עוגיו.נט

בריא זה הכי!

יש אנשים של בריאות בעולם: אלה שבודקים בקפדנות ודקדקנות את התווית מאחורי כל אריזה, כאלה שקונים רק "אורגני ובריא", ויודעים בדיוק מה הם הולכים לאכול בכל רגע נתון, כי התפריט שלהם בנוי ומסודר כבר שנים. בשבילם אוכל הוא דלק לגוף ותו לא, ובדרך כלל (ובכוונה אני אומרת בדרך כלל, כי זה ממש לא תמיד ככה), מדובר באנשים שאוכל לא מהווה מקור להנאה עבורם.

אפשר לומר שאני שונה מאנשי הבריאות האלה. אמנם לא בקיצוניות, אבל לרוב אני בודקת תוויות של מזון כלשהו לפני שאני מכניסה אותו לעגלה בסופר. אבל אם יש משהו שהבחורה הבריאותית שבי מתנגשת איתו הוא ללא ספק תחום האפייה. מבחינתי – כל עוגות ה"בריאות" למיניהן, עם הקמח המלא, סוכר הקנים (או המולסה), ביצים אורגניות ושות', הן פשוט לא עוגות "אמיתיות". או שלא טעמתי את העוגות הנכונות (יש מתנדבים?) או שזה לחלוטין לא הטעם שלי.

כפי שאתם כבר יודעים, אני בחורה שכל כולה חמאה. בסופר אני מכניסה לעגלה בין 5-6 חבילות של 200 גר' חמאה מבלי למצמץ, ואם קורה שאני "מפספסת" אריזה או שתיים, החצי מיד בודק אם יש לי חום. מחלת חמאה קשה, ללא ספק. רוב הדברים שאני הכי אוהבת בעולם הם עתירי חמאה (ע"ע קרואסון, בריוש, קראנץ שמרים), ומה לעשות – התחליפים לא עושים עם המאפים האלה חסד.

לפני כחודש השתתפתי בסדנת אפייה וטעימות של שמן זית מטעם "יד מרדכי", שהתקיימה בחנות cook store ברמת גן. לסדנא הוזמנו כמה בלוגרי אוכל, ואני ביניהם. מודה שהגעתי בחשש מה, מאחר ולא ממש ידעתי למה לצפות. כמה דקות של הכרות ונשנושים, והסדנא (אותה העביר השף חיים סלמון) החלה. הכנו כמה סוגי בשרים, תוספות, לחמים וסלטים. היה טעים, אבל גולת הכותרת של הערב היה טעימת שמן זית מסוגים שונים.

טעימה של שמן זית היא ללא ספק חוויה מאתגרת למדי, ולעיתים אפילו משעשעת. החל מניעור הכוסית ל"פתיחת הטעמים" (בדומה מאוד לטעימות יין), הרחה ולבסוף טעימה של שמן זית נקי לחלוטין. מוזר, אבל מעניין ובהחלט פותח את הראש. טעמנו שלושה סוגים שונים של שמן זית, ובהחלט ניתן היה לחוש בהבדלי הטעם ביניהם. לא יצא לי לצלם בסדנא, אבל תוכלו לראות תמונות מעולות של רותם, בבלוג שלו, וכמובן גם לקרוא את הפוסט שהוא כתב על האירוע.

בסוף הסדנא קיבלתי סלסלת שי עם מוצרי יד מרדכי, שכללה בתוכה שמן זית, דבש וריבות מסוגים שונים. מודה שאני לא טיפוס של ריבות באופן מיוחד, אז בהן עוד לא ממש השתמשתי, אבל בשמן הזית ובדבש כבר יצא לחצי ולי להשתמש לא מעט, כי אלה בדיוק המוצרים היומיומיים שנכנסים אלינו לבית ולבישולים. כבר אמרתי שאנחנו משתדלים לבשל בריא, אז למה לא לנסות לאפות בריא? :-)

השבוע הסתכלו עלי כמה בננות מסכנות, שכבר לא היה סיכוי שאוכל אותן בצורתן המקורית, אבל הן היו מושלמות לעוגת בננות. עוד הסתכל עלי הבקבוק של שמן הזית בטעם המעודן (שאגב, משמח מאוד את סלט הירקות שהחצי ואני נוהגים להכין בכל ערב). החלטתי לנסות לשלב בין השניים, ולשם שינוי לחרוג ממנהגי וליצור עוגה שהיא באמת בריאה באופן יחסי. ואכן כך היה, ונוצרה לה עוגת בננות עסיסית, רכה ופשוט נהדרת. כל כולה – בריאות.

