ארוז קון לצ'ה – פודינג אורז בחלב

על ידי נטלי לוין
פורסם: עודכן לאחרונה ב 852 צופים

כמעט ארבעה חודשים חלפו מאז שסבתא בלה עזבה אותנו. בתקופה האחרונה חשבתי עליה כל כך הרבה: איך היא עיצבה את דמותי לאורך השנים, איזו דרך חיים מיוחדת היא התוותה לכולנו, כמה למדתי ממנה על החיים ועל אהבה. אני מתגעגעת לאופטימיות האינסופית שלה והחיוך שלא נעלם מפניה, לצד היכולת המופלאה לקחת דברים בפרופורציה ולהסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה.

כמה השראה קיבלתי מהנאמנות שלה לעצמה ולמה שעושה לה טוב, אפילו אם כולם צחקו עליה. היא לא ויתרה על דבר רק בגלל "מה יגידו". אני מתגעגעת לשמוע על סדר היום הקבוע שלה: ימי ראשון בשוק, ימי שני משחקי קלפים עם החברות, שלישי בספרייה בבית אריאלה, חמישי עם חברים וארוחת הצהריים של שבת עם כל המשפחה. כמה כבוד היה לה למסורת; לדבר ספרדית ולדינו כדי לשמר את השפה ולא לשכוח, לנוח בצהריים כי סיאסטה היא דרך חיים וגם למנוחה צריך לתת מקום.

אני באמת מתגעגעת אליה מאוד. התמונה שלה בשחור-לבן תלויה לי על הדלת בבית. כמה יפה ומחויכת היא, מוארת ומאירה, מלאה בשמחת חיים. כך אני בוחרת לזכור אותה. מעדיפה להתמקד בטוב וביפה, בדיוק כפי שהיא תמיד היתה אומרת.

כשביקשתי מאמא שלי לספר לי קצת על מאכלי ילדות שסבתא נהגה להכין לה כשהיתה ילדה, היא מיד נזכרה בדייסת האורז שלה – ארוז קון לצ'ה, כך היא קראה לה. היא סיפרה לי איך היא היתה בוחשת את התערובת בסיר בסבלנות אינסופית עד הסמכה, מעבירה לכוסות החומות-שקופות ומצננת במקרר. אחרי שהפודינג היה מתייצב ומתקרר, היתה בוזקת עליו קינמון בנדיבות ומגישה. אמא שלי עד היום זוכרת את הטעם.

פודינג אחד עם שמות רבים

לפני כמה שבועות החלטתי להפתיע את אמא עם ארוז קון לצ'ה, בדיוק כמו בילדותה. במהלך העבודה על המתכון גיליתי שמדובר בפודינג אורז בחלב שיש לו מגוון מקורות ברחבי העולם, לא רק מאיזור הבלקן, ושהשמות לו רבים: סוטלאץ' (בטורקיה), ריז ב'חליב (בלבנון), ריז או לה (בצרפת), ריזו א-לאטה (באיטליה) וגם פשוט פודינג אורז במקומות נוספים. ההכנה זהה תמיד: מבשלים אורז בחלב עם קצת סוכר ותבלינים (אם רוצים). כמה פשוט – ככה טעים. אפשר להגיש את הפודינג חם או קר, אך סבתא תמיד נהגה להגיש אותו אחרי לילה במקרר.

כשהכנתי, התקשרתי לאמא עת בחשתי את האורז בסיר בסבלנות, והזמנתי אותה לבוא ולטעום. החלטתי להכין גרסה משודרגת עם תוספת של שמנת לבישול כדי להקנות לפודינג מרקם עשיר יותר (במיוחד משום שהוא מוגש קר). ידעתי שהיא תתרגש וחיכיתי כבר לרגע בו היא תטעם ותגיד לי אם זה קרוב למקור. החיוך הנוסטלגי שעלה על פניה בביס הראשון הבהיר לי שהצלחתי לשחזר את המתכון ההוא מפעם. טעם של געגוע.

מחפשים עוד מתכוני ילדות? נסו את אלה: