראשונה (והאחרונה) שלנו שם, ממש לפני שהמקום נסגר, בה כל מה שאכלנו היה פשוט מושלם, חוץ מהקינוח שהיה מעט בינוני. מאז נשבעתי להתחיל במרתון קרם ברולה בטעמים, עד שאגיע לשילובים האהובים עלי ביותר. היום, כמעט שנתיים חלפו להן מאז, והכנתי לא מעט פעמים קרם ברולה בטעמים שונים ומשונים, אך האהוב עלי ביותר (חוץ מהוניל הקלאסי האלמותי) הוא – איך לא – קפה. כמה פשוט, ככה נהדר.

הקינוח הזה משלב בדיוק את כל אהבותיו הקולינריות של נמרוד; קפה אליו הוא מכור (לא פחות משלוש-ארבע כוסות ביום), קרם ברולה, קרמל ומשחקי חום-קור. מה עוד צריך בן אדם בחיים? ניתן לאכול את הקרם ברולה כשהוא קר מהמקרר, אבל אנחנו מאוד אוהבים לאכול אותו גם סמי-פרדו (קפוא למחצה), כאשר שומרים אותו במקפיא, ומוציאים אותו עשר דקות לפני שרוצים לאכול החוצה. מתקבל קרם חצי קפוא, עם מרקם שמזכיר מעט גלידה וטעם פשוט מעולה.

לשם שריפת הברולה מומלץ להשתמש במבער ביתי קטן ושימושי עד מאוד. אני יודעת שיש כאלה שטוענים ששריפת הברולה יכולה להיעשות במצב גריל בתנור הביתי, אבל לטעמי זה פשוט לא זה. הקרם כולו מתחמם בתנור, ולא נותר משחק החום-קור הכה-מבורך בקינוח הטעים הזה. בעלות לא מאוד גדולה (בסביבות 100 שקלים) ניתן לקנות ברנר שמחזיק פחות או יותר נצח, ויגרום לברולה שלכם להיות מקצועי וטעים.

קרם ברולה אספרסו
4-6 מנות אישיות, תלוי בגודל הרמקין

500 מ"ל שמנת מתוקה
שוט אספרסו מוכן
כף ליקר קפה
70 גר' סוכר לבן
חצי מקל וניל
5 חלמונים

אופן ההכנה

מחממים תנור ל140 מעלות, ומניחים בתחתית תבנית עם מים רותחים, ליצירה של סביבת אפייה עשירה מאוד באדים.

בסיר קטן מניחים יחד שמנת, אספרסו, ליקר וסוכר. חוצים את מקל הוניל, מוציאים ממנו את הזרעים ומוסיפים לסיר (את הזרעים וגם את המקל עצמו). מבשלים יחד תוך כדי ערבוב מדי פעם, עד שהתערובת מגיעה לסף רתיחה.

בינתיים טורפים את החלמונים בעזרת מטרפה ידנית, עד שהתערובת מעט מבהירה (אין צורך להקציף, וזה אפילו מיותר). לאחר שתערובת השמנת הגיעה לסף רתיחה מסננים אותה, ועושים השוואת טמפרטורות עם תערובת החלמונים. מאחדים את שתי התערובת ומערבבים יחד עד שאחיד לחלוטין (לא מקציפים בשום אופן).

מעבירים את התערובת לכלים האישיים ושמים בתבנית אפייה. אופים את הקרם 30-40 דק', או עד שמרכז הקרם רוטט מעט והוא יציב למדי בשוליים. מצננים לחלוטין ושומרים במקרר/ מקפיא.

לפני ההגשה מפזרים חצי כפית סוכר לבן או חום בהיר על הקרם הקר ושורפים בעזרת ברנר. מגישים מיד ומתענגים.