את המתכון לעוגה ביססתי על עוגת הבננות מהספר "ששת מתוקים", שמעולם לא יצא לי לנסות, אבל השבוע שמעתי עליה שתי המלצות חמות. המתכון שיצא לי בסופו של דבר כבר כמעט ולא דומה למקור, ועדיין מותיר אותי באפילה בנוגע לטעמה המקורי של העוגה. אבל עוגת בננות בריאותית זה גם משהו, לא? שווה לנסות!

עוגת בננות בריאותית עם אגוזי מלך
2 תבניות אינגליש קייק

2 ביצים
150 גר' סוכר חום כהה
קורט מלח
160 מ"ל דבש
200 גר' יוגורט בטעם טבעי (גביע)
100 מ"ל שמן צמחי
50 מ"ל שמן זית בטעם מעודן
חצי כפית תמצית וניל
3 בננות רכות מאוד מעוכות במזלג (אני אוהבת להשאיר קצת חתיכות ולא לרסק לחלוטין)
150 גר' קמח מלא
165 גר' קמח לבן
10 גר' (שקית) אבקת אפייה
חצי כפית קינמון
100 גר' אגוזי מלך קצוצים גס

ההכנה

מחממים תנור ל170 מעלות.
בקערה גדולה מקצפים יחד ביצים, סוכר, מלח ודבש, עד שמתקבלת תערובת תפוחה ואוורירית. מוסיפים את היוגורט, השמן הצמחי, שמן הזית, תמצית הוניל והבננות, ומקפלים עד שמתקבלת תערובת אחידה.
מנפים פנימה את הקמחים, אבקת האפייה, הקינמון והאגוזים ומקפלים רק עד שמתקבלת תערובת אחידה. התערובת די דלילה, וזה בסדר. אין צורך להוסיף קמח.
מעבירים את הבלילה לשתי תבניות אנגליש קייק, ואופים כ35-45 דק', עד שקיסם המוחדר למרכז העוגה יוצא עם פירורים לחים עליו. מצננים לחלוטין לפני ההגשה, ומגישים בטמפרטורת החדר.
טעים ובריא!

הערות, הארות ותוספות

  • אפשר להחליף את אגוזי המלך בכל אגוז אחר שאוהבים. פקאן ישתלב פה נפלא (בננות ופקאן זה שילוב מנצח). באופן אישי אני בדרך כלל לא חובבת אגוזי מלך (הם מרירים לי גם כשהם טריים), אבל בעוגות מהסוג הזה, זה האגוז המועדף עלי.
  • ניתן להקפיא את העוגות המוכנות, והן יכולות לחכות לכם בפריזר "לימים קשים". תמיד מנחמת העובדה שקיימת לכם עוגה מוכנה בפריזר, שרק צריך להפשיר אותה.
  • לאמיצים בלבד: אפשר להמיר את כל כמות השמן בעוגה בשמן זית בטעם מעודן. מודה שהרעיון קסם לי, אבל השתפנתי בסוף. ספרו איך יצא אם כן :-)
  • אם אתם לגמרי בקטע של בריאות, שווה להשתמש גם בביצים אורגניות. ההבדל בינן לבין ביצים רגילות בהחלט מורגש (כמו גם המחיר).
  • את גביע היוגורט אפשר להמיר בחלב דל שומן, לשומרי המשקל מביניכם. אם רוצים את העוגה פרווה – ניתן להמיר את היוגורט במיץ תפוזים או אפילו מים (אבל קחו בחשבון שהעוגה תהיה פחות עשירה בטעמה).

ולסיום, לא נותר לי אלא להודות לשרית, ליד מרדכי ולקוקסטור, על ההזמנה, האירוח והחוויה החד פעמית הזאת. תודה! נהניתי מאוד :-)


פודינג לנשמה

נעלמתי קצת, אני יודעת. אמנם לא ממש הרבה, כי בסך הכל לא כתבתי שבוע וחצי, אבל זה מרגיש לי הרבה יותר, וזה חסר לי. הפוסט האחרון היה לי קשה קצת, אולי כי הוא נגע לי בנקודה רגישה, וכי כל הסיטואציה הזאת יותר מדי זרה לי. מי היה מאמין שהסיפור יתנפח לממדים שכאלה (ועדיין חי ובועט…)?

