יש מעט מאוד דברים שאני מסוגלת לאכול שוב ושוב, מבלי להשתעמם ולרצות לשנות. לחם הוא אחד מהם; אחד המאכלים הבודדים שבלי שום בעיה אני מסוגלת לחיות עליו ולאכול רק אותו (נו, וגם קצת חמאה). עזבו אתכם מכל העוגות והעוגיות, בסופו של דבר אני סאקרית של לחם. תנו לי לחם טרי וקניתם את עולמי – אם יש בו תוספות משובבות אז בכלל עשיתם לי את היום. לחם זיתים, לחם אגוזים, לחם עגבניות מיובשות ואורגנו. לא משנה מה – לחם זה לחם, וזה נפלא.
פעם גידלתי מחמצת. קיבלתי במתנה גור מחמצת מנועה, וטיפלתי בו במסירות נפש במשך כמה חודשים, עד שהגיעה תקופה של הזנחה פושעת והוא מת. גור חדש שהגיע כעבור כחודש עבר את אותו הסיפור בדיוק. אחרי זה כבר הבנתי שמחמצת זה נחמד, אבל כשכבר יש לך שלושה חתולים בבית, זה כמו לגדל עוד גור שדורש המון תשומת לב. אז ויתרתי לעת עתה, והלחמים שאני מכינה בעת האחרונה הם נטולי מחמצת בכלל, ואני גאה לומר שמדובר בלחמים מצוינים. הם אמנם נטולי הריח החמצמץ האופייני (והנהדר!!!) של לחמי שאור משובחים, אבל בשביל לחם שאנחנו מורחים עליו סלט אבוקדו ומלח גס, זה בהחלט מספק.
הריח שמתפשט ברחבי הבית כשאני מכינה לחם הוא אחד מהאהובים עלי, יותר מכל עוגה או עוגיות. זה ריח של ארץ ואדמה, ריח של אהבה אינסופית, ריח של טעמים שמתחברים לאיטם, תופחים זה אל זה, ומתמזגים בהרמוניה מושלמת. בגלל שאנחנו גרים בבניין עם כמה דירות, נמרוד כל הזמן טוען שהשכנים שלנו ממש מסכנים (וזה עוד מבלי להזכיר את היותו של נמרוד מתופף). פעם בכמה ימים הם נאלצים לסבול ניחוחות שעולים בחדר המדרגות; פעם שוקולד, פעם גבינה והרבה פעמים גם לחם, שללא ספק מפיץ את הריח האימתני ביותר, הזה שגורם גם לשונאי המאפים הגדולים ביותר (מי אתם, לעזאזל?!) להתמוגג ממנו. מבחינתי – לחם זה הבסיס, זה העיקר, זה הקינוח (עם נוטלה).
השבוע הכנתי (שוב) את כיכרות הלחם הבסיסיות ביותר שאני בדרך כלל מכינה. קמח, שמרים, מלח ומים, ויש לכם לחם נפלא עם קרום מתפצפץ. באמת שלא מדובר בטרחה גדולה, ולפעמים אני תוהה למה אני לא מכינה לחמים לעיתים קרובות יותר (התשובה הברורה היא כמובן, חוסר זמן). מכינים בצק, מוסיפים לו תוספות לפי הטעם האישי, מתפיחים, מעצבים לכיכרות, מתפיחים שוב ואופים. זה בעיקר לוקח זמן, אבל זמן העבודה נטו הוא באמת לא כזה ארוך. התוצר הסופי שווה את זה בטירוף.
______________________________________________
מתחילים בהכנת הבצק; מניחים בקערה את כל החומרים, ולשים אותם במהירות איטית-בינונית במיקסר כ12-15 דקות, עד שנוצר בצק אחיד.
בינתיים קוצצים אגוזים (או כל תוספת אחרת שרוצים שתיכנס ללחם), ולאחר שהבצק מוכן, לשים את האגוזים אל תוך הבצק.
מניחים לבצק לתפוח עד שהוא מכפיל את נפחו, מחלקים אותו לשני חלקים, ויוצרים מהם צורה של כיכר.
ככה עושים צורה של כיכר; משטחים את הבצק למלבן קטן (1), מקפלים את החלק העליון והתחתון ומהדקים (2,3), מקפלים את שני הצדדים כלפי פנים (4), מקפלים לחצי (5), מיישרים ומגלגלים ליצירת הכיכר (6).