הערות, הארות ותוספות

• טעם הקפה מורגש מאוד, אבל לא משתלט בצורה לא נעימה. אם רוצים טעם פחות מורגש, אפשר להפחית עד חצי מכמות האספרסו.
• את הקרם שומרים עטוף היטב במקרר עד חמישה ימים, ובמקפיא עד שבועיים.
• את הקירמול עושים ממש לפני ההגשה, ולא ניתן לשמור קרם שכבר נשרף במקרר, הקרמל יאבד מפריכותו.
• אפשר להכין את הקרם בכל כלי חסין אש ואפילו בתבניות סיליקון, אם רוצים ליצור צורה מיוחדת.
• אם אין לכם מכונת אספרסו בבית, אפשר להכין תמצית קפה; כפית נס קפה מגורען + 3-4 כפות מים רותחים, מערבבים היטב, מוסיפים לשמנת ומבשלים כרגיל. את ליקר הקפה אפשר להמיר בברנדי.
• נשארו לכם חלבונים? למה שלא תכינו פיננסייר פיסטוק?

פינת התודה

הכלים המיוחדים שנראים בתמונה הם למעשה ערכה של תבנית אפייה מרובעת וארבעה כלים חסיני אש להכנת קרם ברולה. תודה לחנות Kitchenworks שנתנו לי את ההזדמנות לנסות את המוצר המגניב הזה. ללא ספק מדובר בכלי מאוד יעיל, שהופך את כל עניין הבן-מארי, שלעיתים יכול להיות מעצבן באפייה, לקל ופשוט מאין כמותו. יש חיסרון אחד בולט בעיני לערכה – הכלים מעט גדולים מדי, ולדעתי הם בגודל של מנה וחצי. אני באופן אישי מעדיפה קרם ברולה במנה קטנה יותר, אבל זה לחלוטין עניין של טעם, לנמרוד לא הייתה בעיה לסיים קרם ברולה אחד לבדו . אם הערכה הייתה של שישה כלים קטנים יותר זה היה מוצלח יותר בעיני. עדיין – מומלץ בפה מלא, ולגמרי שווה.

השבוע החלטתי לעשות קצת סדר במטבחי הצנוע. מעבר לכמה קילוגרמים טובים של קמח וסוכר (חום – כהה ובהיר – וכמובן לבן, ולתוספת גם אבקת סוכר וסוכר גבישי. בחיי. את כל אלה יש לי בבית), מצאתי גם לא מעט ממרחים מתוקים שידעתי שהגיע הזמן להכין איתם משהו. עוגיות אגוזי לוז סנדוויץ' ממולאות בנוטלה כבר הכנתי בתחילת השבוע (ומאז הן כבר נגמרו והדרישה להן רק עלתה), וידעתי שאיאלץ להכין משהו טעים גם עם ממרח התמרים שמצאתי במגירה.

מרוב שחם בימים האחרונים, הדבר האחרון שרציתי להכין היה בצק פריך, כי בחום הזה מדובר בהתעסקות ממש נוראית במטבח שאיננו ממוזג (בימים אלה המטבח שלנו מגיע ל50 מעלות כמו כלום לדעתי). מה שכן, היה לי בצק אגוזים מוכן במקפיא, וידעתי שהגיע הזמן לעשות איתו משהו כבר (סדר או לא?). בשביל שלא לגמרי אשתגע מהחום, החלטתי לתקתק עניינים, והכנתי שתי רולדות ממולאות בממרח תמרים, קינמון וקצת אגוזי מלך טחונים. לאחר האפייה חתכתי לעוגיות. הכי קל, הכי פשוט, הכי "של פעם", וממש, אבל ממש טעים.

כן, אני מודה. אני לא מצליחה להביא את עצמי למטבח כפי שבאמת הייתי רוצה בימים האלה. אני מכינה דברים פשוטים ומהירים, פשוט כי הזמן והחום שרק הולך ומתגבר ייבשו לי את המוח. מעבר לעובדה שהתחלתי עבודה חדשה לפני כחודש, והיא תופסת את מירב זמני (Yay me ), החום מתיש אותי, ואני בעיקר מחכה שהוא יגמר ויגיע כבר החורף. אתם כבר אמורים לדעת שאני טיפוס של חורף, ובקיץ אין דבר שיגרום לי לצאת מאיזור ממוזג כהוגן.