בכל מקרה, להמתקת אירועי השבועיים האחרונים, ולרגל חג הפורים ממנו התעלמתי באלגנטיות לא אופיינית, אני מגישה לכם קינוח חורפי ומתוק של תותים ושוקולד. לא, לא מדובר בתותים מצופים בשוקולד מריר, וגם לא בעוגה עתירת שכבות של מוס שוקולד עם תותים מסודרים במניפה. קינוח. קטן ומתוק. "רגיל" כזה, שלא ממש מסובך להכין אותו.

הכל מתחיל מהכנה של קרם פטיסייר שוקולדי, שאותו אתם בטוח כבר יודעים להכין. הקרם בה"א הידיעה, שעושה בית ספר לכל האינסטנט פודינג למיניהם (רחמנא ליצלן). כמובן שאפשר למצוא 'גרסאות לעצלנים' למיניהן, אבל באמת שההשקעה משתלמת. ובכלל – הטעם של אינסטנט פודינג "שוקולד" (ומה לעשות, שוקולד ממש לא קיים בו) כל כך סינטתי וחסר אופי… לא אמיתי ובשורה התחתונה – פשוט לא טעים. אז עם קצת השקעה, באמת שלא הרבה, מקבלים קרם שוקולדי עשיר, מפנק וכל כך טעים… לא שווה?

אחרי זה קולים קצת שקדים ופקאנים, שיהיה משהו קראנצ'י לצד כל הקרמיות הזאת. מכינים קרמל במהירות, ומצפים את האגוזים בקרמל. הם ינוחו ויתקררו בזמן שאתם תחתכו את התותים לקוביות קטנטנות ואדומות-אדומות. בסופו של דבר ההרכבה היא עניין של דקות ספורות. ואז העונג מתחיל: הכפית עמוסה בקרם שוקולדי עשיר, קצת אגוזים מקורמלים ותותים תעשה לכם נעים וטעים על הלשון. ביס אחר ביס מהטעים-טעים הזה, משכיח את כל מה שלא בסדר בעולם הזה. עזבו הכל וגשו להכין, המרחק מהעונג כבר ממש לא גדול.

פודינג שוקולד עם שקדים ופקאנים מסוכרים וקוביות תות
6-8 מנות אישיות קטנות

פודינג שוקולד עשיר
250 מ"ל חלב 3% שומן
חצי כפית תמצית וניל אמיתית
2 חלמונים
80 גר' סוכר
30 גר' קורנפלור
כף ליקר שוקולד או ברנדי
200 גר' שוקולד מריר 53% קצוץ גס (אני משתמשת בקליבו)
125 מ"ל שמנת מתוקה מוקצפת לקצפת רכה, לקיפול.

פקאנים ושקדים מסוכרים
25 גר' שקדים מולבנים פרוסים או חצויים קלויים
25 גר' פקאנים טבעיים קלופים קלויים
50 גר' סוכר
כף מים
קורט מלח (לא לותר)

תותים חתוכים לקוביות
לקישוט: רצועות של זסט מלימון או תפוז

ההכנה

פודינג שוקולד עשיר
בסיר קטן בעל תחתית עבה מניחים את החלב והוניל ומביאים לסף רתיחה.
בקערה נפרדת טורפים יחד עם מטרפה ידנית את החלמונים, הסוכר והקורנפלור.
עושים השוואת טמפרטורות בין שתי המסות: מוזגים כמות קטנה מהחלב הרותח על תערובת החלמונים תוך כדי טריפה נמרצת. לאט לאט מוסיפים את כל הכמות. מחזירים את התערובת אל תוך הסיר, וממשיכים לבשל על אש קטנה תוך כדי טריפה (לא להפסיק לטרוף!) עד שמתקבל קרם סמיך וחלק.
מורידים מהאש ומוסיפים פנימה את ליקר השוקולד (או הברנדי), ואת השוקולד המריר. טורפים יחד, עד שמתקבל פודינג שוקולדי הומוגני. מכסים את פני הקרם עם נילון נצמד (הוא צריך לגעת בקרם, לא סתם לכסות את הקערה), ומצננים במקרר כשעה וחצי.
את הקרם הקר "פותחים" בעזרת מטרפה ידנית (הוא יוצא מהמקרר במרקם קצת ג'לטיני, אבל הטריפה תחזיר אותו למרקם המקורי והקרמי). לאחר מכן מקפלים פנימה את השמנת המתוקה המוקצפת, עד שמתקבלת תערובת אחידה. שומרים במקרר עד השימוש.

