אין הרבה ימים מיוחדים בשנה. כשאני אומרת מיוחדים אני מתכוונת לימים בעלי משמעות חגיגית וסמלית עבורי ו/או עבור אדם הקרוב ללבי. אתמול היה יום כזה. לכאורה יום רביעי רגיל, אבל בשבילי ובשביל נמרוד היתה לו משמעות קצת מעבר. כן, זהו יום השנה להיווסדנו.

בדרך כלל אנחנו לא חוגגים "ימי שנה" בצורה יוצאת דופן, ולרוב זה מסתכם בארוחת ערב כיפית במסעדה ששנינו רוצים לאכול בה (נחשו מי מחליט לאן הולכים?) ואולי איזו מתנה קטנה ושטותית שאני קונה או מכינה לנמרוד והפוך. השנה החלטנו לסעוד את ליבנו במסעדת קוצ'ינה תמר, השוכנת באזור ההו-כה-מפויח-ומוזנח מתחם יד חרוצים בתל אביב.

את קו'צינה תמר אני מכירה בעיקר מביקורות שקראתי ברחבי האינטרנט ושמעתי מחברים. בגלגולה הקודם של המסעדה (בעודה קרויה וינס ותמר) עוד יצא לנו לסעוד, אבל היינו צעירים ובררנים (הרבה) יותר. כיום בראש המסעדה עומדת השפית תמר כהן-צדק, שמנצחת על מגוון של מנות פסטה, בשרים והרבה מטעמים איטלקיים מיוחדים אחרים.

לפני כחודש, באחד מהאתרים של הרכישות הקבוצתיות, היה שובר  של 150 שח' לקוצ'ינה תמר תמורת 75 שח' בלבד. אני מוכרחה להודות שאני די מחבבת את השיטה הזאת, אם כי עוד לא יצא לי לרכוש שום דבר מעבר לשובר הספציפי הזה. אתמול הוחלט לנצל את השובר, הוזמנו מקומות למסעדה, ובשעה תשע ורבע בערב הגענו אל מסעדה הומה ומלאה, שזה תמיד סימן נהדר.

החלטנו שכדי לחוות את המסעדה בדיוק בצורה האהובה עלינו נזמין שלוש מנות ראשונות ומנה עיקרית אחת. מאוחר יותר זו התגלתה כהחלטה מצוינת, והמנות הראשונות בהחלט זכו לתשואות חמות וצקצוקי לשון מצד שנינו. שתיים מתוך שלוש המנות הראשונות הוזמנו מתוך תפריט מיוחדים המכונה Di Parmigiano, שבו – כמה מפתיע – מרוכזות מנות שרובן ככולן עשויות עם הגבינה המעולה הזאת.

בודינו פרמג'אנו התגלה כמנה הטובה ביותר של הערב: סופלה פרמג'אנו, המוגש עם פרוסות דקיקות של פטריית כמהין טריה. שלמות היא לא מילה גסה, ואל תרשו לעצמם לפספס את הפלא הזה. לחובבי הטעם העז של כמהין ופרמג'אנו. יא-מי!

רביולי טרטופו (תודה לדיאנה לינדר על ההמלצה החמה!) הייתה מנה מדהימה נוספת, שכמה "פשוטה" שהיא מבחינת טעמים, ככה היא גאונית. השילוב בין מלית הריקוטה והפרמג'אנו, ביחד עם הרוטב המלטף והעוקצני של הכמהין יצר מנה מיוחדת ונפלאה, שגם אותה – כמו את המנה הקודמת – לא מומלץ לפספס.

ניוקי ריקוטה ופרמג'אנו הייתה מנה טעימה, אם כי זכתה במקום האחרון במצעד המנות הראשונות שאכלנו. הניוקי היו עשויים כהלכה; רכים ונימוחים בדיוק במידה, והרוטב שעטף אותם היה טעים למדי, אם כי לא מרגש במיוחד.

