איטליה | עוגיו.נט - Part 3

ממריאים!

אני מאוד אוהבת אוכל איטלקי על כל נגזרותיו – פסטות טריות, פיצות דקיקות, לחמים שטוחים וריחניים, תבשילים בסיסיים, עמוסי טעם וכמובן כל קינוח איטלקי. אבל טירמיסו, הו, כמה שאני אוהבת טירמיסו!

טירמיסו

זה נכון מה שאומרים על טירמיסו. זה באמת קינוח ש"מרים אותך למעלה", הוא כל כך טעים שנשארים ממנו בהיי הרבה זמן. האיטלקים האלה יודעים על מה הם מדברים, וטירמיסו הוא אחד הדברים הכי טובים שהגיעו אלינו מאיטליה. זהו אחד הקינוחים היותר פשוטים להכנה, וכולל מעט מאוד מרכיבים. שילובם בצורה הזו מביא לקינוח מוצלח ומדהים.

אז נכון, שגם לטירמיסו יש איזה מיליון מתכונים ואלף גירסאות – עם ביצים שלמות, עם חלמונים, עם שמנת מתוקה וכו' וכו'. המתכון האיטלקי המקורי מכיל אך ורק ביצים מופרדות לחלמון וחלבון, והן אינן עוברות בישול כלל. בימים אלה, של שפעות חזירים, תרנגולות, חתולים וחיות אחרות, אני מעדיפה ביצים שעוברות בישול מסוים, לכן שיכללתי מעט את מתכוני הבסיס האיטלקיים, והגעתי לגירסא שלי – קלה ומוצלחת.

טירמיסו

טירמיסו
12 כוסיות זכוכית לא גדולות.

3 חלמונים
100 גר' סוכר
3 כפות ברנדי או מרסלה
150 מ"ל שמנת מתוקה
250 גר' מסקרפונה בטמפ' החדר, טרופה קלות בעזרת מטרפה
כוס אספרסו חזק מאוד מעורבב עם 4 כפות ליקר קפה/ קלואה/ אייריש קרים
בישקוטים (עדיף savoiardi תוצרת איטליה), לפי הצורך
אבקת קקאו לא ממותקת לקישוט

אופן ההכנה:

  1. מניחים בקערה חסינת אש את החלמונים, הסוכר והברנדי/מרסלה וטורפים היטב על בן מארי (סיר עם מים רותחים, עליו מונחת הקערה, מבלי שהמים יגעו בתחתית הקערה, אלא רק האדים), עד שמתקבלת תערובת תפוחה, בהירה וסמיכה.
  2. מוסיפים לתערובת את המסקרפונה ומקפלים לתערובת אחידה.
  3. מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת יציבה ומקפלים לתוך תערובת החלמונים והגבינה. מתקבלת תערובת במרקם מוס די דליל. היא ממשיכה להתייצב בקירור, אין צורך להיבהל.
  4. בינתיים מסדרים בתחתית כל כוס בישקוטים טבולים קצרות בתערובת האספרסו – ליקר. מעל שופכים את תערובת הגבינה. מסדרים שכבה נוספת של בישקוטים טבולים ומוזגים מעל את תערובת הגבינה עד שפת הכוס.
  5. מקשטים באבקת קקאו ומקררים כ4-5 שעות (ועדיף לילה). התערובת תתייצב בזמן הזה.
  6. מגישים לכל מי שאוהבים.

טירמיסו

הערות, הארות ותוספות:

  • בבקשה, אל תשתמשו בגבינה אחרת מלבד מסקרפונה. זו הגבינה של הטירמיסו, בלעדיה הטירמיסו הוא לא טירמיסו – אלא עוגת גבינה. שזה טעים, אבל לא הדבר האמיתי.
  • הקפידו להשתמש בביצים טריות ככל האפשר וכאלה שאתם סומכים על מקורן. למרות שהביצים עוברות בישול (ע"י הקצפתן בבן – מארי), כדאי שהן תהיינה כמה שיותר טריות.
  • את השמנת כדאי להקציף כאשר היא קרה מאוד. שימו אותה כחמש דקות במקפיא לפני ההקצפה וזה יבטיח הקצפה מהירה. הקפידו לא להקציף יותר מדי, אלא רק עד שהיא מתחילה להתייצב ובמרקם קצת יותר יציב מיוגורט.
  • שימו לב לא לטבול את הבישקוטים טבילה ארוכה מדי בתערובת האספרסו – הם יהיו סמרטוטיים למדי ויאבדו ממרקמם.