פקאנים ושקדים מסוכרים
בסיר או קלחת קטנה מניחים יחד סוכר ומים ומכינים קרמל. ברגע שהסוכר נמס לגמרי, ומתחיל לקבל צבע ענברי עמוק,מוסיפים את המלח, הפקאנים והשקדים, ומערבבים יחד בכף עץ עד שהאגוזים מצופים לחלוטין בתערובת הקרמל. מצננים את התערובת לחלוטין על נייר אפייה.
לאחר שהתערובת קרה לחלוטין קוצצים גס בעזרת סכין גדולה (או מעבד מזון עם להב פלדה).

הרכבת המנה
בתחתית כל כוס מניחים בנדיבות את פודינג השוקולד. מעל מפזרים מעט אגוזים מסוכרים, ולבסוף עורמים מעל את התותים החתוכים. מגישים מיד.

הערות, הארות ותוספות

  • אפשר להכין את כל המרכיבים של המנה ולשמור אותם במקרר ורק להרכיב לפני ההגשה. ברגע שהמנה מורכבת, עדיף שהיא לא תשב במקרר, אלא תוגש מיד (כך האגוזים המקורמלים ישארו פריכים, ולא יספגו לחות מהתותים או הקרם).
  • אם לא אוהבים תותים אפשר כמובן להמיר בפרי אחר. בעיני השילוב של תותים ושוקולד הוא מנצח.
  • אם לא אוהבים פקאנים או שקדים, אפשר בהחלט להמיר באגוזים אחרים: לוז, מלך, מקדמיה וכו'. כמובן שלא חייבים לשלב בין שני סוגי אגוזים ואפשר להשתמש רק בסוג אחד של אגוזים.
  • חשוב מאוד לא לותר על המלח בקרמול האגוזים, מאחר והוא מוסיף ממד נוסף של טעם למנה כולה.

בתאבון ושבוע טוב!


כמה מילים על זכויות יוצרים

עוגיו.נט – הבלוג שלי, האוצר והבייבי שלי. הבלוג הזה משקף אותי בכל אחד ואחד מהפוסטים שמפורסמים בו: במלל, בתמונה, בקישורים, בכל. כל פוסט שמפורסם נכתב עם הרבה מאוד השקעה, אהבה ומחשבה, והוא משופץ עד לרגע הפרסום ללא הרף. הפרפקציוניזם שלי תמיד היה מוגזם, אבל זה חלק ממני, חלק שאני אפילו די מעריכה. והתמונות? על זה בכלל אין מה לדבר מרוב שזה אני. כל תמונה ותמונה בבלוג צולמה על ידי, אלא אם צוין במפורש מישהו אחר. לרוב אני ממעטת לערוך את התמונות ומפרסמת אותן כמו שהן, וגם הן, בדרכן, משקפות את האישיות שלי, ואת חוסר השלמות שבי.

כשעוגיו.נט רק נולדה, לפני קצת יותר משנה, התמונות היו הרבה פחות איכותיות מהתמונות בפוסטים האחרונים, מהסיבה הפשוטה שפשוט לא השקעתי בצילומים כפי שאני משקיעה היום. אבל כל זה לא מוריד כהוא-זה את ערכן הרגשי של התמונות. אתם יודעים למה? – כי אלה תמונות של מתוקים ומאכלים שונים שהוכנו על ידי, פותחו ועוצבו בדיוק כפי שרציתי, ובסופו של דבר צולמו במצלמה שלי על ידי.

השבוע נגנבה מהבלוג שלי תמונה, כזאת של אוזני המן, לפורים. היא פורסמה ועדיין מפורסמת בלא מעט אתרי אינטרנט גדולים – פורטלים, והיום אף הגיעה לעיתון יומי בתפוצה רחבה מאוד. הדבר הגרוע ביותר הוא שהתמונה המפורסמת בשלל האתרים וגם בעיתון, רשומה תחת שם של צלם שאני כלל לא מכירה, ומיוחסת לרשת של בתי קפה. כמה אירוני שבתקופה כל כך שמחה של החג השמח והמבדח, אני נאלצת להתעסק במעשים שפלים שכאלה. הקלות הבלתי נסבלת הזאת, של לקיחת תמונות ופירסומן במקום אחר תוך התעלמות מוחלטת מכך שזוהי גניבה לשמה ופגיעה בזכויות יוצרים, פשוט הורסת אותי.

