עוגת בוואריה של פעם

על ידי נטלי לוין
פורסם: עודכן לאחרונה ב 746 צופים

שנות התשעים. בימי שבת נהגנו להיפגש עם המשפחה לארוחת צהריים. לרוב היינו נוסעים לבית של סבא וסבתא שלי בתל אביב לארוחה טעימה מעשה ידיה של סבתא בלה. היא היתה בשלנית אדירה – לא פחות – והאוכל שהכינה היה פשוט, מלא באהבה ובעיקר טעים. אחרי הארוחה היינו משחקים בקלפים, נחים קצת בסלון ושותים קפה עם עוגיות או נקניק שוקולד שהיה דרך-קבע במקפיא.

מדי פעם, כשלא היינו נוסעים אליהם לארוחה בבית, סבא וסבתא היו מגיעים לאיזור שלנו והיינו נוסעים לאכול במסעדה ברמלה. לפעמים במסעדת חליל, לעתים במסעדת סמיר – איפה שהיה מקום ל-10-12 האנשים שהיינו אז (יחד עם הדודים). כך או כך תמיד השולחן היה מלא בכל טוב (שם גיליתי את אהבתי למג'דרה), וההמולה של שעות הצהריים בימי שבת במסעדה זכורה לי מאוד עד היום.

הקינוח שאני הכי זוכרת מהמסעדות האלה הוא – איך לא – בוואריה. היא הוגשה בכלי פסטיק פשוטים עם סירופ שוקולד מעל ואגוזים. כל מי שגדלו בשנים האלה בטוח מכירים את הבוואריה של פעם. בתור ילדה ממש לא אהבתי את הקינוח הזה, וגם הבקלאוות שהוגשו מעולם לא דיברו אליי. בסופו של דבר תמיד העדפתי לאכול שוקולד או עוגה בבית במקום קינוח במסעדה.

בחזרה לימינו.

לימים גיליתי מחדש גם את הבקלאווה (שהפכה לאחד המתוקים האהובים עליי ביותר) וגם את הבוואריה. למדתי לאהוב בוואריה דווקא בקורס הקונדיטוריה שלי אי שם בשנת 2006, בו גיליתי איך מכינים את הקינוח הקלאסי הזה. בוואריה טובה אמנם דורשת קצת עבודה, אבל כשמכינים אותה כמו שצריך – התוצאה הסופית קרמית, רכה וטעימה כל כך. בוואריה רכה היא תענוג בכפית שתמיד מרגיש לי הכי נוסטלגי שיש, והחלטתי שהגיע הזמן לשתף גם כאן מתכון לקינוח הנפלא הזה.

אני אוהבת להכין אותה דווקא בתבנית אחת גדולה ולחתוך לחתיכות ממש כמו עוגה (ואז להגיש כל חתיכה עם רוטב שוקולד ואגוזים), אבל בהחלט אפשר להכין את המתכון גם בתוך כוסות אישיות. הגרסה הקלאסית מוגשת עם רוטב שוקולד, אבל תרגישו חופשי להגיש עם כל רוטב אחר שמתחשק לכם: פירות יער, קרמל ואפילו סתם קונפיטורה טובה.

מחפשים עוד מתכונים לקינוחים קרמיים? נסו את אלה: פנה קוטה עם רוטב פירות יער | קרם ברולה קלאסי | מלבי שמנת עם סירופ ורדים | מוס שוקולד מושלם

חוששים מעבודה עם ג'לטין? אין סיבה! כל הטיפים לעבודה עם ג'לטין כאן >>