ביחד עם המנות הראשונות הוגשו גם כמה פרוסות לחם טרי ביחד עם חמאה צהובה רכה וממרח איולי. הלחם היה טעים, והיה זה תענוג גדול לטבול אותו בתוך הרטבים של המנות השונות, אבל יצא לי כבר לטעום לחמים טובים הרבה יותר, ולטעמי בגזרת הלחם קיים מקום לשיפור.

המנה העיקרית הגיעה לאחר הפסקה של 10-15 דקות שלקחנו כדי לנשום קצת. הוזמן פילה לבן ברוטב חרדל ושום. הבשר היה רך וטעים, וביחד עם פירה קרמי והרוטב המוצלח זו הייתה מנה טובה מאוד. אם תשאלו אותי (ובאופן כללי זו הגישה שאנו משתדלים לנקוט בה במסעדות) – עדיף להזמין עוד מנה ראשונה או שתיים במקום מנה עיקרית. לטעמי המנות הראשונות היו החלק החזק ביותר של הערב.

בשלב זה אפשר לומר שכבר היינו מפוצצים, בעיקר משום שהמנות שהזמנו היו כבדות וממש לא קלילות, אבל איך אפשר לותר על קינוח? אי אפשר, וגם כל עוד מדובר בי, קינוחים בכלל מגיעים לקיבה אחרת, ותמיד יש להם מקום.

מתחילת הארוחה פינטזתי על טירמיסו איטלקי קלאסי, אלא שאז נתגלתה בפנינו האמת המרה; הקינוח אזל. המומים-אך-מאוששים עברנו לתוכנית ב', והזמנו טארט שוקולד נפלא עם גלידת בננה Home-made. עם כל הכאב על הטירמיסו שאזל, מדובר במנה נפלאה. הבצק הפריך היה דק ולא השתלט על טעמי השוקולד המופלאים והמרירים-מתוקים של המלית. ביחד עם הגלידה המצוינת זו הייתה מנת קינוח פשוטה אבל מומלצת מאוד.

לכל אורך שהותנו שם השירות היה טוב מאוד, למעט תקלת צלחת נוספת שביקשנו ולא הגיעה. אנחנו לרוב לא נוטים לתת לדברים שכאלה לקלקל לנו את הערב, וגם הפעם, ביחד עם מצב הרוח המיוחד שנכח על שנינו, המשכנו הלאה בחיוך. יחד עם בקבוק דיאט ספרייט החשבון הגיע ל306 שח' מוצדקים ביותר, זאת כמובן לפני השימוש בשובר. רוצו!

הזמן האחרון "הפיל" עלי כמה וכמה אירועים שהצליחו להדיר שינה מעיני. בהחלט לא זמן טוב עבורי, אך אני תמיד מחפשת את נקודות האור בסופו של דבר, ובעיקר מקווה שבעתיד הדברים יראו הרבה פחות גרועים. השבוע נקודת האור הייתה בדמותה של נועה חברתי היקרה, שבאה במיוחד בשבילי בתקופה הזאת למרכז. כיאה לשתי חובבות אוכל כמובן שהוחלט לשבת במסעדה, והפור נפל על חדר האוכל שנמצאת מול המשכן לאמנויות הבמה.

חדר האוכל היא מסעדת שף ישראלית בניצוחו של עומר מילר, שהוא גם השף של קייטרינג פוד ארט. במסעדה מוגש אוכל ישראלי לכאורה פשוט, אך ייחודי ומבוצע היטב. תוכלו למצוא שם סלטים שונים מכל טוב הארץ כמו סלט שומר, כרובית מטוגנת ואפילו כבד קצוץ, לצידן של מנות עם טאץ' של בית כמו חריימה ותבשילים מסוגים שונים. התפריט מאוד מגוון, וכל אחד יוכל למצוא בו את העדפותיו.