אני לא מבינה דבר בדיני אינטרנט וקניין רוחני, אבל יודעת בודאות שהצדק עימי. ניסיונות שנעשו לפתור את העניין בשקט וללא בלגן עלו בתוהו, ואני מוצאת את עצמי ביומיים האחרונים יותר ויותר חושבת על כיוון משפטי. לומר את האמת? אין לי כוח לזה כלל, בטח שלא בתור סטודנטית עסוקה וגם לא בדיוק עשירה. אבל אם אין ברירה אז אין ברירה, לא?

זכויות יוצרים וקניין רוחני זה אחד הדברים החשובים לי ביותר כבר שנים ארוכות, הרבה לפני כל המתכונים והתמונות. פעם, לא ממש מזמן, עסקתי גם בתחום המוזיקה, ולכן אני מודעת לחשיבות הרבה שיש לעניין. בדיוק מהסיבה הזאת, אגב, מעולם לא הורדתי שירים בתוכנות שיתוף למיניהן, וכל הדיסקים שיש לי בבית (כ800 דיסקים של החצי ושלי, תודה ששאלתם), כל כולם מקוריים.

הפרה של זכויות יוצרים היא פשוט חדירה לפרטיות, וכעת אני מרגישה מנוצלת, פגועה וכועסת. התמונה שנגנבה היא חלק מהבלוג שכל כולו מייצג אותי. אין מעשה שפל יותר בעיני בתחום הזה מלהעתיק תמונה ולא לתת קרדיט ראוי, וגרוע מכך – קרדיט שגוי. זוהי פשוט גניבה לכל דבר. גניבה זו גניבה – גם אם היה נורא "קל" לבצע את העבירה…


בריוש קינמון וסוכר חום

אם תכנסו פעם למאפייה או פטיסרי בשעות הבוקר המוקדמות, יקדם את פניכם ריח עז של קרואסון חמאה אמיתי, קראנץ שמרים טרי-טרי, דייניש, בריוש וכל שאר "שמות הגנאי" של מאפי השמרים המדהימים והצרפתיים האלה. רק בשביל זה שווה להגיע מוקדם, תנסו פעם. מקומות שאופים בעצמם את המאפים שלהם לעולם יהיו מוצלחים יותר מאלה שרוכשים את המאפים ממאפיות גדולות כאלה ואחרות. והריח הוא פשוט ערך מוסף אדיר שאין לזלזל בו.

זו אינה הפעם הראשונה שאני אומרת את זה, אבל יש משהו לחלוטין משכר בניחוח של מאפה שמרים. אני טוענת שזה התגמול הכי טוב שיכול להיות לאופה, על כל העבודה הקשה בעת ההכנה. הריח הזה, שאופף במהרה כל פינה במטבח ובבית, פשוט שמימי וממכר. המילוי של המאפה כל כך לא משנה, כי הריח של השמרים והחמאה זה הריח הכי טוב שאפשר לדמיין.

הפעם מדובר בבריוש, שהוא אחד מבצקי השמרים המפונקים. אמנם לא מפונק כמו קרואסון, שדורש שעות של הכנה, קירור, הטמעת חמאה בבצק, קיפולים וסגירות, אבל לבריוש הצרפתי יש לא מעט דרישות משל עצמו. זהו בצק שמרים שבעת ההכנה נראה כאילו לעולם לא יהיה אפשר לרדד ולעבוד איתו: הוא דביק מאוד, חמאתי ומכיל כמות יחסית קטנה של שמרים (ולכן גם לא תופח הרבה). החמאה בו משחקת תפקיד חשוב, ואין שום סיכוי שיצא לכם אותו מאפה מעולה אם תמירו אותה במרגרינה (ובבקשה – אל תעשו את זה!). חשוב מאוד לקרר את הבצק כמה שעות טובות, אחרת פשוט יהיה בלתי אפשרי להכין ממנו מאפים.

לבריוש יש את הריח הכי מדהים כשהוא יוצא מהתנור, במיוחד אם הוא ממולא בקינמון וסוכר חום, שלגמרי עוזרים לריח המפנק שלו. הצרפתים האלה, כמו שבודאי סיפרתי לכם פעם, פשוט יודעים מה הם עושים. זה לגמרי לא סוד שבצקי שמרים הם המתוקים האהובים עלי – לאכילה ובודאי להכנה. כבר יצא לי להכין די הרבה בצקי בריוש בחיי המקצועיים והפרטיים, אבל לאחר ניסיונות אינספור להגיע לבצק המושלם – הרי הוא לפניכם. רך, עשיר, נימוח ומפנק – בדיוק כמו שבריוש צריך להיות.