אפשר גם ככה, פבלובה מיסו - טעים:)

אפשר, כמו שניתן לראות בתמונה הנ"ל, להכין גם מיני פבלובות ממולאות בקרם של הטירמיסו. יוצא מגניב וטעים!

בתאבון!


בינוני לתפארת (או: הביקור שלנו בקפה איטליה)

ערב חג שני, וכשכולם הולכים לעוד ארוחת חג משפחתית, אני והחצי מחליטים ללכת לקפה איטליה בהחלטה של רגע. הזמנת מקומות זריזה בשעות אחר הצהריים המאוחרות השיגה לנו מקום לשעה שמונה.

הגענו למסעדה שמחים ומאושרים, לאחר ששמענו המון ביקורות טובות על המקום מחברים וקרובי משפחה. מעיון מוקדם בתפריט היה נראה שרע בטח לא יכול להיות, והחלטנו שהולך להיות ערב נעים וטעים.

הושיבו אותנו בשולחן זוגי בפאתי המסעדה. הסכו"ם, הצלחות והמפיות הם בשיטת "ערוך זאת בעצמך", שבעיני תואמת יותר לדיינר אמריקאי (מישהו אמר מוזס?) מאשר למסעדה, אבל לא נהיה קטנוניים. התפריטים אימתניים בגודלם, ועוד נפתחים לשניים – ממש כמו עיתון סוף שבוע.

לאחר מספר דקות ניגש אלינו המלצר וביקש לקחת את הזמנתנו. כל ניסיון לשאול אותו שאלות על התפריט הניב מבט חטוף ותשובה מהירה וחסרת סבלנות (אפילו לא נתן לנו לסיים את השאלה). לא הכי נעים, אבל בסדר.

למנה ראשונה הזמנו חציל פרמז'ן, שהיה לא רע בכלל. הוגש ברוטב עגבניות סמיך וטעים, עם המון המון פרמז'ן. נחמד.

עוד הזמנו פוקצ'ה, שהגיעה חמימה וללא מטבלים כלל, אבל מאחר והיה לנו רוטב העגבניות של החציל, זה הסתדר. עדיין היה לנו מוזר שהפוקצ'ה הגיעה ללא חמאה ואפילו ללא שמן זית, ובהמשך גם ראינו שלשאר השולחנות הפוקצ'ה הגיעה עם חומץ בלסמי ושמן זית. מבאס. מה גם שהיא לא הצטיינה בטעמה במיוחד, אבל נעבור לעיקריות.

החצי הזמין טליאטה די מנזו, שהיו בעצם פרוסות סינטה והוגשו על פלטה לוהטת. היה נראה שהוא אהב את המנה. לאחר טעימה לא ממש התרשמתי, ואני באופן אישי מעדיפה סינטה כנתח אחד ולא כפרוסות. כשהסינטה מוגשת בפרוסות היא נהיית over cooked – הרבה מעבר לMedium, ככה שלטעמי הבחירה לא הייתה מוצלחת. ראוי לציין שהמלצר המליץ בחום על המנה הזאת.

עוד הזמין הבחור פירה, שהגיע רק לאחר בקשה חוזרת שלנו, והיה מזעזע (אין לי מילה אחרת לתאר אותו, באמת). לא נגענו.

אני הזמנתי מנה מהמיוחדים – ריגטוני ברוטב רוזה עם האם. מנה נחמדה אבל כבדה מאוד שלא הצלחתי לסיים. הפסטה הייתה עשויה לא רע, ולפי מה שהמלצר שלנו אמר היא פסטה טרייה. לא הרגישה לי שונה במיוחד מפסטה רגילה שמכינים בבית.