למסעדה הגענו בשעה שמונה בערב, ומצאנו את עצמנו די לבד בתוכה. במרפסת היו אמנם כמה שולחנות, אך לטעמנו היה קצת חם, לכן העדפנו את המזגן הקריר בחום הלוהט של חודש יוני תל אביבי טיפוסי. מלצרית עם פרצוף חמוץ הושיבה אותנו והגישה לנו את התפריט של המסעדה וגם תפריט מיוחדים, בו נכתבו 6-7 מנות מיוחדות לאותו היום. קיימת אפשרות לארוחה זוגית בעלות של 98 שח' לסועד, בה ניתן לבחור 2 מנות ראשונות ושתי מנות עיקריות, ומקבלים גם לחם וקינוח. בעלות שכזאת שווה מאוד ללכת על הדיל הזה, אך אנחנו מצאנו אותו מעט מגביל, מאחר ולא מצאנו שם את כל המנות שבאמת רצינו, ולכן הלכנו בסגנון פריסטייל.

מה ראשונה אחת שהזמנו הייתה עלי גפן ממולאים באורז, לבנה, מלפפון ושמיר, שהגיעו ברוטב יוגורט חמצמץ עם סילאן. מנה נפלאה, מרעננת וקיצית, שהתאימה בדיוק למזג האוויר ולמצב הרוח. עלי הגפן היו עשויים היטב, המלית הייתה טעימה מאוד, והרוטב היה טעים, אם כי לטעמי מעט מתוק מדי בצורה קצת משתלטת.

מנה נוספת שהוזמנה הייתה כיסוני לבנה, שבעת ההזמנה התגלו כ"לא-כיסונים-אלא-פסטה-עם-רוטב-לבנה-עגבניות-ואורגנו". בכל זאת הייתה זו מנה טובה מאוד, שהכילה טעמים פשוטים, אך מלאי מחשבה. החמצמצות של הלבנה והעגבניות השתלבה היטב עם עלי האורגנו הפריכים ורכות הפסטה (המצוינת).

עקב חיבתי הגדולה לדגים מאוד רציתי להזמין חריימה. המלצרית הזהירה אותי שמדובר במנה חריפה, וכששאלתי באיזו מידת חריפות מדובר היא לא כל כך ידעה לענות לי ופשוט אמרה "חריף זה חריף". העדפתי שלא לקחת סיכון, כי ישנה רמה מסוימת של חריפות שהלשון שלי לא יכולה לסבול, ולכן החלטתי לותר (לשמחתה של נועה) ובסופו של דבר הוחלט על שתי מנות עיקריות בשריות דווקא.

הנקניקייה של מני התגלתה כהצלחה מסחררת. שתי נקניקיות שמנמנות, עסיסיות ומלאות טעם שנחות להן על פירה קרמי נהדר עם מעט בצל מטוגן, ולצידן מעט קונפיטורת עגבניות מתקתקה, להשלמת הטעמים. מנה מצוינת שאסור לפספס!

עוד נלקחה גם מנה של פרגיות על האש על מצע של מג'דרה קוסקוס וריבת חבושים. הפרגיות היו עשויות היטב, רכות במידה ובעלות טעם מובהק של, ובכן, על האש. טעים מאוד, אך גולת הכותרת של המנה הייתה בכלל המג'דרה קוסקוס, שהייתה מפתיעה ומיוחדת (מכילה מעט קינמון). ריבת החבושים הוסיפה את המתיקות המתבקשת, והכל ביחד יצר שילוב מצוין של טעמים.

בכל מה שנוגע לקינוח היה לנו קשה להחליט; גם משום שהבטן שלנו הייתה מלאה, וגם משום שתמיד קשה להחליט איזה קינוח לקחת. בתור שתי קונדיטוריות אנו בוחנות תפריטי קינוחים בשבע עיניים, ולכן תמיד מוצאות את עצמנו תוהות מה לקחת אם בכלל. בחדר האוכל החליטו לעשות לנו חיים קלים, ועומר מילר שניגש אלינו החליט להוציא לנו קינוח חדש של שכבות מוס חלבה, קפה ועוגיות שוקולד. הקינוח היה טעים מאוד, אם כי לטעמי מעט כבד מדי לסיום ארוחה. בתור לא-חובבת-חלבה גדולה מצאתי שטעם החלבה היה די עדין והשתלב בצורה נעימה עם הקפה. בסך הכל קינוח מוצלח (בסגנון טירמיסו).