בריוש קינמון וסוכר חום
תבנית בגודל 30X20, בה נכנסים כ12 בריושים די גדולים צמודים זה לזה.

לבצק:
375 גר' קמח לבן
5 גר' שמרים יבשים (כפית)
4 ביצים שלמות בטמפ' החדר
50 גר' סוכר לבן
30 מ"ל שמנת מתוקה
8 גר' מלח
חצי כפית תמצית וניל איכותית
גרידת לימון מחצי לימון
כף ברנדי
150 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות

למלית:
80 גר' חמאה רכה מאוד
180 גר' סוכר חום כהה (לא דמררה)
כף גדושה של קינמון טחון

ביצה טרופה לזיגוג המאפים לפני האפייה

סירופ סוכר לזיגוג המאפים המוכנים:
50 גר' סוכר
50 מ"ל מים

ההכנה

בצק בריוש:
במיקסר עם וו לישה מניחים את כל החומרים מלבד החמאה, ולשים יחד כחמש דקות במהירות נמוכה. מוסיפים בהדרגה את קוביות החמאה, עד שהן נטמעות במלואן בבצק, ומתקבל בצק דביק ורך מאוד. ממשיכים ללוש עוד כשלוש דקות מהרגע שהחמאה כולה נטמעה בתערובת.
עוטפים את בצק הבריוש בנילון נצמד ושומרים במקרר למשך כ6-7 שעות (ועדיף לילה שלם). בזמן השהייה במקרר הבצק יתמצק, ירגע ויתפח מעט.

מלית קינמון וסוכר חום:
מערבבים יחד את החמאה, הקינמון והסוכר החום עד שמתקבלת תערובת אחידה. שומרים בטמפ' החדר עד השימוש. התערובת צריכה להיראות כמו משחה.

הכנת הבריוש:
מרדדים את הבצק לעלה דק בעובי של כ3 מ"מ. מורחים בשכבה אחידה את מלית הקינמון והסוכר החום. מגלגלים לרולדה הדוקה. מחלקים בעזרת סכין חדה או קלף ל12 חלקים שווים בגודלם.
מסדרים את הבריושים בתבנית מלבנית עם רווחים, ומניחים להתפחה כשעה בטמפ' חמימה (25-30 מעלות). בזמן התפיחה הבריושים יצמדו זה לזה ולא ישארו מרווחים ביניהם.
מחממים תנור לחום של 170 מעלות.
מורחים את הבריושים עם ביצה טרופה, ואופים כ30-35 דק', עד שהבריושים מזהיבים וריחניים. אי אפשר לפספס את הריח, תאמינו לי.

הכנת הסירופ לזיגוג המאפים:
מביאים לרתיחה את הסוכר והמים, ומבשלים כ3 דק'.

ברגע שהבריושים יוצאים מהתנור מזגגים אותם עם סירופ הסוכר בנדיבות. מצננים בטמפ' החדר. מגישים את הבריושים חמימים. עונג מוחלט.

הערות, הארות ותוספות

  • אפשר להקפיא את הבריושים המוכנים, ופשוט לשלוף בכל פעם כשמתחשק, ולחמם כמה דקות בתנור. יוצא מצוין.
  • אם אתם לא חובבי קינמון גדולים, אפשר בהחלט למלא את הבריושים בשוקולד, ממרח תמרים, חלבה, קרם שקדים, גבינה ובאמת כל מה שאוהבים.
  • ניתן להכין ציפוי של גבינת שמנת לבריושים (כמו לסינרולס), אבל לטעמי ממש אין צורך, וזה סתם יהפוך את כל העסק למושחת ומשמין אפילו יותר.
  • אין דבר טוב יותר מלהכין את הבריושים האלה לשבת בבוקר. הכינו את הבצק ביום שישי, ואפו את הבריושים בבוקר שבת. כיף גדול!
  • אין סיכוי להצליח לרדד את הבצק כמו שצריך אם הוא לא שהה במקרר כמה שעות טובות, ככה שאם אתם בעניין של קיצורי דרך, זה פשוט לא ילך.

ולסיום, תודה ענקית לרותם, מהבלוג יין ואוכל מישראל, שעזר לי עם הצילומים וערך אותם לצבעים המקוריים בפוטושופ. המון המון תודה!