מוצארט פיסטוק תוצרת בית

על ידי נטלי לוין
פורסם: עודכן לאחרונה ב 269 צופים

לפעמים מדהים אותי כמה הטעם שלנו משתנה עם השנים: איך בתור ילדים אנחנו לא מוכנים לאכול מאכל מסוים – לא משנה אם בגלל טעם, מרקם או צורה – ובבגרותינו משתנים ב-180 מעלות ביחס לאותו מאכל. זה קרה לי עם הרבה דברים: חצילים וקישואים שלא הסכמתי לטעום הפכו לשני סוגי ירקות שאני אוהבת מאוד; הגפילטע פיש של סבתא שלי שסירבתי לאכול בתור ילדה הפך לאחד המאכלים שאני כל כך מצטערת שהחמצתי, עת אני מעמיסה חזרת ("חריין") על הגפילטע של אמא של נמרוד. ויש עוד דוגמאות רבות.

הדוגמה הבולטת ביותר למהפך שלי, ככל הנראה, היא מרציפן. כמה שלא אהבתי מרציפן בתור ילדה – ככה אני אוהבת מרציפן בתור אשה בוגרת. מוצארט הוא הממתק האהוב עלי ביותר, שכן הוא משלב בצורה נהדרת בין מרציפן, פיסטוק ושוקולד. לפני כמה שנים, בזמן שטיילנו בוינה, קניתי את כל סוגי המוצארט שיכולתי למצוא. הופתעתי לגלות שהמוצארט שאני מכירה הוא רק סוג אחד מני רבים, ויש היום מגוון סוגים של חברות כאלה ואחרות וגם של יצרנים קטנים יותר.

המוצארט המקורי, אגב, הומצא בכלל בזלצבורג על ידי השף פאול פרסט בקונדיטוריית Fürst בעיר בשנת 1890. למרות שלא ביקרתי בזלצבורג, יצא לי לטעום את המקור (תודה על המשלוח, ליאור ושרון!) ולאכזבתי הוא היה הרבה פחות טעים ממה שייחלתי שיהיה. משהו בחיבור הטעמים וביחס בין המרציפן לשוקולד פחות עבד ביחס, למשל, לכדורי המוצארט של מריבל. אבל שמחתי על ההזדמנות לטעום ובעיקר על ההבנה כמה ניואנסים קטנים משנים בממתקים האלה.

מוצארט – הגרסה הביתית

בערך מאז שחזרנו מוינה רציתי להכין מוצארט בבית, ואיכשהו עד ממש לאחרונה זה לא קרה. אולי זה בגלל שממש קל לקנות מוצארט טעים בארץ – אפילו שיש רק 2-3 סוגים שונים שניתן להשיג פה – אבל ככל הנראה זה בעיקר בגלל שאני באמת מעדיפה שבכל פעם שמתחשק לי מוצארט – אקנה כדור אחד או שניים. אם יהיו לי כמה עשרות כאלה במקרר סביר להניח שלא אצליח להתאפק ואוכל את הכל מהר מדי מרוב התלהבות.

ענבל פירסמה לפני כמה חודשים טובים את הגרסה היפהפיה שלה לממתק האהוב (ובכלל, הגרסאות שלה לחטיפי שוקולד תוצרת בית די שומטות לסתות – אל תפספסו).