סך הכל החשבון עמד על 200 שח' כולל דיאט קולה ודיאט ספרייט, מינוס הקינוח שהוגש לנו על חשבון הבית. בהחלט לא נורא ביחס לתמורה הטעימה. חדר האוכל הצליחה להפתיע אותנו. אמנם לקח לנו זמן עד שיצא לנו להגיע לראשונה אל המסעדה, אבל ללא ספק נחזור עוד פעמים רבות, מאחר ויש מנות נוספות שהצליחו לסקרן אותנו. עומר מילר עושה עבודה מצוינת ונותן לחומרי הגלם המשובחים לדבר בעד עצמם. אמנם לא ניסינו את מנות הים שקיימות במסעדה, אך כולי תקווה שהן לא יאכזבו, ולפי ההתרשמות הראשונית אין לי ספק שגם הן יהיו טובות מאוד. שווה.

לרפאל הגעתי עם החצי לאחר המלצות חוזרות ונשנות משני האחים שלו. כמה שהם היללו ושיבחו את רפאל: מסעדה נהדרת, נוף מומלץ, אוכל מעולה. מה כבר יכול להיות רע? אז בשורה התחתונה לאחר הביקור שלנו; לא רע, אבל גם לא כזה מושלם. אולי בפעם הבאה…

ככה סתם ביום של חול מצאנו את עצמנו בחצי יום חופש מבורך (והו, כמה שהוא היה נחוץ), מזמינים מקום לעסקית צהריים מאוחרת ברפאל. לאחר שיטוט קטן ומציאת מקום חנייה (בחניון, אלא מה?), התעופפות ברוח אל עבר המסעדה (ככה זה כשחורף ליד הים), המארחת החביבה הושיבה אותנו בשולחן זוגי במרכז המסעדה. מתחילים.

המסעדה מעוצבת יפה מאוד לטעמי: אלגנטית, אבל לא בצורה מופרזת. השולחנות ערוכים בצורה נעימה לעין ומזמינה מאוד. התפריטים שהוגשו לנו היו גם הם מושקעים ואסתטיים מאוד, וסך הכל האווירה הכללית במסעדה הייתה נעימה ורגועה מאוד. בדיוק מה שהיינו צריכים.

ברפאל יש עסקיות צהריים בשלושה מחירים שונים: 75, 95 ו115, וכולן כוללות מנה ראשונה ומנה עיקרית לסועד – אכן עיסקה לא רעה בכלל. אנחנו הלכנו על שתי עסקיות של 95 שח'.

למנה ראשונה הזמנתי סלט פפאיה ושעועית ירוקה, שמוגש עם טונה אדומה בויניגרט חמוץ חריף. מנה בעלת ניחוח אסייתי וכביכול "לא מתאים" להלך הרוח של המסעדה, אבל כל זה לא שינה את העובדה שמדובר בסלט טעים מאוד ומוצלח. החצי, שאינו חובב דגים מושבע (בניגוד אלי) טעם והתלהב גם הוא.

עוד נלקחה גם מנה של ירקות שוק ממולאים בבשר טלה, אורז בסמטי, לבנה עיזים ושמן זית. מנה משובחת! החצי לא הפסיק להלל, כמה טעימים יכולים להיות ירקות ממולאים, ואני נאלצתי להסכים איתו. מנה מומלצת מאוד.

