אפשר לומר שאני סוג של בונקר. אני מאוד אוהבת לשמור סודות עד הרגע האחרון, לא לגלות לאף אחד, ואז להפתיע את הקרובים לי ברגע שמשהו מרגש קורה. זה גורם לי להתרגשות ולמעין Build-Up שבמשך תקופה ארוכה (עד שהמשהו אליו אני מייחלת קורה) עושה לי מצב רוח מאוד מיוחד. אפשר לקחת לדוגמא את תחילתה של הכתיבה שלי במדור האוכל של Ynet, שעד לרגע שבו פורסמה הכתבה הראשונה שלי (כבר לפני כמעט שנה – איך הזמן טס!) אף אחד לא ידע על כך למעט נמרוד. יש משהו מאוד מרגש בעניין הזה, ולכן אני תמיד שומרת על ה"דיסטנס" הזה, שמשמח אותי בכל פעם מחדש.
לאחרונה התחילו לקרות כל מיני דברים מרגשים, ואחד מהם הוא העובדה שבסוף החודש (וליתר דיוק ב29.3.2011) אני הולכת להכין קינוחים ביחד עם מעייני בקורדוברו (בר יין נהדר בפלורנטין שבתל אביב) במשך ערב שלם. מדובר בפרויקט מעניין של "בלוגרים מבשלים", שלאחר מחשבה מרובה החלטתי לקחת בו חלק. נראה לי מאוד מגניב העובדה שאוכל לחזור ולו ליום אחד לסרוויס אמיתי של מסעדה, שהיה אחד הדברים הכיפיים ביותר מבחינתי, ושאנשים יהנו מקינוחים שהם לגמרי "עוגיו.נט". חוץ מזה, אני גם אהיה עם מעיין במטבח (שתכין את האוכל המעולה שלה), שזה תמיד תענוג גדול. אז תרשמו לכם כבר עכשיו את התאריך, ושווה להזמין כבר מקומות (ציפור קטנה לחשה לי שיש כבר לא מעט מקומות מוזמנים). בנוסף לכך, בימי שלישי לכל אורך חודש מרץ יתארחו בלוגרים נוספים במטבח של הקורדוברו. תוכלו לקרוא על כך יותר בפירוט ממש כאן.
דבר נוסף, שבודאי חלקכם כבר ראיתם בעמוד הפייסבוק שלי, הוא שיש מנצחת בתחרות המתכונים/ צילומים שהתקיימה כל החודש האחרון. בעזרתן של מעיין נדיר וענבל קליין, הוחלט כי המנצחת היא אלמה זוהר, שתזכה בסדנת אפייה אישית ביחד איתי שתתקיים באחד מהשבועות הקרובים. התמונה המנצחת הייתה של בריוש קינמון וסוכר חום, שגרם לשופטות לרייר קשות (הברק, הברק), וזכה ברוב קולות. היו המון חביבי קהל, והתחרות הייתה מאוד מאוד צמודה, אבל מה לעשות שמנצח (ובמקרה זה מנצחת) יש רק אחד. בכל מקרה מבטיחה שיהיו עוד תחרויות והגרלות כיפיות נוספות בבלוג – יש למה לצפות!
ולנושא אחר – אפילפסיה. אחד הנושאים הקרובים ביותר לליבי, ומי שמכיר אותי וגם קורא את הבלוג ברציפות ידע בודאי גם מה הסיבה לכך. יש לי יחסי אהבה-שנאה עם המחלה הזאת (בעיקר שנאה), והיא הצליחה לערער אותי קשות בשנים האחרונות. זה נכון שיש דברים הרבה יותר גרועים מהמחלה הזאת, אבל איכשהו תמיד מצליחים לפספס את זה ברגע שקורה התקף. כל העולם משתתק, כל העולם מתפורר לי בידיים, ואני מוצאת את עצמי בחוסר אונים מוחלט אל מול המראה המאוד לא סימפטי הזה. כמו עם כל דבר, לומדים להתמודד, ולאט לאט מתרגלים ופועלים על אוטומט גם במצבים המלחיצים ביותר. החודש, כמו בכל שנה, מתקיים שבוע המודעות לאפילפסיה (שבאופן אירוני נופל בדיוק בשבוע היום-הולדת שלי), והצבע הנבחר לסמל את השבוע הזה הוא צבע סגול. חשוב לי להגביר את המודעות למחלה הזאת, בעיקר משום הקשר האישי שיש לי אליה. אוכמניות סגולות ששכבו לי בפריזר לאחרונה נבחרו ברוב קולות לככב במאפה הסגול שהחלטתי להכין לרגל השבוע הזה, ובחרתי להכין מאפינס אוכמניות, שבסופו של דבר יצא קצת כחלחל. לא נורא, העיקר הכוונה.
מאפינס אוכמניות
מבוסס על מתכון של מרת'ה סטיוארט עם מעט שינויים והתאמות שלי
12 מאפינס גדולים
120 גר' חמאה רכה
250 גר' סוכר
קורט מלח
כפית תמצית וניל איכותית
גרידת לימון מחצי לימון
2 ביצים
100 מ"ל חלב
280 גר' קמח לבן
שקית אבקת אפייה
150 גר' אוכמניות (קפואות או טריות)
אופן ההכנה
- מחממים תנור ל175 מעלות, ומשמנים מעט תבנית מאפינס.
- בקערת מיקסר עם וו גיטרה מניחים יחד חמאה, סוכר, מלח, וניל וגרידת לימון, ומעבדים יחד עד שמתקבלת תערובת אחידה.
- מוסיפים את הביצים אחת-אחת, תוך ניקוי דפנות הקערה בין הוספה להוספה.
- מוסיפים את החלב וממשיכים לעבד עד אחידות.
- מוסיפים את הקמח ואבקת האפייה ומעבדים רק עד שאחיד (לא לעבד יותר מדי!!!).
- מוסיפים פנימה את האוכמניות ובעזרת לקקן מקפלים אותן פנימה.
- מעבירים את התערובת לשקעים (כף גדושה בכל שקע).
- אופים את המאפינס 17-23 דק', או עד שקיסם הננעץ במרכזם יוצא עם פירורים לחים.
- מצננים לחלוטין ומגישים.
הערות, הארות ותוספות
- אפשר להשתמש בכל פרי יער אחר שאוהבים: פטל, דומדמניות, דובדבנים, אוסנה וכיו"ב.
- שומרים את המאפינס בקופסא אטומה היטב עד שבוע במקרר.
- מומלץ לאכול את המאפינס בטמפרטורת החדר.
- אפשר להקפיא את המאפינס המוכנים (עטופים היטב) עד חודש במקפיא.
- אפשר להוסיף תוספות נוספות כמו אגוזים, שוקולד ואפילו פירות יבשים – מה שטעים לכם.
