אני לא אוהבת טחינה בכלל, יעיד עלי בפה מלא (טחינה) החצי חולה הטחינה שלי. לא מצליחה להבין מה אנשים כל כך אוהבים בממרח האפרפר בעל הטעם החזק. על חלבה הייתי מוותרת בשמחה, למרות שאיתה אני עוד איכשהו מסתדרת (וגם זה רק לאחרונה), ושומשום? טוב, שומשום זה שומשום. ובאופן כללי אני לא מצליחה להבין איך הרבה דברים שאני אוהבת או סתם אין לי בעיה איתם – הצליחו "להרוס" אותם ולעשות מהם משהו מגעיל.

דוגמאות?

·         מנגו – עמבה. מה לעזאזל חשב לעצמו ממציא העמבה? מנגו זה כל כך טעים!

·         שקדים – מרציפן. אין לי מה להגיד על מרציפן חוץ מזה שזה אחד הדברים השנואים עלי. לא מצליחה להבין את הקשר לשקדים, שאהובים עלי כל כך.

·         וכן, גם שומשום – טחינה. מה הקשר?

טוב, אין לי מה להתווכח עם כל אוהדי הטחינה למיניהם, ויש הרבה כאלה. לפי מה שהצלחתי להבין אני די במיעוט בעניין הזה… נו שוין, לפעמים חייבים לעשות גם דברים שלא כל כך אוהבים. וכשחוזרים מנצרת עם 2 קילו טחינה גולמית, לא באמת אפשר לצפות מהחצי שיסיים את זה כל כך מהר.

אז עוגיות. עוגיות טחינה, שיהיה.

דווקא לעוגיות האלה יש בעיקר טעם של חלבה, שזה לא ממש מפתיע. אלה בערך העוגיות המהירות ביותר שאני מכירה. סיפוק מהיר – נורא כיף לאנשים חסרי סבלנות! גם המצרכים של העוגיות האלה נמצאים בכל בית חובב טחינה. עוגיות טחינה here we come!

עוגיות טחינה ושקדים – בני סיידא

הערות ושינויים שלי בסוגריים.

350 גר' קמח תופח (אני משתמשת בקמח רגיל + שקית אבקת אפיה)

200 גר' סוכר

כוס טחינה גולמית

200 גר' חמאה רכה

2 שקיות סוכר וניל (אני ויתרתי ושמתי כפית תמצית וניל טהורה)

לעיטור העוגיות: שקדים מולבנים חצויים (אני העדפתי פיסטוקים)

ההכנה:

מחממים תנור ל180 מעלות.

מערבבים קמח, סוכר, טחינה, חמאה ווניל ולשים לבצק חלק ואחיד. מגלגלים עיגולים קטנים ומניחים בתבנית אפייה. משטחים מעט כל עוגייה ובמרכזה נועצים שקד (או פיסטוק).

אופים כ15 דק' (לי לקח 9 דק' בדיוק, אבל עשיתי אותן קטנות מאוד). העוגיות אמורות להזהיב מעט בשוליים. העוגיות יוצאות רכות מאוד מהתנור, ולכן חייבים לחכות לצינון מוחלט לפני שנוגעים בהן.

מאחסנים בקופסא סגורה ומחלקים לכל מי שאוהב חלבה או טחינה. כנראה שזה טעים:)

עוד מתוקים:

• העצלות משתלמת: חלק 2
• פראיירים לא מתים (הם רק קונים תותים)
• הכינו את החלבונים
• חלום ירוק
• סדנת שוקולד: חלק ב’