מעבר למנות הראשונות הוגשה לשולחן גם סלסלת לחמים חמימה, עם 2 פרוסות בגט טרי (מעולה ופריך), לחם שאור עם גרעינים (לא רע) וכמובן הפוקאצ'ה של רפאל, שעליה שמעתי רבות, ובצדק. הפוקאצ'ה הייתה מופלאה. קריספית מבחוץ, מנוקדת בפתיתי מלח ים אטלנטי ורכה וחמימה מבפנים. לחם זה אושר, ואני פחמימוהוליקית.

למנה עיקרית הזמנתי שוק וירך של תרנגולת בצלייה איטית עם זיתי סנטה וציר עגל. המנה מוגשת עם פירה טעים מאוד, וסך הכל הייתה לא רעה בכלל. אבל חשוב לזכור שבסופו של דבר מדובר ב… עוף. נו, מה יש לחדש?

החצי לקח שיפוד של נתח קצבים עם צ'ימיצ'ורי הבית וציר עגל. כאן הדעות כבר היו חלוקות. המנה הוזמנה בדרגת צלייה M (מה שבדיעבד הסתבר כטעות – ללא ספק עדיף להזמין MR). לי באופן אישי הספיק ביס אחד כדי להבין שזו לא המנה בשבילי. משהו בתיבול לגמרי לא עשה לי את זה, ולטעמי הבשר היה עשוי יותר מדי (שוב, טעות שלנו שהמנה הוזמנה M). החצי דווקא אהב את המנה. הוא אמנם אכן ציין שעדיף היה אילו הזמין את השיפוד MR, אבל הוא נהנה וזה מה שחשוב.

לכל אורך הארוחה השירות היה למופת. אין לי ולו מילה אחת רעה לומר על השירות: קשוב, נעים ולא מעיק. השולחן פונה בדיוק מתי שהיה צריך לפנותו, והמנות הגיעו בקצב ובתיאום מושלם. המלצרים היו נגישים מאוד לכל בקשה, והסתובבו בין כל השולחנות ללא הרף.

יחד עם בקבוק מים, שני מקיאטו קצרים, שהוגשו עם עוגיית ביסקוטי טעימה מאוד, החשבון הגיע ל226 שח'. לא מאוד יקר ביחס לתמורה.

אני מוכרחה להודות שרפאל הצליחה לסקרן אותי. היו מנות טובות, היו מנות קצת פחות, אבל משהו שם עובד טוב ללא ספק. השירות שהיה ללא דופי בהחלט עזר לאכזבה הקלה מהמנות העיקריות. אני חושדת שזה קשור אלינו, ולעצם העובדה שהזמנו מנות שהיו כנראה החלשות ביותר, למרות שזה לא תירוץ למנות לא ממש מוצלחות. אבל אנחנו עוד נחזור לשם, לדגום מנות אחרות מהתפריט.

ברומא החלטתי לבקר ממש במקרה. ספר שקראתי לפני כמה חודשים גרם לי לרצות להגיע לעיר הזאת, שכולם מתאהבים בה. התיאורים של העיר בספר, בין אם של הסמטאות הצרות, הרחובות הסואנים או האוכל הנפלא, גרמו לי להחליט שלא משנה מה יקרה, לרומא אני עוד אגיע, וזה יקרה בקרוב. ואכן כך היה; בהחלטה של רגע אחרון וארגון המזוודה בחופזה, מצאנו את עצמנו בדרך לנתב"ג, וכמה שעות לאחר מכן כבר מריחים – כמעט נוגעים בעיר הזאת.

רומא זו עיר שקל מאוד להתאהב בה, ולא בכדי – הליכה קצרה באוויר הקריר של ערבי הסתיו הנעימים, רשרוש כוסות הקפה מזכוכית בכל פינה, ריח הפיצה הטרייה – טרייה שיצאה אך הרגע מתנור האבן, וכמובן הגלידות האלמותיות, הקרמיות – חלקות, כל אלה דברים קטנים, שמתחברים לעונג אחד גדול, והנאה אינסופית.