מניחים לכיכרות לתפוח על תבנית עם נייר אפייה מקומח קלות. כשהכיכרות תפחו חורצים אותן עם סכין משוננת, מפזרים מעט קמח, ואופים.
אז תגידו לי אתם, לא היה שווה?
לחם לבן עם אגוזי מלך
2 כיכרות גדולות
750 גר' קמח לבן
500 מ"ל מים
15 גר' שמרים יבשים
25 גר' מלח
כף דבש
1-2 כפות שמן זית (לא חובה, מוסיף בעיקר מעט טעם עדין-עדין של זיתים)
100 גר' אגוזי מלך קצוצים
מעט קמח לאיבוק
אופן ההכנה
- בקערת מיקסר עם וו לישה מניחים קמח, מים, שמרים, מלח, דבש ושמן.
- לשים יחד 12-15 דק', עד שנוצר בצק אחיד.
- מעבירים את הבצק למשטח העבודה ומוסיפים לו אגוזים קצוצים. מעבדים פנימה את האגוזים בלישה ידנית עד שהם נטמעים בבצק.
- מניחים לבצק לתפוח כשעה וחצי במקום חמים עד שהוא מכפיל את נפחו.
- מחלקים את הבצק לשני חלקים שווים (בהחלט אפשר לפי העין, אבל אני יקה פולניה אז אני כמובן שוקלת).
- יוצרים מכל חלק צורה של כיכר.
- מניחים את הכיכרות על תבנית אפייה עם נייר אפייה מקומח קלות במרווח של 6-8 ס"מ זו מזו.
- מתפיחים במקום חמים 45 דקות עד שעה, עד שהכיכרות תפוחות.
- בזמן שהכיכרות תופחות לאיטן מומלץ להתחיל לחמם את התנור ל250 מעלות. אם יש לכם אבן אפייה – זה הזמן להשתמש בה (ולהניחה בתחתית התנור).
- מפזרים מעט קמח על כל כיכר וחורצים בעזרת סכין חד.
- אפייה: אופים את הכיכרות 12 דק' ב230 מעלות (עדיף על אבן אפייה). לאחר 12 דק' מורידים את הטמפרטורה ל 190 מעלות, וממשיכים לאפות עוד 20-25 דק'.
- מוציאים את הכיכרות המוכנות, ובזהירות מקישים על תחתית הכיכרות; אם נשמע צליל חלול הלחם מוכן. אם לא, מחזירים לעוד 4-5 דקות אפייה.
- מצננים את כיכרות הלחם על רשת (ולא בתוך התבנית – חשוב מאוד!).
- כשהכיכרות מצטננות מעט ניתן לחתוך אותן (אבל בשום אופן לא לפרוס את הלחם בעודו חם).
הערות, הארות ותוספות
- במקום אגוזי מלך אפשר להוסיף ללחם כל מה שרוצים; זיתים, עגבניות מיובשות, קונפי שום, אגוזי פקאן (טעים!), גרעינים למיניהם. האפשרויות אין-סופיות, הרשו לעצמכם להתפרע.
- ניתן להקפיא את הלחמים המוכנים, עטופים היטב, 3-4 שבועות. יום לפני השימוש מפשירים בחוץ.
- אפשר להמיר עד חצי מכמות הקמח בקמח מלא, קמח כוסמין או קמח שיפון. כל המרה תיתן טעם מעט שונה ועמוק יותר. לכו לפי מה שהכי טעים לכם.
- התנור חייב להיות לוהט כשהלחם נכנס לאפייה. אני מחממת את התנור ל250 מעלות כשעה לפני שהכיכרות אמורות להיכנס לאפייה.
- ברגעי האפייה הראשונים אני זורקת 6-7 קוביות קרח על תחתית התנור (כמובן לא ישירות על התבנית בה הכיכרות נמצאות…). זה יוצר סביבה עשירה באדים (רק בשניות הראשונות, ואין צורך ביותר מזה), מה שעוזר ליצירת קרום פריך ומתפצפץ.
______________________________________________
ולסיום חדשות נפלאות – לאחר שנה וחצי של ריור מתמשך על מצלמות מקצועיות, אתמול סוף-סוף נרכשה אחת מהממת עם עדשת מאקרו מצוינת. אנצל את ההזדמנות הזאת כדי להודות לכל מי שעזר לי בבחירה המצלמה (מדובר בלא מעט אנשים). אתם יודעים מי אתם, וכבר הודיתי באופן אישי לכל אחד ואחת מכם, אז שוב – תודה ענקית!