לקינוח הזמנו טירמיסו, שהוגש בצורה מאוד לא מכובדת בעיני (אפילו אם מסורתית) – "שליכטה" של קרם מסקרפונה ואספרסו, עם בישקוטים ואבקת קקאו מעל. הכל התערבב לכדי מנה שנראתה פשוט רע ויזואלית. לא ממש מעורר תיאבון… עם זאת היה לא רע, אבל אכלתי טירמיסו טוב יותר.

עוד גילינו במהלך השהות שלנו במסעדה שלשאר השולחנות הציעו מפיות לחות בתום המנה העיקרית, ולנו שום דבר. שוב – תחושת חוסר הנעימות שחזרה ונשנתה לאורך הארוחה. לא נעים.

יחד עם 2 קפוצ'ינו ו2 כוסות למברוסקו רוסו – 302 שח' לא כולל תשר.

מיותר לציין שהחוויה לא הייתה מהנעימה שחווינו במסעדות בארץ. אני באופן אישי לא אוהבת להרגיש כאילו יש שולחנות "חשובים" מאיתנו, וכאלה ש"מגיע" להם (לקבל שמן זית ובלסמי? מטליות לחות? נו באמת). ההרגשה שיצאנו איתה היא שהשירות לא היה טוב, והעיב על החוויה הכוללת. האוכל היה לא רע בשורה התחתונה, עם זאת לא "נפלנו" משום דבר. הכל הרגיש בינוני למדי. לתפארת מדינת ישראל.


איטליה, קפה ומה שביניהם

ביסקוטי אגוזי לוז ושוקולד

אני אוהבת עוגיות טבילה למיניהן – בין אם זה עוגיות חמאה פשוטות, עוגיות קרמל שמגישים עם הקפה בחלק מבתי הקפה בהם הייתי (כן כן, גם הן), וכמובן ביסקוטי – העוגייה האולטימטיבית לשם כך.

ביסקוטי היא בעצם עוגיה שמקורה באיטליה, ולמעשה שמה אומר "לאפות פעמיים", מה שאכן ייחודי לביסקוטי. אופים אותה בפעם הראשונה בתור כיכר, מצננים ולאחר מכן פורסים לפרוסות ואופים שוב עד לייבוש מוחלט של העוגיות.

ניסיתי מספר מתכונים של ביסקוטי, ולמרות שבדרך כלל לא אמורה להיות חמאה והן אמורות להיות קשות – קשות, הגעתי למסקנה שתוספת קלה של חמאה הופכת אותן לכיפיות הרבה יותר, למרות שהן קצת פחות אותנטיות. וכמובן שברגע שהמתכון מגיע מתותחיות אפייה כמו רביבה וסיליה וספרן החדש (והמהמם ביופיו), זו רק סיבה נוספת להכין.

מלבד העובדה שהן טעימות ואסתטיות מאוד, הן גם מתאימות לטו' בשבט, ומה יכול להיות טוב יותר בתקופה זו של השנה?

ביסקוטי אגוזי לוז ושוקולד

ביסקוטי אגוזי לוז ושוקולד
מתכון מספר "המתוקים" של רביבה וסיליה

120 גר` חמאה רכה 
150
גר` סוכר
2
ביצים
2
כפות פרנג`ליקו
280
גר` קמח מנופה
11/2
כפיות אבקת אפייה
¼
כפית מלח
120
גר` אגוזי לוז קלויים ושבורים
120
גר` שוקולד מריר קצוץ

אופן ההכנה:

  1. בקערת מיקסר עם וו גיטרה נערבל חמאה וסוכר לתערובת קרמית ואוורירית. את פנים הקערה ננקה מדי פעם בעזרת מרית.
  2. נוסיף את הביצים זו אחר זו. רק לאחר שהראשונה כבר נספגה בתערובת אפשר להוסיף את הביצה השניה.  לאחר שהביצים הוטמעו בתערובת אפשר להוסיף את הפרנג'ליקו.
  3. את הקמח, אבקת האפייה והמלח נוסיף בפעם אחת ונערבל במהירות נמוכה (כדי שלא יתעופפו לנו ענני קמח בכל המטבח). אין צורך לחכות שתערובת תהיה אחידה לגמרי, אלא ממש אחרי כמה סיבובים במיקסר אפשר להוסיף את השוקולד ואגוזי הלוז, ולהמשיך בערבול. המטרה היא להגיע לתערובת אחידה מהר ככל האפשר, ולהפסיק את פעולת המיקסר ברגע שהכל אחיד.
  4. מהבצק ניצור 2 גלילים באורך של כ30 סמ' (לא כל כך משנה, בסופו של דבר), ונניח בתבנית אפייה במרחק מה זו מזו. נקרר את הגלילים במקרר כחצי שעה, ובינתיים נחמם תנור ל160 מעלות.
  5. נאפה את הגלילים כחצי שעה או עד הזהבה, ונוציא לצינון.
  6. נמתין בסבלנות שהגלילים יהיו קרים לגמרי (חלק קריטי, אחרת העוגיות יתפוררו לגמרי במהלך החיתוך, אז חייבים סבלנות בעניין הזה. למי שאין סבלנות – אפשר לזרז קצת את תהליך הקירור ע"י הכנסת הגלילים לפריזר).
  7. לאחר שהכיכרות שלנו התקררו לגמרי, אפשר לפרוס אותן (עם סכין מסור – לחם) לפרוסות בעובי חצי סמ' – סמ' (מה שיותר נעים וקל לכם, אין חוקים). את העוגיות הפרוסות נסדר בצפיפות בתבנית האפייה ונחזיר לתנור שחומם לחום של 130 מעלות, למשהו כמו חצי שעה, עד ייבוש.
  8. העוגיות לא באמת יוצאות יבשות לגמרי מהתנור, אז האינדיקציה שלי לעניין היא פשוט להוציא את העוגיות ברגע שהאגוזים קלויים מספיק לדעתי, זה לוקח חצי שעה בערך. לאחר שהעוגיות מצטננות לחלוטין הן כבר קשות כמו שהן אמורות להיות.
  9. העוגיות האלה מצוינות לא רק בגלל שהן טעימות לאללה, אלא בגלל שהן מחזיקות מעמד הרבה הרבה זמן בצנצנת אטומה, ככה שתמיד נחמד שיש צנצנת מלאה בהן.

 ביסקוטי אגוזי לוז ושוקולד

הערות, הארות ותוספות:

  • את השוקולד ואגוזי הלוז אפשר, כמובן להחליף בכל דבר אחר שעולה על דעתכם (לא כדאי, עם זאת, שוקולד לבן, מאחר והוא נשרף בקלות ולא יעמוד באפייה כפולה). כל הפירות היבשים והאגוזים יתאימו בכיף. הבצק עצמו טעים ונעים מאוד לאכילה.
  • אם אין לכם פרג'ליקו (ליקר אגוזי לוז, שכמובן מתאים פה מאוד) – אפשר להחליף אותו בכל ליקר בטעם אחר שנראה לכם מתאים או בברנדי. אפשר גם פשוט להשמיט לגמרי, אבל לדעתי הוא מוסיף המון.
  • אני אוהבת להוסיף גרידת לימון לביסקוטי באופן כללי, מאחר ולדעתי זה מוסיף נופך מרענן לעוגיה.
  • כמו שכבר אמרתי – העוגיות נשמרות טוב מאוד לאחר האפייה. אפילו שבועיים(!) אבל אם אתם רוצים אותן טריות לגמרי, אז תמיד אפשר לאפות את הגלילים אפייה ראשונה ולאחר צינון להכניס למקפיא. מה שנותר לכם לעשות הוא רק לפרוס וליבש את העוגיות ברגע שתרצו. טריק כיפי לעוגיות באופן כללי ולא רק לביסקוטי. תכלס אפשר להקפיא כמעט כל בצק עוגיות לפני האפייה ולהנות מעוגיות טריות בכל פעם מחדש. ישר מהמקפיא!

  • דף 3 מתוך 3
  • >
  • 1
  • 2
  • 3