אוכלים טוב ברומא, וגם לא כל כך יקר כמו שאומרים, במיוחד אם מחליטים. למעט פעם אחת, שהיינו במסעדה ושילמנו לא מעט על ארוחה די קטנה (וגם לא מאוד מוצלחת לצערי), ברוב המסעדות – ברים החשבון הסתכם תמיד בסביבות 30-40 אירו, שזה בהחלט סביר, גם ביחס לכמויות. מעבר לזה שכל כך כיף להסתובב גם בשווקי האוכל והמעדניות ששזורות בכל פינה, ולבנות ארוחת צהריים שווה של גבינות, נקניקים, ירקות, לחם שווה ויין.

אז הנה כמה תמונות לטעימה קטנה מרומא, אהובתי החדשה והתורנית. אנחנו הלכנו את כל העיר הזאת ברגל, ולא השתמשנו במטרו בכלל (בעיקר כי הרכבת התחתית שם היא לא הדבר היעיל ביותר שפגשנו). אם יש לכם כוח, אני ממליצה מאוד לוותר על המטרו ולתת לעצמכם לחוות את העיר הזאת דרך הרגליים: המראות שרואים בכל מקום, בכל פינה, הסמטאות שמגלים בהפתעה, כל אלה שווים את הרגליים הכואבות מעט בסוף היום.

המלצות על רומא יש בכל רחבי האינטרנט, אך עם זאת, אין כמו המלצות "חיות" מהשטח לעניות דעתי. הודות לפורום ביקורת מסעדות בתפוז, קראתי ביקורות של הרבה אנשים שביקרו בעיר הזאת, וגיליתי המון מקומות מופלאים של ממש, שחבל מאוד לפספס. מעבר לזה, גם גילינו מקומות נהדרים גם בכוחות עצמנו, על ידי ניסוי וטעייה (וברומא די קשה לפספס אם עוקבים אחרי מספר כללים פשוטים: תור וריח טוב בכניסה, מלצרים חייכנים ולא כאלה שמאיצים בך להיכנס פנימה, וכמובן להתרחק ממלכודות תיירים, שגם אותן יש בשפע).

אל תפספסו!

• הפיצה הטובה ביותר ברומא (ואולי בעולם, לא הייתי בשאר איטליה), היא הפיצה של המשופם Da Baffeto. אתם לא מבינים כמה טעם יכול להיות לפיצה. הפיצה שם היא מהסוג הדקיק – קריספי, עם גבינת מוצרלה משובחת ותוספות נהדרות. אנחנו טעמנו שתי פיצות:  פיצה עם עגבניות שרי לחצי (שהייתה מצוינת), ופיצה עם בצל ופטריות לי (חובה). הבעלים והעובדים מאוד חינניים וחייכנים (וכפי ששמנו לב – כולם משופמים), "מתקתקים" את ההזמנות (בעיקר כי התור בחוץ מאיים במיוחד, אבל מהר מאוד נכנסים), והאווירה במקום מאוד משפחתית, עוד לא החלטתי אם במובן הטוב או הרע. הפיצה שווה את התור הזה, ואתם חייבים אותה לעצמכם אם אתם באיזור.

Via del Governo Vecchio 114 פתוחה בשעות הערב בלבד.

• תשכחו כל מה שחשבתם על גלידה, אפילו אם ביקרתם אתמול בוניליה (שלעולם יהיה שמור לה מקום בליבי, והגלידה שם אכן מצוינת). את הגלידה הטובה ביותר בעולם (אם יכול להיות טוב יותר מזה, אני פשוט לא אבין איך) תמצאו בגלידריית San Crispino. אלוהים, איזו גלידה מושלמת. עברנו בגלידרייה הזאת בערך 4 פעמים בשבוע האחרון, והצטערנו שלא יותר. הגלידה שם כל כך טרייה ומשובחת, שבא לי לייבא אותה לארץ. אין שם גביעי גלידה, אלא רק כוסות, מה שמשאיר את ההנאה מהגלידה בלבד (וטוב שכך, לא צריך גביע במקרה הזה). אסור אסור אסור לפספס את הגלידה הזאת! טעמים מומלצים במיוחד: פיסטוק (אלוהי, מושלם, מדהים), מרנג ושוקולד, מרנג ואגוזי לוז, יוגורט וסורבה לימון. כל הטעמים מדויקים מאוד ופשוט מושלמים.