דברים באמת מאתגרים, שהכנתם אורכת קצת יותר זמן מחצי שעת עבודה (ועדיף ברוטו), החלטתי להניח בצד עד יעבור זעם. בחורף, כשאפשר יהיה לנשום בחוץ, היו בטוחים שאשוב במלוא המרץ. עד אז הפשטות והמהירות מכריעים את הכף. לומר את האמת? זה אפילו די נחמד לא להתאמץ כמעט בכלל.

עוגיות מגולגלות עם ממרח תמרים, קינמון ואגוזי מלך
2 רולדות באורך 20 סמ' לערך

בצק פריך אגוזים
100 גר' קמח לבן
50 גר' אגוזי מלך טחונים
50 גר' סוכר לבן
100 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות
חלמון
כף חלב קר
חצי כפית תמצית וניל
קורט מלח

למלית:
3/4 מיכל ממרח תמרים
כפית קינמון טחון
50 גר' אגוזי מלך קצוצים גס

אבקת סוכר לקישוט

ההכנה

בקערת מעבד מזון עם להב פלדה מניחים קמח, אגוזים טחונים, סוכר וחמאה ומעבדים לתערובת פירורית. מוסיפים חלמון, חלב, תמצית וניל ומלח, ומעבדים רק עד שנוצרים גושי בצק. מאחדים לבצק חלק, משטחים לדיסקית ומצננים במקרר כשעה – שעה וחצי.
מחלקים את הבצק לשני חלקים, ובכל פעם מרדדים חלק אחד. מרדדים למלבן בעובי של כ2-3 מ"מ (אמור להיות די דק, זה בסדר). מורחים חצי מכמות ממרח התמרים, ומפזרים מעל מעט קינמון ואגוזי מלך. מגלגלים לרולדה ומעבירים לתבנית תנור עם נייר אפייה. חוזרים על אותה פעולה עם החלק השני של הבצק.
מניחים את שתי הרולדות על נייר האפייה במרווח של כ5-7 ס"מ ביניהן, ומקפיאים למשך כחצי שעה – שעה. בינתיים מחממים תנור ל170 מעלות.

אופים את הרולדות כ20-25 דק', עד שהן מזהיבות יפה, ויש ריח מתוק וטעים בכל הבית. לאחר שהרולדות הצטננו לחלוטין פורסים אותן לעוגיות בעזרת סכין משוננת עם להב ארוך (ובשפת העם: סכין מסור). מפזרים אבקת סוכר ומגישים. יאמ!

הערות, הארות ותוספות

• כן כן, אני יודעת, לא כולם אוהבים ממרח תמרים. אתם בטוח יודעים כבר מה התשובה שלי לזה: פשוט תמירו בכל ממרח אחר שבא לכם. ממרח שוקולד עם אגוזים קצוצים יהיה מעולה, ריבת חלב עם קוקוס זה שוס. תתפרעו.
• לא אוהבים אגוזי מלך? גם אני לא אבחר בהן ראשונות. אבל עדיין, בעוגיות האלה, מרוב שהן פשוטות ובאמת מהוות את ה"משהו הקטן ליד הקפה", טעם האגוזים ממש לא דומיננטי, ופשוט נותן קראנץ' נחמד ומתפצפץ בפה. כמובן שאם בא לכם אפשר בכיף להמיר באגוזים אחרים.
• אפשר להקפיא את הרולדות לפני האפייה שבועיים ואפילו חודש. כשהאורחים (בהפתעה, אלא מה) בדלת תוכלו בנונשלנטיות להוציא את הרולדה, לאפות אותה, ומיד להגיש לאורחיכם עוגיות טריות ונהדרות.
• בחום הזה חשוב לא לותר על צינון הבצק במקרר לפני הרידוד. אם תוותרו על כך, מבטיחה לכם שתמצאו את עצמכם מקללים את הבצק ואת השניה שבה התחלתם להכין את העוגיות, ברגע שתגלו שכל החמאה נמסה לכם על משטח העבודה. כן, זה מניסיון.