Via della Panetteria 42 קרובה מאוד לפונטנה די טרווי.

• קפה טוב ברומא יש ממש בכל פינה. בכל מקום עם איטלקים על הבר ורשרושי כוסות, תמצאו קפה נפלא. אבל גולת הכותרת בעיני היא La Tazza d'Oro שמגישים רק קפה (אפשר לקנות שם גם מאפים, אבל עדיך להתרכז בקפה המשובח). הקפה טעים מאוד, ארומתי ומחליק בגרון. כמובן ששותים על הבר בזריזות, התנועה במקום מהירה ומאוד "איטלקית". מעבר לקפה המשובח – אל תפספסו את הגרניטה קון פנה המשובחת: 2.50 אירו של הנאה: קצפת טרייה ללא ממותקת עם גרניטה קפה (ברד), ושילוב שעושה נעים וטעים.

Via dei Orfani 84 – חצי דקה הליכה מהפנתיאון.

• ארוחה נהדרת במחיר טוב, תוכלו לאכול באיזור Trastevere המקסים (והקצת פחות מתוייר, איזה כיף) בAlle Fratte di Trastevere. מסעדה ידידותית מאין כמוה. נעים מאוד לשבת בחוץ, עם נוף לסמטאות הצרות של האיזור. האנטיפסטי בהתחלה היה מעולה, עם מבחר רחב של נקניקים וירקות צלויים ואפויים, ללא ספק אחת ממנות הפתיחה הטובות. החצי דגם פסטה קרבונרה, שהייתה מעולה. אני לקחתי ריזוטו פטריות, שהיה נהדר (וכבד מאוד, אבל התאים למזג האוויר הסגרירי של אותו ערב). לקינוח דגמנו טירמיסו שהיה לא רע וכמובן קפה טעים. במקום יש אווירה טובה מאוד, שירות חייכני וסבלני, והוא גם אינו יקר מאוד.

Vis delle Fratte di Trastevere 49-50

• קנולי זה אחד הקינוחים האיטלקיים הטעימים ביותר, ותוכלו לדגום אחד מעולה כזה בLa Cannoleria Siciliana, מקום שגילינו לגמרי במקרה בדרך למלון בגשם עז במיוחד. רטובים לגמרי נכנסנו ודגמנו קנולי פיסטוק וקנולי ריקוטה, שניהם מצוינים.

Via di Monte Brianzo 66-67

זהו באמת קומץ קטן של מקומות מומלצים מאוד. מעבר לזה היינו בעוד הרבה מקומות טובים אחרים. הסתובבו קצת בעיר, תחושו את האווירה, ועם קצת סבלנות ואורך רוח תמצאו מקומות שווים גם, לא חסרים שם, תאמינו לי.

ובנימה זו אאחל לכולם, גם אם מעט באיחור, שנה טובה ומתוקה, עם הרבה אושר, אהבה ובריאות. תיהנו מהדברים הקטנים שבחיים: מריח של גשם ראשון והתחלות חדשות, מאווירת חג שקטה, מרשרושי כוסות זכוכית, מטירמיסו מפנק של מסקרפונה וקפה… הדברים הקטנים הם אלה שזוכרים לתמיד, וזיכרונות נעימים כדאי לצבור בכמויות.

ועוד משהו קטן – תעשו לעצמכם טובה וצאו לחופש: אם לא עכשיו אז מתי?

שנה מתוקה ומלאת טעם!